לזכוי הרבים...
פרשנות:
החקיקה האנטי־דמוקרטית בכנסת עולה שלב: מפופוליזם רשלני ומזיק למסע שנאה מרושע
לגל החקיקה שלוש מטרות – לחץ למתן חנינה לנתניהו, ביצור שלטונו והבעת משטמה ליריביו. אלו אינן הצעות חוק, אלא כתבי שנאה.
מליאת הכנסת, אתמול. הסיפור שהם כותבים בשבילנו כעת בהצעות החוק המקודמות הוא סיפור אימה – מדינת אופל מתפרקת, מתבוססת בשחיתות; צילום: אוליבייה פיטוסי
דינה זילבר
לעקוב
06:00 • 18 בדצמבר 2025
גל של חקיקה עכורה, רשלנית, פופוליסטית והרסנית שטף אתמול את הכנסת. טנא מלא אטדים, מכל רע הארץ: הפקעת סמכויות מנשיא בית המשפט העליון ופגיעה אנושה בתפקודו של העליון; הגברת ההדתה במרחב הציבורי; אפשרות לשלול דרגות ופנסיות מבכירים לשעבר במערכת הביטחון על פי החלטה של פוליטיקאים מכהנים, שיחליטו אם התבטאויות של הבכירים לשעבר מוציאות בעיניהם את דיבת הארץ או הצבא.
נוסף על כך אובדן רסן מוחלט בכל הנוגע לפתיחת הדירקטוריונים למינויים פוליטיים ומינויי מקורבים באופן שיאפשר ביזה קלה של משאבי המדינה והחרבת רמת השירותים הציבוריים שאמורים להיות מסופקים לציבור על ידן. זו כבר לא הפיכה משטרית "על סטרואידים" – זהו ברד רדיואקטיבי כבד המאיים להחריב את קו האופק הישראלי לדורות.
שרים וחברי קואליציה בכנסת, אתמול. ככל שרע יותר לנו, כך טוב יותר להם. ראש ממשלה וממשלה ששונאים את האזרחים; צילום: אוליבייה פיטוסי
כתבות קשורות
סרבול נוראי? פגיעה אנושה ביעילות? החרבת יכולתם של מוסדות מייצבים לתפקד? חוסר צדק עמוק? פגיעה בזכויות אדם? הנמכת סטנדרטים מסוכנת שתדרדר את המדינה לקשת של אסונות בכל תחום שיתפורר? כל זה אינו מעניין את ממשלת החורבן ואת קברניט אסון חיינו בזמן הזה. להפך. ככל שרע יותר לנו, כך טוב יותר להם. ראש ממשלה וממשלה ששונאים את אזרחי המדינה שלהם.
לטרנספורמציה שעברה הכנסת יש כמה שלבים: בעבר נהפכה מבית יוצר של הצעות חוק רציניות, פרי דיונים מקצועיים וירידה לפרטים, לאתר פופוליסטי המשמש את חבריו לחשיפה תקשורתית לשמה ותו לא. כעת הכנסת הנוכחית מוכיחה שכמו לעצב, כך גם לתחתית אין סוף או קצה. החקיקה העכשווית מדגימה שלב נוסף באבולוציה של השנאה: הצעות חוק שנוסף על היותן פלקטיות ופופוליסטיות להחריד, הן פשוט ביטוי לרוע צרוף. שום רצון או מחשבה להיטיב עם אזרחי המדינה אין בהן. כל ההצעות אינן אפויות, בלי שום התעמקות בפרטים או מחשבה איך זה אמור לעבוד בשטח. אלו אינן הצעות חוק. אלו כתבי שנאה.
מדובר בניתוח לשינוי זהותה של ישראל – מדינה דמוקרטית־ליברלית, שגם אם הייתה פגומה לפחות סיפרה לעצמה סיפור שוחר טוב: של מחויבות לערכי היסוד שבהכרזת העצמאות, לחופש, לפתיחות. הסיפור שהם כותבים בשבילנו כעת גם בהצעות החוק המקודמות הוא סיפור אימה – מדינת אופל מתפרקת, מתבוססת בשחיתות, שצונחת לבינוניות ולמטה מזה, שמנמיכה סטנדרטים, שמוסדותיה המקצועיים מתרסקים ואיתם החוק, הביטחון, הכלכלה, יחסי החוץ, ההשכלה, התרבות וחירות האדם. מדינה שמקדשת כאוס כשיטת פעולה ומתפללת לאלוהים שיצילה.
מכלול מהלכי הממשלה מטביע את משאבי המדינה בחורים שחורים של קברים ושל הדתה ובמדמנה של בייסים פוליטיים, ומוחק את כל היתרון האיכותי שהיה פעם לישראל. הרחבת תחומי פריסתה של ההלכה היהודית על חיי כולנו, רמיסת המיעוטים הלא־יהודים, השליטה הנדרשת דווקא במשפט עברי על פני תחומי המשפט האחרים כדוגמה מייצגת לאבסורד המשתלט על חיינו, מבטיחים שמדינה חילונית זה אאוט.
אם יימחקו כל הרשויות וכל המוסדות המקצועיים המייצבים, נישאר רק עם ממשלה נטולת בלמים. השנאה למערכת המשפט, שבאה לידי ביטוי במחיקה מכוונת של נשיא בית המשפט העליון והתערבות חסרת תקדים בניהולו המקצועי באופן שאין להעלות כלל על הדעת ביחס לרשויות אחרות, מחבלות ביעילות המערכת ואפשרותה לתפקד.
ביטול נבחרת הדירקטורים מאפשר לשרי הממשלה למנות מינויים פוליטיים כמעט בלי הגבלות, והוא חגיגה של ג'ובים, סידורי עבודה והטבות כספיות למעגל מלחכי הפנכה – מה שמסייע לשרידות הפוליטית באמצעות יצירת שכבות המתפרנסות מהשלטון.
נתניהו בכנסת, החודש. הבליץ הרעיל איננו מקרי, הוא חלק מתוכנית־העל שנועדה להעביר מסרים לציבור הליברלי־דמוקרטי; צילום: אוליבייה פיטוסי
הבליץ הרעיל הזה איננו מקרי. זה חלק מתוכנית־העל שנועדה להעביר כמה מסרים מצטברים לציבור הישראלי הליברלי־דמוקרטי. ראשית, תכליתו להגביר את הלחץ על מתנגדי ההפיכה המשטרית כדי שיראו כמה רע יותר עוד יכול להיות ויתמכו במילוט נתניהו ממשפטו הסוגר עליו.
שנית, החקיקה מבטאת את המשך המגמה הממשלתית שהיא שריפת העתיד של כולנו כדי להעמיק את האחיזה בבייס, לשמן אותו במשרות, בהטבות, במינויים, בתקציבים ובדירקטוריונים של חברות ממשלתיות – וכל זאת כדי לשמר ולהעצים את השכבה שתילחם אקטיבית בחילופי שלטון.
שלישית, כפי שכבר הבהירו בעבר מקורבי ראש הממשלה – מבחינתם אין דבק יעיל יותר משנאה כשנראה שהם מאבדים שליטה. הסקרים מדאיגים, התמיכה בממשלת החורבן מתפרקת, אז בואו נחוקק קצת או הרבה חקיקה של שנאה. בלי שום דאגה לשיפור איכות חיי האזרחים או לרווחתם. רק להוציא עין ליריבים.
אבל בהיעדר הבושה של הממשלה ושל גמדיה, העושים במלאכת החורבן החקיקתית בצייתנות, טמונה גם הזדמנות מבחינת הציבור האזרחי שוחר הדמוקרטיה: להבין מה צפוי לו אם לא יתנער ויחלץ עצמו מבור התחתיות שבו מנסים לקבור אותנו. שטף הרעל המזוקק שאנו חוזים בו בימים אלו נותן הצצה לעתיד שהם מתכננים לנו – עתיד שכבר אינו רחוק כלל, אלא למעשה כבר פה, ממש מעבר לפינה. אם לא נתעורר, ניקבר.
? יש מצב גם להסביר או פירוט מה רע בהצעת חוק כזאת או אחרת? או שזה יישאר נטו בתיאורי גנאי סיסמאתיות וזהו, כרגיל?
