החמות

[liri lor]

החמות

בוקר טוב לכולן מזמן לא ביקרתי פה ולפי ההודעות החדשות אני שמה לב שיש אזשהיא מגמת הגנה והבנת החמה , אז בנות להזכירכן אנחנו לא בעדן אלא נגדן הן זכו ליחס הזה בכבוד ולא משנה מה הסיבות שום דבר לא מצדיק קריריות והתעלמות מצדן - זה פשוט לא מנומס. והעובדה שקשה להן שהבנים עוזבים וכל מיני כאלה זו לא בעיה שלי , ואלוהים עדי שעשיתי פשוט הכל הייתי סןפר נחמדה ואת נסיכת הקרח זה לא ממש עניין , היא לא מתקשרת הביתה אלא לפלפון של בעלי וכל מיני כאלה שאתן בטח מכירות. ולדעתי זה פשוט חוסר טאקט , אבל כמו שאומרים בגיל כזה אי אפשר לשנות אותן אבל זה לא אומר שצריך למצוא לזה הסברים הגיוניים - כי זה לא הגיוני. אני חושבת שאני אדם די חברותי ובנות הפעם אני יכולה להגיד בלי למצמץ אפילו- זו לא אשמתי. ובעלי פשוט לא שם לב וזו המכה הכי גדולה אבל זו אמא שלא ואם הוא בוחר לא לראות אז כנראה שהוא מעדיף לא לראות וזה בסדר . וואווו כמה קיטור הוצאתי זה באמת כי אני מאוד מתוסכלת. והשבוע איזה חברה סיפרה לי על היחסים שלה עם אמא של חבר שלה אז באתי הביתה וסיפרתי לבעלי אז אתן לא מאמינות מה הוא אמר - "איזה מסכנה היא" אתן קולטות - היא! אז זהו להיום בנות יקרות לירי

 

[נויה של 4]

../images/Emo24.gif

 

[קול העם 11]

לירי יקרה שלום חם לך מהחמות

אז ככה חביבתי, לא קשה לאמהות שהבנים עוזבים, אלא להיפך יותר קל להן כי עכשיו אתן לקחתן את המשימה הקשה של "גידול הילדים" כי גברים נשארים ילדים כל חייהם ועכשיו האחריות היא שלכן, אתן המטפלות הטובות והמסורות. אבל תכניסי טוב טוב לראש שלך כשם שאמך קרובה יותר אליך מאשר לבעלך כך חמותך קרובה יותר לבנה מאשר אליך. מה לעשות דם זה לא מים. כלות יקרות אתן בס'ה זרות שנכנסות למשפחה בטקס רב משמעות ויחד עם הבן מקבלות את החמות שעד עכשיו נקראה אמא ועבורכן היא לעולם לא תהיה אמא. גםן אם יהיו מאמצים משני הצדדים. כל אחד נכנס למשפחה עם תואר חדש ושם חדש, את לא הבת אלא הכלה, ואנחנו לא נהפוך סדרי עולם . תמיד תשארנה הכלות ואנחנו נשאר החמיות מה לעשות? זו דרכו של עולם. ותבינו דבר אחד - כאמהות לילדים אתן יודעות שלעולם לא תאהבו ילד של אחיכן/אחיותכן, שכנים חברים כשם שאתן אוהבת את ילדיכן, תאהבו אותם אבל תמיד טיפה פחות. מה לעשות לביולוגיה יש תפקיד בחיים, וכנראה הוא הרבה יותר חזק ממה שאנחנו מתארות לעצמנו. כשם שלעולם חמותיכן לא תחלפנה את אמותיכן הביולוגיות ואתן לא תאהבנה את חמותיכן כשם שאתן אוהבות את אמותיכן,ולא תסלחנה להן כשם שתסלחנה לאמותיכן - כך החמות, גם אם תרצה מאוד לא תוכל לעולם להרגיש כלפיכן אותם רגשות כמו לבנותיהן/בניהן. אז לסיכום בוא נאמר כך - נחיה את חיינו עם בן זוגנו הנבחר ונקבל את אמו כמו שהיא, כשם שאנו מקבלות את אמותינו כמו שהן. טובות או רעות כבר לא נשנה אותן. נהיה קורקטיות אחת כלפי השניה, נכבד אחת את השניה, נבין שאלו נתונים שאין לשנותם ויש לחיות עמם. פחות צפיות - פחות אכזבות. לירי לור - לך במיוחד - קצת פחות שינאה וארס - תנסי, תרגישי הרבה יותר טוב.

 

[jesenia]

בואי לא

כבר ניסינו את זה פעם, וזה לא הולך. את לא מייצגת את כל החמיות על פני האדמה, ואין מישהי שמייצגת את כל הכלות על פני האדמה. הכלה שלך היא לא כמו הבן שלך, אבל את מבקשת שהכלה שלך תתייחס אליך כמו לאמא שלה? ולמה הצביעות הזו? גם את לא אמא שלה. הנה את רואה? כבר באה בדרישות, והרבה חמיות עושות כך. גם חמותי שתחיה (ובאמת שתחיה. אישה יקרה שלא יודעת לבטא את רגשותיה כהלכה). כבוד זה יחס שאני נותנת בתור ברירת מחדל אפילו לאנשים זרים. מי שלא מצדיק את הכבוד שניתן לו, יצטרך לעבוד קשה כדי להרוויח אותו בחזרה. בחייך, תקראי חלק מהסיפורים כאן.

 

[קול העם 11]

גסניה - הבנת הנקרא - תקראי טוב

כתבתי שלעולם לא תיתכן מע' קשרים חמות כלה כמו אמא בת והדגשתי שאמא זו אמא וחמות אף פעם לא תהיה אמא ולא תאהב אותך כמו אמא ואינה מצפה שאת תאהבי אותה. כמו שבת זה בת וכלה תמיד תהיה כלה ולא בת. צריך רק כבוד הדדי ורצון טוב לא יותר. שני הצדדים צריכים להוריד ציפיות (ודרישות!!!!!) ואז יבוא שלום על ישראל .

 

[jesenia]

המילים שלך:

""...ונקבל את אמו כמו שהיא, כשם שאנו מקבלות את אמותינו כמו שהן" גם לא בעוד מליון שנה. כמו שאני לא אקבל מגיסי התנהגות שאחי מרשה לעצמו.

 

[קול העם 11]

ג'סניה - הבנת הנקרא , תקראי טוב

כתבתי שלעולם לא תיתכן מע' קשרים חמות כלה כמו אמא בת והדגשתי שאמא זו אמא וחמות אף פעם לא תהיה אמא. כמו שבת זה בת וכלה תמיד תהיה כלה ולא בת. צריך רק כבוד הדדי ורצון טוב לא יותר. שני הצדדים צריכים להוריד ציפיות ואז יבוא שלום על ישראל .

 

[אנילה1]

קול העם, שמעתי שלפעמים נוצר קשר

עם החמות שהוא קשר יותר טוב מאשר עם האם. לפעמים מספרים לחמות דברים שלא מספרים לאם. נדמה לי שאצל שש שבע זה כך.

 

[snowhite1064]

רק דבר אחד נשגב מבינתי להבין. איך

זה שהרבה אימהות של הכלות מצליחות "לקבל" את החתן כמו בן שלהם והאימהות שלהם לא מצליחות לקבל את הכלות כמו בנות שלהן. אספר לך משהו: הוריי בכלל לא התלהבו כאשר התחלתי לצאת עם בעלי. הוריי אנשים מקסימים (ואת זה יגיד לך כל מי שמכיר אותם) אבל יש דברים שהם מאוד שמרניים בהם ואחד מהם זה עם מי יוצאים הילדים שלהם. אחותי עברה את זה לפניי ואח"כ גם אני. אבי דבר ראשון היה שואל מאיפה ההורים שלו? (לא מוצא אלא באיזור המגורים) מה ההורים שלו עושים? וכאלה שאלות "פרמיטיביות". את האמת לפי התשובות לשאלות האלה גם אני לא הייתי ששה שבתי תצא עם בחור כזה. אביו אלכוהליסט שלא עבד ואימו מנקה שהביאה ילדה מחוץ לנישואין. אבל אני טענתי שאני לא מתחתנת איתם אלא איתו. הוריי ניסו להגיד לי שאף פעם אני לא אוכל לדעת אם יום אחד בעלי לא יהיה כמו אבא שלו, ומה יקרה כאשר לאימו ייגמרו הכוחות לפרנס את עצמה? היא תבוא אליו לסיוע כלכלי (על מנת לפרנס את חצי אחותו שקטנה ממנו ב-14 שנה) אולי היה צדק במה שהם אמרו אכל אני התעקשתי. באותו רגע שהודענו שאנחנו מתחתנים (אחרי 4 שנים שיצאתי איתו וגרתי איתו) הוריי הבינו שאין טעם יותר להלחם, ומשתדלים לתת לו יחס כאילו הוא הבן שלהם. כאשר בעלי שכב בבית חולים, אימי באה להחליף אותי בלילה על מנת שאלך לישון כי למחרת הייתי צריכה לקום למקום עבודה חדש. מיותר לציין שלא אביו ולא אימו באו בשלושת הימים שהיה בבית חולים לבקר אותו או לשהות לצידו. כאשר אימי קונה לאחי ואבי חולצה לחג ו/או כיפה היא תמיד קונה גם לו. כאשר בננו היה מאושפז בבית חולים במשך חמישה ימים (בינהם שישי-שבת) זאת הייתה אימי שדאגה שיבוא עם בתנו הבכורה להתארח כל השבת בזמן שאני שהיתי לצד בננו בבית החולים. אימו העדיפה לצאת לטיול של החברה להגנת הטבע (ואפילו שידעה יומיים לפני זה שהנכד שלה מאושפז ולבנה אין אוכל לשבת בבית, היא לא טרחה להציע לו לבשל לו משהו). ואגב, אבי אהב את אם אימי הרבה יותר ממה שהוא אהב את אימו הביולוגית. הוא אמר שאימו מעולם לא דאגה לו ולאחיו כמו שסבתי (אם אישתו) דאגה לו. וכאות הוקרה לכך הוא הבטיח לה שלמרות שיש לה רק בנות היא תוכל לנוח בבוא העת על משכבה בשלום ובנחת בידיעה שאבי יגיד עליה (ועל בעלה) קדיש כאילו היו הוריו שלו. והוא אכן עשה זאת. ככה שאפשר גם אחרת. רק צריך לתת קצת יחס הוגן ואוהב.

 

[קול העם 11]

שלגיה - התשובה לשאלתךח פשוטה ביותר

הדוגמא הטובה ביותר היא הפורום שאנו נמצאות בו. אין כאן גברים, גברים לא נכנסים לכאן כי אין להם בראש התחשבנויות קטנות וקנטרניות. הם לא מצפים מהחמות לעזור להם הם לא מתלוננים על החמות שלהם, הם לא שמים לב אם הרימה טלפון לשאול מה שלומם, הם לא כועסים אם לא חייכה אליהן, הם לא מקטרים על המתנות שהם מקבלים או לא מקבלים מהן, וכמה פעמים היא באה אליהם, זה בכלל לא בראש שלהם, לא מענינים אותם הדיונים והבעיות שאנו משקיעות בהם אנרגיות עצומות, הם מפנים את האנרגיות שלהם לכיוונים שונים כמו עבודה/כדורגל/טלויזיה/ סרטי פעולה, ואנחנו הנשים כל היום רק מחטטות מה היא אמרה לי מה היא עשתה לי למה היא לא קנתה לי למה היא לא חייכה אלי כשבאתי, למה העירה על השמלה/תסרוקת/משקל/נעלים (לא משנה מה) שלי, אני הבאתי לה עוגה אני קניתי לה מתנות אני עשיתי כל אחת מהכלות/חמות מרגישה צדיקה וזכה וכל האשמה תמיד על השניה. דברים שגברים בכלל לא מתיחסים אליהם. אף פעם לא שמעתי תלונות מהסוג שמועלה כאן מגברים על חמיותיהן, כך שבואי נאשים כאן קצת את האופי הנשי. אפילו עציון שלפעמים עוד היה נכנס לבקר, נעלם, ואנחנו ממשיכות לטחון ולקטר ורואות רק מה לא עשו לנו , מה לא קנו לנו, למה לא שמרה את הילד . תחשבי,בכמה שטויות שנשים עוסקות וכמה כעסים הן צוברות, אולי כדאי להפנות אנרגיות לכיוונים אחרים ולבנות לעצמנו אנרגיות חיוביות במקום לנהל חשבונות.

 

[חלילית1]

קול העם -

המשפט שבו את מסיימת את דבריך הוא המשפט המתאים ביותר לחמותי...

וזאת אני יכולה לומר לך עוד הרבה לפני שהיינו חמות וכלה. המריבה הראשונה שהיתה לה עם בנה (שהיום הוא בעלי) אחרי שהכרתי אותו היתה "כמובן" בגללי... היא התחשבנה איתי עוד הרבה לפני שידעתי חשבון...

אבל מהר מאוד למדתי את המשחק ועכשיו אני משתדלת לא להתייחס אבל היו תקופות בלתי נסבלות שהחזרתי לה אם במעשים ואם בדיבורים... היום אני מנותקת ממנה ויותר רגועה...

 

[אנילה1]

חלילית1 גם אני סבלתי נורא מחמותי

בייחוד שבעלי הוא בן יחיד. היא קנאה בי נורא, וכל פעם הייתה ממציאה משהו אחר שאני צריכה לכבד אותה. באמת בתקופה הזאת קיטרתי המון. רוב המשפחה שלה לא הצדיקו אותה. היא הייתה קצת פסיכית וגם בעלי לא מת על הוריו. אבל אני עשיתי הכל בכדי לכבד אותה. וגם דאגתי לה בערוב ימיה. לא נטרתי לה בכלום. פשוט ריחמתי עליה כי הייתה אשה מוכשרת שלא נתנו לה להתפתח. והיא נורא סבלה מזה. היא הייתה פסנתרנית, זמרת, ציירת. תמיד הייתה מלובשת כאילו יצאה מהווג. תמיד חליפות הכי יקרות, ותכשיטים הכי טובים. אף פעם לא הפריע לי שהיא לבושה בבגדים יקרים, ואני לבושה בג'ינס. אני פשוט לא הטיפוס לבגדים יקרים, לא מרגישה נוח בהם. כעבור שנים הייתי כבר מסוגלת לנחם אותה, ולטפל בה. והיא הצליחה לאהוב אותי עד שנפטרה. אני שלמה עם מה שעשיתי, ואין לי שום טינה כלפיה. יתר על כן, כשבעלי מדבר רעות על הוריו שנפטרו אני מייד מפסיקה אותו. כי זה מכביד על הנשמה שלו. אני תמיד אומרת לו, מה שהיה היה. ומה שהיה מת. נראה מה יש עכשיו. ונמשיך הלאה. אני מתארת לעצמי שבני וכלתי מאוד טרודים ועייפים בגלל שהתינוקות קטנים עדיין. לכן הם מלחיצים אותנו. אבל כשהם יגדלו בטח יהיה להם יותר קל, והלחץ ירד. כי בסה"כ הם אוהבים להיות הורים. רק שלא ירצו עוד תינוקות. אוףףףףף.

 

[אנילה1]

במיוחד בשביל אני שולחת לך את הסיפור

על משפחת הדובים. שימי לב כמה אנחנו עובדות וכמה קשה לנו ביחס לגברים. היום אשה עושה 4 עבודות. אמא, מאהבת, עקרת בית, ועובדת בחוץ. נראה גבר עושה את זה. אשה יודעת להיות לעשות מספר דברים בו זמנית, מה שאף גבר לא יודע. הוא מתחיל להתבלבל בין המטלות. את הקושי בגלל כל העבודות אנחנו מוציאות בקיטורים, כי הבעל לא אוהב לשמוע. אנחנו חייבות לפרק את המתחים, וזאת דרך טובה לעשות את זה. זה לא פוגע באף אחד, אנחנו נרגעות, ויכולות להמשיך בעבודה הקשה של חיינו. אני מודעת שכל הקשיים שלנו מופנים כלפי החמות, אם זה מוצדק או לא. כי נורא קשה לכעוס על האמא הפרטית. ככה זה. אנחנו כאן קבוצת תמיכה מבלי לצאת מהבית. ועכשיו הסיפור החמוד להנאתך ומחשבתך: Have a great smiling day שלושת הדובים -הסיפור האמיתי הדובון קטון ניגש לשולחן, מתיישב בכסאו הזעיר, נועץ מבט בקערה שלפניו - והיא ריקה. "מי אכל את הדיסה שלי?!" הוא חורק. אבא דוב מגיע לשולחן, מתיישב בכסא הגדול, מסתכל בקערה הגדולה לפניו - והיא ריקה. "מי אכל את הדייסה שלי?!" הוא שואג.! אמא דובה מציצה מהמטבח וצווחת: "נמאסתם עלי כבר, בחיי! כמה פעמים צריך לחזור על כל הסיפור הזה!? אמא דובה קמה ראשונה מהמיטה, אמא דובה העירה את כולם, אמא דובה הכינה את הקפה, אמא דובה סידרה את הכלים במדיח, אמא דובה סידרה את הבית ויצאה החוצה לקור, להביא את העיתון, אמא דובה ערכה את השולחן, אמא דובה הוציאה החוצה את החתול הארור, אמא דובה השליכה את האשפה, אמא דובה שמה אוכל בקערה של החתול, ועכשיו, כשסופסוף הואלתם לגרור את אחוריכם ולזכות את אמא דובה בנוכחותכם, אז תקשיבו טוב, כי אני אגיד את זה רק עוד פעם אחת וזהו: "עוד לא הספקתי להכין את הדיסה המזויינת שלכם!!!"

 

[jesenia]

מה את אומרת?

שמעת לעצתי? תקראי קצת מהסיפורים כאן. אם לא אכפת לך, אני לא אתיימר להדביק תכונות על כל הנשים/כל הגברים. ספציפית, אני לא שמעתי תלונות מבעלי על הורי - כי אין. לא קוראים לו בשמות (אנחנו לא חונכנו כך), עושים את כל המאמצים שהוא יכנס וישב בסתלבט.כשאנחנו מגיעים לארוחת ערב - לא בודקים כמה צלחות הוא הרים, אם הוא ניקה את השולחן. לא סופרים לו כמה פעמים הוא התקשר מיזמתו, לא שואלים אותו שאלות החודרות לפרטיות, לא גרמו לו רגשות אשמה שהוא בחר להתחיל את חייו הזוגיים הרחק מהבית, בקיצור לא מצפים ממנו - מקבלים אותו. את יודעת, לפעמים הוא נכנס, אומר שלום לכולם ואחרי דקה פותח עיתון ומתנתק לחצי שעה שעה. אותי זה יכול לשגע, אבל אף אחד לא מעיר לו-ולא לי על כך. את יודעת מה היה קורה לי על התנהגות דומה? כן, הדוגמאות הן של פרטים קטנים, ידעת ששם שאלוקים נמצא?

 

[רונתי]

ג'סניה

מזדהה איתך באלף אחוז זה כל כך נכון אצלנו רק שאצל בעלי יש תלונות על המשפחה שלי כנראה כדי לאזן.

 

[jesenia]

מרגיזה אותי

חוסר היכולת להתמודד עם הרגשות שלך, והצורך להגן ען "כבוד" המשפחה שלו.

 

[yael just married]

לא נכון- בעלי לא סובל את אמא שלי...

ואני דווקא מאד מחבבת את אמא שלו.

 

[yael just married]

אבל ההורים שלי כן אוהבים אותו אגב.

 

[אנילה1]

שילגיה, הנה התשובה שלך מדוע

אצלכם זה כך ולא כמו שהיית רוצה שיהיה. הוריך אימצו את בעלך כאילו היה בנם בדיוק כמו שהורי אמך אימצו את אביך כאילו היה בנם. ככה זה אצלכם. זה בקוד המשפחתי שלכם. אני מצטטת מדבריך ותראי כמה שאת דומה לאימך בקשר לבעלך, וכמה בעלך דומה לאביך בקשר למשפחתו. אולי התלונות שלך ושל הוריך דומים גם לגבי ההורים של הגבר במשפחה? תחשבי על זה. אם תפסיקי להתלונן לא תהיי חלק מהמשפחה שלך. חשבת על זה? הנה הציטוט, תראי כמה שאבא שלך דומה לבעלך ביחס למשפחה שלו. ואגב, אבי אהב את אם אימי הרבה יותר ממה שהוא אהב את אימו הביולוגית. הוא אמר שאימו מעולם לא דאגה לו ולאחיו כמו שסבתי (אם אישתו) דאגה לו. וכאות הוקרה לכך הוא הבטיח לה שלמרות שיש לה רק בנות היא תוכל לנוח בבוא העת על משכבה בשלום ובנחת בידיעה שאבי יגיד עליה (ועל בעלה) קדיש כאילו היו הוריו שלו. והוא אכן עשה זאת. ככה שאפשר גם אחרת. רק צריך לתת קצת יחס הוגן ואוהב

 

[snowhite1064]

כנראה שאני לא כל כך אינטלגנטית

כמו שהתוצאות במבחן של המדינה הראו, כי לא כל כך הבנתי מה את אומרת? אם בעלי היה כל כך דומה לאבי הוא היה מבין מזמן שאימו לא בסדר בהתנהגות שלה כלפיי, ומיד מעמיד אותה במקום כאשר היא תוקפת אותי. אבל שוב, יכול להיות שלא הבנתי אותך. אז אם את יכולה תסבירי לי שוב לאט אולי אבין מהר יותר.