החשש להתגרש והחיים בפחד

Cherry Bloom

New member
זאת פשוט תפיסת עולם מיושנת

וממילא היום עבור משפחות שכירים קשה מאד להתקיים מהכנסה אחת. שתי הכנסות הן כמעט כורח המציאות.
 

dayoogla

New member


 

Cherry Bloom

New member
את עובדת? יש לך מקורות הכנסה?

אם לא, אז המטרה הראשונה שלך היא להגיע לעצמאות כלכלית. את צריכה להפסיק להיות תלויה בו לפני שאת מדברת על גירושין. גם אם יש לך אמצעים כלכליים, תתכן ירידה ברמת החיים. תצטרכי לבחור בין ירידה ברמת החיים לבין חיים מבוזבזים וזוגיות לא טובה.

בכל מקרה הזמן לא פועל לטובתך וככל שתחוללי את השינוי יותר מהר, כך סיכויי ההצלחה יותר גבוהים.
 
הירידה ברמת החיים תהיה גם על הילדים, לא רק עליה

מה הם אשמים? זה לא הסכסוך שלהם. היא קונה את האושר שלה במחיר מבחליר ירידה ברמת החיים לילדים. צריך לראות את התמונה הכוללת.
 

איילה א

New member
אנחנו לא יודעים מה התמונה הכוללת

היא לא סיפקה שום פרטים.
הדבר היחיד שאפשר לשער על פי מה שהיא כותבת, שכרגע הילדים לא ממש רואים את אבא שלהם ("הבעל כמעט ואינו נוכח בבית" וכו), ומהבחינה הזו אולי* גירושים דווקא ישפרו את הקשר שלהם איתו.
&nbsp
*אולי כי לא ברור למה היא מפחדת ממנו, וזה נתון סופר רלוונטי. ייתכן שעדיף לכולם שהוא נעדר הרבה מהבית, אבל ייתכן שהסכסוך הוא באמת רק בינה לבינו ומעבר לזה הוא אבא מוצלח. אין לנו דרך לדעת.
&nbsp
להיות עצמאית כלכלית ולא תלויה בבעל זו הצעה טובה לכל מקרה ובכל מצב. לנשים יש נטייה לסנדל את עצמן כשרמת ההשתכרות של הגבר גבוהה, וזו טעות שכשמגלים את מחירה כבר קשה מאוד לתקן.
 

מיקהפ

New member
אז שתחכה עד שיגמרו אוניברסיטה?

לא אצטט את כל המשפט על "זבחי ריב",
גם לא מתכוונת להגיד שהילדים יהיו מאושרים אם אמם תהיה מאושרת ולא תחיה בפחד,
הם לא אשמים, אין לך ולי שום מושג על התמונה הכוללת,
ילדים תמיד מרגישים, ירידה ברמת החיים הרבה פחות גרועה מהורים שרע להם, בטח מאמא מפחדת, אין לי מושג למה, מספיק לי שזו הרגשתה, לא יודעת כמה מהרגשה זו מחלחל לילדים,
"קונה את האושר שלה..." נו, בחייך.
 

dayoogla

New member
אפשר לדעת על סמך מה זה מבוסס?

"ירידה ברמת החיים הרבה פחות גרועה מהורים שרע להם"
 

מיקהפ

New member
על דעתי וחיי.

מי שבא לכאן לייעוץ יודע(ת) שהתשובות מבוססות על דעת העונים, נסיון חייהם, אישיותם
וכל מה שקשור בכך, הייעוץ המקצועי כאן גם הוא אינו מחייב, אין שום אפשרות לכתוב כמה משפטים ולצפות לתשובה שתספק את כולם ותהיה נכונה ואמיתית,
אתה לא חייב להסכים אתי, מה שטוב כאן לדעתי הן הדעות השונות,
ברור לי לגמרי שמי שמצפה לייעוץ מקצועי מבין שפורום כלשהו אינו המקום.
אבל גם אם תלך לטיפול ותבדוק את המטפל, התעודות על הקיר ורישום בפנקס הפסיכולוגים, עדיין הוא (כל הצדדים) מביאים את עצמם.
ואני עומדת על דעתי, ירידה ברמת החיים אינה פשוטה אבל תמיד עדיפה, מנסיון, אתה רוצה מחקרים? מעבר לחיים עצמם ולנסיון או דעה אישית, כאן אין חובה.
 

Cherry Bloom

New member
ילדים תלויים בהורים, זאת עובדה

יש הורים שמבחירה או מכורח עובדים בעבודות לא מכניסות במיוחד והילדים חיים ברמת חיים בהתאם. גם אז זאת "לא אשמתם" שההורים אינם מנהלים בהיי טק או כרישי עסקים. כשהם יהיו גדולים, הם יוכלו לקבל החלטות משלהם. בינתיים יצטרכו לנסתדר עם מה שיש. ואני כותב את זה כמישהו שלא גדל במשפחה עשירה וכילד לבשתי רק בגדים שקיבלתי תרומות מחברות של אמי לעבודה, צעצועים בקושי היו לי, לא זכור לי שאכלתי במסעדה עד גיל 15 או 16 ופעם הראשונה כשטסתי לחו"ל הייתה אחרי הצבא ועל חשבוני. נראה לך שבגלל זה אני אוהב ומעריך פחות את הוריי?
 

Age Enhanced

New member
במידה ואת רוצה עצות מועילות תצטרכי לתת יותר פרטים

ניכרת מצוקה קשה מדברייך אבל בלי להבין את המצב, די קשה לחשוב על פתרונות.

נסי לפרט ממה את פוחדת, אולי יש פתרונות למצב.
 

dayoogla

New member
אם החלטת להתגרש, תצטרכי להגבר על הפחד

אני לא יודע אם להתגרש זה הדבר הנכון עבורך או לא אבל אם כן, פחד לא אמור לעצור אותך.
 
קל לשבת בבית בשלווה כשהכל בסדר איתך ולהגיד תתבגרי על הפחד

אי אפשר להבין את הסיטואציה שבה היא נמצאת. יש כל מיני מנגנונים של התנייה וזה לא קל להשתחרר ממעגל של פחד. אפשרי אבל לרוב לא עניין שאדם קם בבוקר ומקבל החלטה. תלוי בנסיבות, זה יכול להיות ארוך וקשה.

ואת זה מזכיר לכל מי שהציע לה להגבר על הפחד, לא רק לdayoogla.
 

מיקהפ

New member
אפשר לדעת על סמך מה זה מבוסס?

נכון לה להוריד את הראש ולחיות את חייה בפחד?
ומכיון שאין לנו מושג למה הפחד, מה הלאה?
חיית פעם בפחד? משתק ואיום?
יש בעיניך משמעות לחופש האדם ורוחו?
המשפט שלך של מה שנכון לעשות נורא בעיני, נכון מאיזו בחינה? דתית? גברית? מסורתית?
היא צריכה לעשות מה שייטיב אתה ולא יפגע בה, ולא, פגיעה ברמת החיים היא בדיחה לעומת חיים בפחד.
 

alongrin

New member
הכל אצלך בראש

כן גירושים זה עסק לא נעים ולפעמים מכוער,
אבל בעלך הוא לא איזה פסיכופט שיפגע בך או בילדים.
&nbsp
בסופו של דבר התהליך הזה יסתיים ואת תהיי חופשיה.
אני לא מאחל לאף אחד לחיות במקום שלא טוב לו ויהיו הסיבות אשר יהיו.
&nbsp
איך מסתדרים מבחינה כלכלית?
מסתדרים. יותר משליש מהזוגות הנשואים מתגרשים אז כנראה שאפשר.
&nbsp
 

babluch

New member
תודה לכל המגיבים/ות ועל הדעות

אני עובדת במשרה מלאה+ ומכניסה שכר מכובד ביותר.
בעלי כמעט ואינו בבית בגלל כורח התפקיד בו הוא נושא בכוחות הבטחון.
..הוא מאוד אוהב את ילדיו וכשהוא איתם הוא בהחלט מראה להם את זה. מעבר לזה אבל אין שום תרומה גם לוגיסטית לניהול משק בית ומשפחה. כל משימה אפשרית שקיימת החל מהרמה היומיומית ועד לרמה שנתית בעצם באחריותי כי אם לא אבצע זה לא יקרה.
מעבר לזה אין כבר אהבה שם. אין התרגשות ואין יחס או אכפתיות
 
קודם חשבתי שלא הבנתי. עכשיו אני בטוחה.

מכל הבעיות שמפריעות לך, למה בהודעת הפתיחה דיברת רק על זה שהוא לא מרשה לך להביא עזרה הבייתה? למה זה הדבר שהכי בולט לך כשאת מסתכלת על החיים שלכם יחד? לדעתי, דבר ראשון, לפני שאת עושה כל דבר אחר - תביאי עזרה הבייתה, אם זה מה שאת צריכה כדי לתת לך קצת זמן. תגידי לו שאת לא יכולה יותר ומחר את מתקשרת להזמין עזרה, וזהו. אולי זה ישנה את המצב במשהו, וכשהוא כן יהיה בבית תמצאו זמן להיות יחד. התפקיד שלו הוא התפקיד שלו, ואת בעצמך אומרת שזה כורח התפקיד, אז מה את רוצה שהוא יעשה לגבי זה שהוא לא נמצא? וזה שהוא לא נמצא כנראה מקשה עליו להבין את העומס שנופל עלייך. אבל אולי כשהוא יראה שפתאום עם העזרה את יותר רגועה וכו' הוא יבין יותר.

https://www.theguardian.com/money/2019/jan/27/working-mothers-more-stressed-health
 

babluch

New member
יש עזרה -

פעמיים בשבוע יש מישהי שאוספת את הילדים ואני מגיעה סביב 18 וחצי, בכל שאר הימים אני אוספת...ויש מנקה אחת לשבועיים..אבל כל השאר זה אני. אני לא יודעת אם המצב ישתנה גם אם נביא אופר שתגור איתנו במשרה מלאה...או מזכירה שתעשה את כל התיאומים והחידושים וכו'...אמרתי את זה בהודעה גם הזוגיות איננה, אין ריגוש אין אכפתיות, אין מחוות של אהבה, אין חשיבה או יוזמה..אין כלום יותר ואלוהים יודע שניסיתי...
 
אה, עכשיו הבנתי עוד פחות.

קראי שוב את ההודעה הראשונה שלך שבה את מתלוננת שאין עזרה, ולא מדברת כלל על משהו מעבר לכך שבעלך אינו שותף לניהול הבית ולא מסכים שתביאי עזרה - ואת ההודעה הזאת. יחד עם העובדה שבעלך נמצא מעט בבית, את יכולה להסביר בדיוק מה היית רוצה שיקרה והיה גורם לך להיות מאושרת ביחסים האלה, שבהם בעלך נעדר בגלל העיסוק שלו? ומתי במשך השבוע היית רוצה שזה יקרה? אולי יש לך תמונה בראש של איך זה היה יכול להסתדר שאוכל להבין ולהתייחס אליה, כי כרגע לא ברור לי מה כן היית רוצה שיקרה - וגם לא עד כמה זה אפשרי בהינתן העיסוק שלו. מובן שאת לא חייבת להישאר עם מישהו שהעיסוק שלו גוזל שעות רבות, אבל גם לא ברור באיזה חלק את מאשימה אותו ובאיזה את העיסוק שלו.
 

babluch

New member
אנסה להסביר בצורה טובה יותר

לניהול משק בית בסופו של דבר יש עומס עם ילדים קטנים במיוחד, מאחר ומדובר בכל משימה אפשרית שהיא עליי...ממש כל משימה שיכולה להעלות על הדעת. חידושי פוליסות, מעקבים רפואיים, חוזי שכירות, תיאומי בית ספר, חוגים, כביסות, בישולים, סידורים, אפילו יוזמת פעילויות עם חברים שלו מידי פעם הכלללל עליי. חוץ מלזרוק זבל אין עוד שום משימות עליו. וגם בזמן המאוד מועט שהוא כן בבית הוא ישן ועייף.
גם מימד של קמצנות נכנס כאן שהאמת התמתן עם השנים אחרי שעל כל הוצאה שלי הייתי חוטפת על הראש (אני מדברת על לקנות משהו ב 40 ש"ח עבור הילד לא עכשיו אלפים) ואני ממש לא טיפוס בזבזני...וגם משתכרת לא רע שכר נטו 5 ספרתי... שזה בכלל תכונה דוחה. היום למשל אני לא נכנסת להוצאות מראש על עצמי כי אני יודעת אח"כ איזה מלחמה ואיזה כאב ראש מחכה לי והסברים שאני צריכה לספק...בעעע
אחרי יום של 10 שעות בעבודה, אחה"צ עם ילדים, כביסות, כלים, טלפונים נקיונות וסידורים אין לי סבלנות בערב ובא לי שמישהו אפילו יכין לי כריך..יחשוב ויביא לי משהו נחמד מהדרך הביתה..אבל זה לא קורה..
השילוב של העומס עליי וחוסר האכפתיות וחוסר הזוגיות והאינטימיות עשו את שלהם..שחיקה נוראית
 
למעלה