"החמור והכלבלב"...

"החמור והכלבלב"...

"החמור והכלבלב" יום אחד ניגש איכר אל האורוות כדי לטפל בבהמות המשא שלו. בין יתר הבהמות היה שם גם החמור האהוב עליו שקיבל תמיד שפע של אוכל ונשא על גבו לעיתים קרובות את אדונו. יחד עם האיכר הגיע אל האורוות גם הכלבלב שלו שרקד סביבו, ליקק את ידו וקיפץ סביב-סביב, עליז ומאושר. האיכר תחב את ידו לתוך כיסו, נתן לכלבלב שלו כמה מעדנים, והתיישב בעודו מחלק הוראות למשרתיו. הכלבלב זינק אל חיקו של אדונו ושכב שם בנחת בעוד האיכר מלטף את אוזניו. החמור ראה את הכלבלב המתפנק בחיקו של אדונו, חילץ את עצמו מאחיזתו של האפסר בריתמתו והתחיל לקפץ ולפזז בדיוק כמו שעשה הכלבלב זמן קצר לפני כן. האיכר פרץ בצחוק רועם והחמור ניגש אליו, הניח את רגליו על כתפיו, וניסה להשתרע בחיקו. משרתיו של האיכר נחפזו לעברו במקלות ובקילשונים שלופים ועד מהרה למד החמור את הלקח כי התבדחות מגושמת עלולה להפוך לעניין רציני ביותר.
 
למעלה