הי ג´סיקה
הלוואי ויכולתי להפגין אדישות, אך לרוע-המזל אינני יכולה למרות, שאני יודעת, שככה בנויים החיים, ולא תמיד אפשר לשנותם. האומנם ? ? ? הלו, אומרים, "אין דבר העומד בפניי הרצון". אני לא יכולה להפגין אדישות מסיבה נוספת ; תמיד היה איכפת לי ממנו, וכניראה, שתמיד יהיה איכפת לי ממנו. פתחתי בפניו קלפים, כפי שלא נהגתי מעולם, כלפיי איש (אפילו לא הקרובים לי). והוא אדיש, לפחות, כרגע. אני יודעת, שחייו סובבים סביב עבודה בעיקר, שאין לו חיי חברה גדולים למרות, המראה החיצוני שהוא ניחן בו ואני גם יודעת, שהוא לא השתנה. אם חיי החברה שלו היו תוססים יכולתי להבין, שהוא באמת לא זקוק עוד, אבל, אין זה כך. יבוא יום, שבו הוא יוכל, להישאר לבד. ניסיתי ללכת על הנקודה הזאת. ניסיתי להבהיר לו זאת. למה הוא לא חושב על-כך ? ? ? האם הוא לא פוחד להישאר לבד ? ? ? האם הוא לא פוחד להתמודד עם דברים לבד, גם אם הוא עבר מספיק, במהלך חייו ? ? ? מה שהכי לא ברור לי ; לבתו מנישואים ראשונים קוראים כשמי. לא רק אני טוענת, שיש דברים בגו. מדוע הוא מתעקש ? ? ?
