החמה ואנחנו

[erez101010]

החמה ואנחנו

שלום
קודם כל זה שיש פורום עם שם כזה - כנראה שאני לא היחיד עם מצב מסובך... חחחח..

אז ככה, אנחנו בני 30, נשואים שנה ובלי ילדים עדיין
יש לנו או יותר נכון לי... בעיה.
אצל אישתי מסיבות ברורות הבעיה פחות לוחצת או מורגשת (אסביר תכף מדוע לדעתי..) בעיה בהתהוות עם אימה של אישתי

בגדול אנחנו מכירים כבר הרבה שנים, כך שלא נכנסנו לסיטואציה חדשה בחיים
אימה של אישתי היא אישה חזקה , מאוד דעתנית ופחות או יותר נותנת את הטון במשפחה

הבעיה היא באפליה ברורה שיש בינינו ובין היחס שאנחנו מקבלים לבין היחס שלו זוכים אחיה של אישתי ואישתו
חמתי רוצה מאוד שכל ילדיה יגורו קרוב אליהם, ודואגת להבהיר את זה בכל הזדמנות

הבעיה ביחס מתבטאת בעצם בדברים שאומרתי חמתי : היא תמיד מציינת בפנינו ובפני כל מי שמוכן לשמוע כמה אחיה ואשתו מוצלחים, כמה היא אוהבת אותם, כמה הם טובים ונפלאים
כאשר היחס אלינו הוא קריר , מעולם לא שיבחה אותנו ותמיד נותנת לנו לחוש כאילו אנחנו מקום שני.
אחיה של אישתי אכן עבר לגור באותה העיר של הוריו דבר שהעלה את קרנו בעיניה אף יותר.

בנוסף - וזה ממש ממש לא העניין אבל גם זה פן מסויים הפן הכלכלי
אחיה ואשתו זוכים לקבל סכומי כסף כמעט על בסיס שבועי (אחיה ואשתו מרוויחים הרבה יותר מאיתנו כיוון שרק אני עובד ואישתי טודנטית), קניות חמתי עושה להם, דלק לרכב ומה לא.
אנחנו לא מקבלים דבר. מתנות בחגים וזהו.
אל תבינו לא נכון... אנחנו ממש ממש ממש לא צרי עין בעניין הכסף. אני מתאר סיטואציה נטו,
את העניין הכספי אני מביא רק בכדי להמחיש שהיחס לא בא רק במילים אלא גם במעשים ובצורה חומרית.

לאישתי הדבר גם ברור... היא יודעת ואומרת בפה מלא שיש אפליה אבל לא רואה זאת כפגיעה קשה כפי שאני רואה... היא אומרת שכל החיים אחיה הגדול קיבל יחס מועדף ושלה זה לא ככ מפריע...
מה שלא משנה בעיניה בכלל את התוכנית שלנו שהיתה לעבור לגור קרוב להורים (שוב... בעיקר בגלל רצונה של אימה)

אני דווקא בדעה שמה שרע היום כנראה ימשיך להיות רע מחר...
אני לא רואה מצב בו אני חי קרוב לחמתי , שאפילו שהיא לא שונאת אותנו... היא אוהבת אותנו ,אבל אוהבת קצת פחות.

אז בעצם אם אני חושב על זה...
הבעיה היא שאנחנו מופלים לרעה, גם ברוח וגם בחומר. חד וחלק... יש זוג במקום ראשון וזוג במקום שני..
מה אני עושה עם זה? אני לא רוצה להגיע לריב או משהו קיצוני כמובן... רוצה לחיות בכיף.


אהההה... חשוב מאוד לציין
עובדתית, ולא בגלל תחושה סובייקטיבית : לא עשינו שום דבר שפגע במישהו, לא התנהגנו לא יפה.. לא התחצפנו... אוהבים אותנו.
זה לא שהיחס לו אנחנו זוכים הוא תוצאה של מעשה (וקחו את המשפט האחרון כעובדה נכונה... זה פשוט דינמיקה משפחתית שם.. האח הבכור קיבל כל חייו יחס מועדף על פני 2 אחיותיו..)

תודה ושבוע טוב

 

[restart2]

פנית ב5 למרץ עם אותה פנייה..

היי ארז 1090

בפנייה שלך מה5/3 http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=610&messageid=167915587-

קבלת תשובות והתייחסויות מפורטות ורבות , אם קראת, הפנמת?
יש שאלות?
כי נראה שחזרת באותו מקום תקוע מחשבתית והצגת אותה הבעייה.
אתה חושב שאחרי חודש וחצי נמצא הוקוס פוקוס חדש?
המצב של משפחת המוצא של אישתך מרגיז אותך כי אתה מצפה למציאות שאתה מדמיין/רוצה...
והיא לא בתחום האחריות שלך.

ממליצה לך לבדוק למה נושא זה כה רגיש א צ ל ך - כאשר אישתך למדה לקבל זאת כפי שזה.
אשתך מקבלת את משפחתה כפי שהיא -כדי ללמוד לקבל אותם כפי שהם טפל בקושי שלך.
בכל משפחה מרקם היחסים שונה ולא נארג לפי סטנדרטים של ..אחרים..
החיים הם לא סרט או בימוי שקורה לפי הסטנדרטים שלך.
יכולת ההשפעה שלך היא על - עצמך.

רוצה שינוי? צור אותו.
לא רוצה לגור בקרבתם רתום את אישתך לתחושות/רצונות ..

 

[erez101010]

נכון אבל..

היי
א. לא חשבתי שזה אותם אנשים פוקדים את הפורום וסהכ אני מחפש פרספקטיבה שונה, כדי לא להגיע למצב הככ קל של עימות. חשבתי שאולי נזכה לזוית ראיה חדשה.

ב. אני לא ככ מסכים עם גישתך שהבעיה היא "א צ ל י " , את אומרת שזה בסדר שאישתי מקבלת את זה שהיא מקום שני, ואני לא בסדר כי אני לא מקבל יחס ככ מזלזל?
לשיטתך המצב בסדר והבעיה היא בי??

אני לא מגיע נעול... אני מוכן לשמוע ואפילו אולי אקבל את דעתך שהבעיה היא בי, אם רק תצליחי להאיר את עיני. זה המטרה פה אחרי הכל...

בעצם, מה שאני מקווה שימצא זה פתרון בצורה משהו שיביא אותנו לעמוד בקו אחד עם כולם ולא להיות מופלים. לי אין ככ רעיון איך לעשות את זה.
אני בהחלט מתעניין אולי לאנשים אחרים יש פתרון ל"איך ליצור את השינוי"

תודה

 

[mykal]

אתה יודע איפה

הבעיה היא בך?
בשני ענינים--
האחד 'איך ליצור שינוי' אתה רוצה שהם יצרו שנוי, בכפוף להבנה /רצון/צורך/נקודת השקפה שלך.
ואני למדתי בחיי, שאם אני רוצה שינוי--אעשה אותו לעצמי בעצמי.
השני--הבנה שאם אתה רוצה אותו יחס--תיהפך להיות תואם אח שלה.
אם בזה אינך בוחר--תפנים שאח שלה 'מרצה' (הר' בפתח) ומרויח, אתה לא--ומרויח דברים אחרים.
הבחירה ביד שלך.

ועוד משהו--אני ממש מרחמת על אשתך--שקבלה את ההתנהלות--'גדלה' עם עצמה מול המציאות.
ונראה לי שאתה 'מוריד' אותה בעיני עצמה מול משפחתה. אתם בטוח מדברים על זה--
ומה היא צריכה להגיד, יש לי אמא מכשפה? (כמו שנראית בעיניך)
אהה אני מטומטמת ויתרתי? אהה אני איתך באש ובמים.
אני לאהייתי חיה טוב עם עצמי--כי לא יכולתי לרצות את בעלי ולא לחנך את אימי--
ואז איפה אני?

 

[erez101010]

תשובה

היי mykal
1. אני דווקא מבין שהם לא יצרו שינוי
אני מחפש דרך להוביל שינוי שייתן לאישתי ולי את היחס המגיע לנו
או בעצם... שלא יתנו לנו את היחס שלא מגיע לנו

2. אני ממש ממש משתדל שלא "להוריד" את אישתי.
אני חושב על זה כל הזמן ובגלל זה פונה לפורום שכזה כי אני מנסה למצוא שביל זהב .. דרך ביניים...
אני לא צריך שתאמר שאמא שלה מכשפה... אני לא צריך שהיא תחשוב שהיא מטומטמת חלילה...
להפך.
היא בנאדם ככ טוב - שמה שבאמת מפריע לי זה בכלל לא "אני"

תדעי... לי יש עור של פיל. אני לא באמת צריך שיאהבו אותי.
אני מאמין שלכל אחד זכות לאהוב או לא לאהוב או לאהוב פחות את מי שהוא רוצה....

זה מפריע לי דווקא בגללה.
לא יודע אם את יכולה לתאר לעצמך סיטואציה שבה אמא שלך כל הזמן מציינת בפנייך כמה היא "אהבת" "מעריכה" וכו מישהי אחרת. שהיא לא הבת שלה.

אז לא הכסף או מה שמסביב מפריע
זה כאילו להגיע או להיות במקום שכל הזמן מעליבים ופוגעים בך

גם בי זה לא שזה בכלל לא מפריע לי... אבל בעיקר באישתי. לא יודע אם את יכולה לתאר לעצמך כמה ההרגשה שלה רעה בנושא..
וזה לא שהיא צריכה אותי כי היא "אישה קטנה"
להפך... היא אישה גדולה. היא מתעלה מעל המצב. (ולא... זה שהיא מתעלה או מתעלמת... לא אומר שזה ההתנהגות הנכונה.)

זו דעתי.

 

[mykal]

אתחיל מהסוף,

אשתך, אשה גדולה, מתעלה מעל,,אז מה אכפת לך, אם זו לא ההתנהגות הנכונה?
אתה מחנך העולם?
אתה רוצה לחנך את אמא שלה?

אתה טוען שיש לך עור של פיל, שאתה לא צריך מהם כלום.
אז מה הבעיה? תחיה את חייך--ע"פ המציאות הקיימת. למה אתה כל הזמן, בודק
מקשיב לקול הזה, מתמודד מולו.

אם באמת אתה לא צריך כלום, (כי בפוסטים הקודמים כתבת שאתם רוצים
להתקרב בשביל עזרה,)אז זה לא נקרא לא צריך כלום.
אלא אם אתה מוכן לגור רחוק, להסתדר עם 'מיקור חוץ' ולבוא לבקר קצת,
ושהם יבואו קצת. ולהשתחרר מהרגשת התחרות החונקת.

בעיניך, צורת החיים הזו לא נראית.
דברי האם פוגעים,
בעיני הם לא פוגעים, היא מנסה להעביר מסר שכך נכון לחיות,
לך לא מתאים, אז אל תפגע.
אתה מקבל בדיוק את היחס שמגיע לך--אתה גר רחוק, אתה רוצה עצמאות--
אז בעיסקה הזו היא אומרת לך שהבן והכלה עדיפים עליכם.

ואספר לך סיפור אישי,
יש לי בת שנשואה לבחור שאביו רצה שכל ילדיו יגורו בעיר שהוא גר.
היא היתה כאן באמצע לימודים, ולכן קנו דירה בעיר שלו ושכרו כאן.
בינתיים, הבת ראתה שההתנהלות של משפחת הבעל לא לרוחה,
והחליטה שהם לא עוברים לגור שם.
במהלך השנים--(היא נשואה 15 שנה) מכרו שם, קנו כאן, האבא אפילו עזר
להם כאן (מה שאף אחד לא מאמין אגב הוא עשיר גדול)וכן, היא יודעת וגם בעלה,
שהם מקבלים הרבה פחות מהאבא שלו. וחיים עם זה ממש בשלום.
ולמדו--כשצריך פונים בדרכם.

לא כל העדפה של ילד היא קיפוח של האחר.

אגב, למה לא תאמר--כשאם משבחת.
מסכנה רותי--כמה את אוהבת את דן ושונאת אותה,
אם הייתי בן שלך.... (אל תסים משפט, אלא תעביר נושא)
תעשה זאת פעמים שלוש תראה איך זה משפיע.

 

[restart2]

אחריות רגשית

היי

נראה שכל מפגש עם החמות שלך פשוט מכאיב לך.
אתה לא לוקח אחריות מלאה על הכאב שלך ועל הרצון האבסולוטי שלך לשינוי
כי האיטצלה שזה למען אישתך הופכת את המשימה שלך ללגטימית.
אם אישתך רצתה או רוצה שינוי הייתה פועלת להשיגו - זה משפחת המוצא שלה.
כתבת-"היא יודעת ואומרת בפה מלא שיש אפליה אבל לא רואה זאת כפגיעה קשה כפי שאני רואה... היא אומרת שכל החיים אחיה הגדול קיבל יחס מועדף ושלה זה לא ככ מפריע"

-הרצון שלך לשנות התנהגות של אחרים = החמים לא תצור תוצאות כי אתה מ צ פ ה
למקסם שווא או לכלי שיאפשר לך לצור שינוי אצל החמים.
במציאות זה לא כך אתה יכול לשנות רק את עצמך- דרך התגובה שלך.
רוצה להיות מספר 1 במשפחה?
זכה לכך!פעל להשיג.
כרגע לדברייך - החמים שלך רואים בך ואישתך לא בעדיפות ראשונה..
וההתייחסות שלך היא של האשמות והתקרבנות- תחושת קורבן ומסכנות מלשון- הם אשמים!
לפיכך יש לך קושי להבין את האחריות האישית שלך במצב שבו אתה מספר לעצמך סיפור שווא....

אני חושבת שמערכות יחסים לא נמדדות במי אהוב יותר..
קשר נבנה באופן הדדי באמצעות מעשים, תקשורת, כוונה,גישה, הבנה,כבוד...
לא יאהבו אותך כי נישאת לביתם- זה קשור לאופן הפעולה שלך.

הדרך שאתה צועד בה מסוכנת כי אתה מכשיל עצמך גם בזוגיות וגם בקשרים
עם הגיסים וההורים.
המלצתי לךבעבר -לך לקחת ייעוץ אישי ולהבין עם איש מקצוע איך לפתור את הפלונטר
דרך הפורומים לא תבין את הכשל שלך.

אירית

 

[dify]

אני יכולה להתערב?

לתחושתי את מאד קשה איתו. אני מסכימה איתך שאדפ יכול לשנות רק את עצמו, ושהמעשים שלנו הם אלו שמלמדים אחרים איך להתייחס אלינו וגם יוצרים תגובה. אבל, אני לא מסכימה עם זה שכל אינטראקציה היא ברת שינוי ותלויה אך ורק בנו.

אני לא מכירה את הבחור הספציפי הזה והסיפור המשפחתי שלו, אבל אני כן מכירה משפחות שבהן יש גישה מובהקת וברורה של הבדלים ביחס בין הילדים לא על בסיס אישיותי, שזה החלק שאפשר לעבוד ולשנות אותו, אלא על בסיס תפיסות עולם תרבותיות. למשל משפחות שבהן הבכור מקבל הכל מעצם היותו בכור, משפחות שבהן הבנות מצופות לטפל ולתת מעצם היותן בנות, משפחותשבהן בן הזקונים מפונק מעצם היותו בן זקונים.
אם ההורה מגיע עם תפיסת עולם לפיה יש פער התחלתי בין גברים לנשים, למשל, ולכן הבן מקבל יחס מיוחד, אז בכלל לא משנה מה תעשנה הבנות והבעלים שלהן. אולי אישתו שגדלה בתפיסת העולם הזו מקבלת את זה כמובן מאליו, אבל הוא שמגיע מעולם ערכים אחר רואה את זה מבחוץ וזה מאד חורה לו, אז מה, אז הוא ילמד את עצמו לקבל את זה בשתיקה? כנראה שכן, אבל זה לא יהיה כי הוא אשם שזה כואב לו, זה יהיה מחוסר ברירה...

 

[restart2]

אשמח להסביר ולהבהיר

היי dify

המשפט שלך הוסק מהכתיבה שלי והוא לא נכון-"שכל אינטראקציה היא ברת שינוי ותלויה אך ורק בנו."
לנו יש היכולת וה ח ו פ ש | ל ב ח ו ר את אופן התגובה והפרשנות שלנו בכל אירוע.
אנחנו כפי שכתבתי אחראים רק על עצמנו.

במקרה שציינת כי יש הורים עם העדפה ברורה שלא יזיזו אותם מעמדתם - לנו יש את חופש הבחירה,
להתנגד,לקבל, לנסות לשכנע.. לפעול בדרך שמתאימה לנו.
כתבו לו רבות בפניות כי עליו לקבל את אופן הפעולה שלהם בדומה לאישתו,
אני הוספתי כי יברר למה זה כה מציק לו.
אני כתבתי וציינתי לבחור -כי לאשתו התנהגות הוריה היא פקטור ידוע שהשלימה איתו,
והוא לקח על עצמו תפקיד שלדעתי יזרע לו הרס ,והיום מכאיב לו מאוד.

דרך הפעולה שלו והגישה שבה הוא מתבונן היא לא ברת תוצאות אלא אכזבות וזה מה שהוא נוחל.
השינוי מחוייב לקרוא בו , ההורים כאמור לא חייבים לקבל את גישתו ואופן רצונותיו.
אנחנו לא חיים באוטופיה או בסרט הוליוודי וגם כשיש אפלייה קשה- דרך פעולה של התססת האישה
כעס מתמשך וקרע עם משפחת המוצא לא יוביל לתוצאות אחרות - שבהם יהיה אהוב ומספר 1.

יש דרכים אפקטיביות להתמקד בבניית מערכת יחסים ללא תלות באופן ההתייחסות לאחרים.
וזה לא קורה במענה בפורומים אלא בעשייה מקצועית ורצינית.
מקווה שהצלחתי להבהיר.

אירית

הנה פנייתו הקודמת- מחודש מרץ

"אני נתקל בבעיה שלאחרונה רק מתגברת
אנחנו זוג צעיר ונשואים שנה וחצי, ההורים של אישתי גרים במרכז ואנחנו בחיפה כרגע עד שאישתי תסיים ללמוד, חיים בדירה שכורה ליד ההורים שלי (אני יליד חיפה) אני עובד ואישתי גם ובסהכ הכל נראה טוב.

אחיה הבכור של אישתי התחתן ועבר לגור בסמיכות להוריו ( ההורים הם אנשיםטובים, וגם אנשים במצב כלכלי טוב מאוד) בעידוד והכוונה של אישתו שהבינה שהוריו (והוריה של אישתי) יעשו בשבילם הכל ואכן כך הדבר
כל דבר שהם רוצים וצריכים הם מבקשים מהוריה של אישתי (ומקבלים), הילדים שלהם גדלים עי הסבא והסבתא שרק יצאו לפנסיה לאחרונה , הם טסים לחול ומשאירים שם את הילדים בלי חשבון
והכל עד כאן בסדר גמור...עיני לא צרה וזו זכותם המלאה של חמי וחמתי לגדל את נכדיהם בכיף! על כך אין לי תלונות.

אנחנו לעומתם - משתדלים להסתדר עם הכל לבד, אין לנו ילדים אבל אוהבים לחיות את חיינו , אוהבים מאוד מאוד לבוא לבקר אצל ההורים שלי ושל אישתי בסופשים וכו אבל זוג הרבה יותר צמאי ופחות מחובל לסינר של אמא ואבא. מבחירה... ככה האופי של שנינו

הבעיה - אנחנו נתפסים כזוג פחות טוב לדעתי

אמא של אישתי היא אדם חזק , אוהבת שהדברים יעשו עפ דרכה
לנו יש את דרכנו:
אנחנו לא חיים קרוב למרכז כפי שהיתה רוצה (מכוונה טובה - שנהיה קרובים למשפחה ושהנכדים , כשיהיו לנו.. יהיו קרובים אליהם)

והבעיה האמיתית היא שכל דבר שהאם מחליטה או מבקשת או מציעה אח של אישתי ואשתו ישר קופצים לדום

ממש בצורה קיצונית מההצעה הכי קטנה וחסרת חשיבות ועד החלטות רחבות שנוגעות לכולם
לדוגמא - אמה של אישתי רוצה להחליף בסדר של החגים בין המשפחות הם מיד מסכימים ואף בנוכחותה מנסים ללחוץ עלינו להסכים גם ומיד, לא מספקת אותם התשובה של " נבדוק עם המשפחה ונחזיר תשובה.."
בקיצור - הם הבינו על איזה צד מרוחה החמאה

זה לא שאמרו לנו משהו מפורשות
אבל כשיש זוג שמסכים לכל דבר וזוג אחר שמדי פעם (אנחנו לא מתנגדים בכוונה או מנסים לבטא את העצמאות שלנו... פשוט לפעמי לא מתאים לנו דברים)
אז בהכרח אנחנו יוצאים הזוג ה"סורר" והזוג הבעייתי
ואני בטוח שעובר להוריה של אישתי בלב המחשבה "למה אתם לא יכולים להיות כמו אהוד וקרן " (אחיה ואשתו של אישתי).

מה עושים?
(ושוב.. אציין שאנחנו לא עושים דווקא, ולא מנסים להרוס לכולם...

אבל אנחנו זוג עם רצונות משלנו.. לפעמים אומרים כן ולפעמים לא..)

 

[dify]

לצערי זה גם מה שהבנתי בקריאה ראשונה

חשבתי שאולי אני טועה, אבל על זה בדיוק הגבתי.

אני מסכימה איתך, מסכימה איתך שהתמרמרות לא תהפוך אותו לבן האהוב
מסכימה איתך שהתמרמרות לא תוסיף שום דבר טוב לחייו ולחייהם הזוגיים
מסכימה איתך שהתמרמרות לא תביא לתוצאה הרצויה לו. אין בי טיפת ויכוח איתך על זה.

וגם מסכימה איתך שאנחנו יכולים להשפיע רק על עצמנו, הן בתגובות להתנהגות שלנו והן בתחושות שלנו לגבי המצב. מסכימה.


ועדיין, משהו באופן הפניה אליו מרגיש לי מאשים, מאשים אותו, על זה שהוא כועס ומתוסכל, על זה שהוא לא מוכן/יכול לקבל בשקט את המצב. ופה אני לא מסכימה. אולי זו רק אני, אבל לתחושתי את מציעה לו ללכת לטיפול כאילו לו יש בעיה שהוא לא מוכן לקבל בשקט את המצב כמו שאישתו עושה. הוא צריך ללכת לטיפול כדי לברר למה זה מציק לו, זה מה שאת כתבת, לא כדי לקבל כלים איך להתמודד יותר טוב, אלא כדי לברר מה אצלו לא יושב טוב עד כדי כך שזה מציק לו.


ממש עכשיו יש בפורום מקביל דיון על פורנו במקום העבודה. בחורה שעובדת במקום עבודה כבחורה יחידה בין הרבה בחורים, התלוננה על זה שמפריע לה שהם שמים תמונות פורנוגרפיות במחשב המשותף לכולם כמסך ראשי.
עכשיו אני שואלת אותך ברצינות, הנה מקרה שמשהו מפריע למישהו, האם גם פה הייתי אומרת לה שהעיצה שלך זה שהיא תלך לטיפול כדי להבין למה זה מפריע לה? שהיא צריכה למצוא בעצמה את הדרך לקבל את זה ולחיות עם זה ככה?
את יודעת, בתגובה לשאלה שלה כתבה מישהי שגם אצלה במקום העבודה זה היה ככה, והיא פשוט למדה לקבל את זה בשקט ושיתפה פעולה, אבל, כן, גם היום, אחרי שנים שהיא שתקה וקיבלה את זה, זה מפריע לה.


מה שאני מנסה להגיד, זה בעצם שני דברים:
1. כעס ותסכול הם לפעמים רגשות לגמרי נורמליים ולגיטימיים. לא בהכרח הוא צריך לחפור בילדות שלו כדי לגלות למה מפריע לו אפליה. האם יש אדם שלא מפריע לו אפליה? אולי אם נחפור בילדות של אישתו נגלה שהיא כבר עוברת שנים של דיכוי וזו הסיבה האמיתית שלה זה לא מפריע, והיא זו שמגיבה באופן לא נורמלי למצב קיצוני. אולי. אני בכווה מקצינה לצד השני כי ממש מכעיס אותי את שולחת אותו לטיפול כאילו אצלו משהו לא בסדר. בדיוק כמו שתשלחי לטיפול את הבחורה שמפריע לי שהבחורים בסביבת העבודה שלה רואים פורנו על המחשב המשותף בזמן שהיא עובדת איתם שם, כאילו הבעיה היא משהו אצלה...

2. אני חושבת שאולי איש טיפול טוב יוכל לתת רעיונות איך להתמודד יותר טוב עם רגשות תסכול וכעס, אולי אפילו יתן כמה רעיונות איך לפתוח דברים עם החמות. אבל, אני חושבת שאם הרגשות מבוססים על מצבים אמיתיים, אז הם לגיטימיים, וזה שאנחנו יכולים לנתב אותם למקום אחר לא אומר שאנחנו לא נרגיש אותם, ולהדחיק, כדי שלמור על שקט תעשייתי (כמו שעשתה הבחורה השניה בתגובה לפורנו במקום העבודה שלה) לא באמת מונע אותם, רק נותן שקט תעשייתי זמני. היום, שנים אחרי שהיא לא עובדת שם, זה עדיין מפריע ומציק לה למרות שבזמנו שיכנעה את עצמה שהיא יכולה לחיות עם זה, אבל היא לא באמת יכלה, זה היה שיכנוע עצמי כי היא לא רצתה להפסיד את מקום העבודה. בדיוק כמו לשכנע את עצמך להתעלם מהאפליה המשפחתית רק כדי לשמור על יחסים "תקינים" לכאורה עם החמות. זה שכנוע עצמי במקרה הטוב, במקרה הרע זו הדחקה.



הדרך היחידה, לדעתי, שבה באמת באמת הוא יוכל לחיות בשלום עם האפליה הזו, זה אם הוא יבין אותה מהמקום הריגשי. לא ממה היה בילדות שלו, שלא רלוונטי בכלל, אלא אם הוא יכיר לעומק את הנפשות הפועלות, ונניח יבין את מקומו של הבן הזה בעיני אימו (אולי הבן הגיע אחרי הרבה טיפולי פוריות ופחדו על חייו, אולי הבן הזה מטפל באמא שמרגישה שהיא תלויה בו ריגשית ומעשית, וכד וכד'. אם הוא יוכל לראות את הבן מעיניה של החמות, ואם הוא יזדהה עם הצורך הריגשי שלה, רק אז, לדעתי, הוא יוכל להבין אותה. אבל זה דבר שהוא לא ישיג בלשלוח את עצמו לטיפול, אלא משהו שהוא אולי יגיע להבנה שלו בטיפול משפחתי, יחד עם החמות (כמו שעושים בטיפול זוגי).


עד אז, אני לא באמת מאמינה שהוא יוכל, עם או בלי טיפול אישי, להשלים עם הרגשות שלו כלפי המצב, הוא יכול רק ללמוד להדחיק אותם למען מטרה חשובה יותר כמו יחסיו עם אישתו או כדי להוריד את רמת התסכול ביומיום.

 

[restart2]

ההשוואה אינה דומה

היי

מערכת יחסים במשפחה אינה דומה לעבודה.
בעבודה אנחנו כפופים לחוקים ותקנות של הארגון, יש אינטרסים משותפים ונוגדים
אבל יש מנגון בהיר או אמור להיות בהיר מה מותר ומה אסור , יש דרכים להתמודד ולאכוף אותו כמו בחוקי עבודה.
ובמקרה שהעלת היית אומרת לבחורה לפנות- אתמול לממונים ,לועד, להנהלה הראשית ולנעמת עם המקרה הבזוי!
לבחורה אין בעייה= לארגון בו היא עובדת יש בעייה חמורה.

לגביי הבחור- את חשה שאני לא נותנת מספיק מקום וכבוד ראוי לרגשות שעולים בו.
אני חושבת שכל רגש הוא לגטימי , אבל לפני שעולה בנו רגש ישנה המחשבה.
המחשבה של היותי מספר 2 באהבתם או למה האח הבכור מועדף - משרתת את המטרה שלו?
אני לא חושבת כמוך שאם יבין כי הבן המועדף בגלל סיבה זו האחרת המחשבה שלו תשתנה.

אני כתבתי לו על שינוי הגישה - ושינוי במקרה זה הוא אירוע שיכול להתרחש עם עזרה חיצונית,
הרגשות שעולות בו עולות מתוך הפרשנות שלו אני ואשתי פחות אהובים, אנחנו לא מקובלים..
ואני טוענת שניתן להחליף את הגישה וההתמקדות והתוצאות עם מחשבות א ח ר ו ת.

הביטוי של הרגשות שעולים בו היום הם המסוכנים, אני לא חושבת שאפשר באמת להדחיק רגש,
התחושות יוצאות בדרכים מגוונות.
והסביבה חשה בתחושות ובמחשבות שלו.
אבל כשאנחנו נכנסים למשפחה חדשה בעלת מרקם אנושי עם מערכות יחסים משלהם - השאלה במה אני-
החדש- מתמקד?

אפשר לדחות ולהתמקד במה שעובד..
אפשר לנסות לעורר שינוי ע"י בניי ויציר ולא ממקום קורבני מאשים..
אפשר לצור גבולות ברורים ולהביןם שלא כולם דומים וחושבים דומה לי..
כאמור דרך התגובה קשורה למעשה לאופן המחשבה-
באוטופיה אנחנו בסרט ההליוודי שכולם שווים, כולם מרוצים, כולם מושלמים..
המציאות שונה-
חופש המחשבה ,הגישה ההבנה ובכלל הפעולה,
בפנייה ממרץ שאלתי למה לקח את תפקיד הסדרן המשפחתי?

לפי הכיתוב הבחור רוצה להרגיש בדומה לגיסו הבן הבכור,
כאמור הדרך שהוא פועל לא תניב לו תוצאות, ועד שלא יבין כי דרך המחשבה שלו שבנה
שיתכן שהיא סובייקטיבית ואינה אמת מבחינת החמים... הוא לא יתמקד ביצירה,
בבנייה של מערכת יחסים מאפשרת ל2 הצדדים הוא ב

הכעס והאשמה ,גוררים תסכול ומעגלים של מאבקים של הפסד.
והסכנה הראשונית של הבחור לאבד את אהבתו.
הוא רוצה לברך ויוצא מקלל.

אני שלחתי אותו לייעוץ כדי להבין את האחריות האישית שלו בנסיון לייצר מערכת
של שינויים שאינם בתחום אחריותו או מחוייבותו.
הייעוץ/טיפול/אימון ייתן בידו כלים לבחון את מערכות היחסים שלו מהיבט רחב יותר,
להתמודד עם הרגשות שלו ממקום של ניהול רגש ולא להיות מנוהל וקורבני.

אירית

 

[dify]

אני מסכימה עם הרבה ממה שכתבת

ובכל זאת אני חושבת שמחשבה לעולם לא באמת שולטת על הרגש.. אפשר יהיה ללמד אותו שלא משתלם לו לקחת את התפקיד הזה, אבל הרגש לא יעלם, פשוט בשיקול עלות-תועלת הוא יוותר על מה שנראה לו צדק פה בשביל צדק במקום אחר, הרגש לא יעלם. ופה הדמיון למקרה שהבאתי במקום העבודה, וגם שם רוב העיצות היו ללמוד לחיות עם זה, בגלל מכלול האינטרסים שחשובים לעובדת (האם באמת נראה לך הגיוני להציע לה להתפטר בגלל שחבריה לעבודה שמים פורנו במחשב הראשי? או להציע לה ללכת להתלונן וכך לריב עם כל העובדים במחלקה ואולי להביא לקושי שלה עם ההנלנה, המצב שלה מורכב לא פחות מאשר המצב מול משפחה, אלא אם כן אין לה בעיה כלכלית לקום ולהתפטר רק בגלל סיבה אחת, כמו שלאחר אין בעיה לקום ולהתגרש רק בגלל סיבה אחת).


אני לא חושבת שיעוץ/טיפול/אימון פותר הכל, לא פעם אומרים לבן/בת זוג שהזוגיות גרועה ללכת אפילו לבד לטיפול זוגי, שהשינוי בו יגרום לשינוי במצב. אבל לפעמים, כמו שאת בטח יודעת, הטיפול הזוגי נגמר בפרידה, וזה בגלל שלא תמיד אפשר לתקן כל דבר, ולא תמיד אפשר לשנות כשאין שיתוף פעולה של שני הצדדים. לכן לדעתי המקסימום שהוא יוכל לקבל בטיפול זה איך ללמוד לתת לזה להפריע לו פחות בשוטף, להדחיק. זו דעתי לפחות, והאמת, מאחר ואין לו אופציה טובה יותר, אז זו כנראה כל העיצה שאפשר לתת לו ולכן אני מסכימה איתך, אני רק לא הרגשתי נוח כי באוזני העיצה הזו נשמעה כסוג של האשמה שלו ולכן הגבתי.

 

[restart2]

יצירת שינוי

היי

ראשית המחשבות שלנו יוצרות את הרגשות-
אם את חושבת שמישהו רוצה בטובתך ואומר כי האח מוצלח והיה אירוע x
התגובה יכולה להיות אמפתית,סקרנית,משתפת,שמחה...
אם אני חושב מחשבה כי אני מקופח לא אהוב או בסולם מספר 2 כל אירוע יפורש מתוך הפריזמה הזאת
ויתכן אף שיונחו הנחות ויעשה אידיאליזציה לאותה מחשבה= אמונה שאומרת אני פחות..
והרגש והתגובה עוקבי מחשבה או אמונה... ואכן הרגש קיים .. ולוותר עליו יש הפסד!
כי קורבנות היא כוח! הם האחרים שפוסלים אותי הם צריכים לפצות/לרצות אותי זה מעגל שקשה לוותר עליו
אבל... הוא פועל גם בצד השני.

את יכולה לבחון זאת חוץ קונטקס לפני שעולה בך רגש מה המחשבה שעלתה בך?
לגביי אופן פתרון =
אני מאמינה שכל פלונטר ניתן לפתור.
יש לבחור שפנה אתגר אישי- אימון/טיפול/ייעוץ יכול לסייע עם הבחור שכתב מחוייב לו ולעבודה לשינוי.
השינוי הוא בהבנה ראשית כי כל מה שעשה עד כה לא הביא לתוצאות.
כפי שכתבת בתחילה ואני המשכתי יש לו הרבה אפשרויות.
לומר זה הבעייה שלהם ולהתבצר במקום המאשים והקורבני ההתמודדות העתידית עם התוצאות
שעלולות להיות לא צפויות ןלא נעימות.

לגביי הבחורה אשמח לדעת איזה פורום - ולהגיב.

אירית

 

[chen1237]

כל מילה בסלע

 

[נומלה]

מה אתה כן רוצה ועם מי לדבר על זה

ממה שכתבת לא ברור לי מה אתה כן רוצה. המצב הוא נתון.ההעדפות שלך נתונות. מה כן היית רוצה שיקרה? או בעצם בהנתן זה שיש לך שני רצונות סותרים, מה יותר חשוב לך? מהם הרצונות הסותרים שלך? האחד שיקבלו את ההעדפות שלך כמות שהן, והשני שיתגמלו אותך על זה כמו שמתגמלים את ההעדפות של האח. זה לא יקרה. עכשיו תחליט מה יותר חשוב לך, ואחרי זה תדבר עם זוגתך ותבחרו את דרך הפעולה הרלוונטית. מכאן, שאם לא קורה נס, רק אחד מהרצונות שלך יכול (אולי) להתגשם. אבל ראשית אתה צריך להחליט מה יותר חשוב לך ולפעול בכיוון של לשכנע את זוגתך שזה אכן הדבר החשוב. איפה גרים, מתי עוברים, למה מצפים מההורים שלה, אלה כבר נגזרות שניות.

 

[אסתי קלי]

אתה לא רוצה בקרבתה הפיזית של חמותך

אבל אתה רוצה להיות קרוב לחשבון הבנק שלה.....

גם אני במקומה הייתי אוהבת אתכם פחות

 

[אשבל1]

זה עצוב אבל יש משפחות שבן זכר בכור הוא "הנסיך

וכנראה כך הוא במשפחת אישתך, אם אישתך תרצה לפתוח על כך בשיחה עם משפחתה , לבדה או איתך, אולי יחול שינוי אם לא, אין לך הרבה מה לעשות,

 

[שיר לי שני]

תראה

נכנסת לדינמיקה קיימת.
אני מפרידה בין שני מצבים:
1. אם זה היה מפריע גם לאשתך, הייתי ממליצה לכם לחשוב כמה קרבה אתם רוצים לאנשים שגורמים לכם להרגיש רע.
2. לא מפריע לה? עזוב, לא עניינך. באמת.
בגדול, אני לא בעד להשוות, זה יכול להביא רק רגשות רעים.
היא מעריכה את העובדה שהבן שלה עדיין סר למרותה. אתה רוצה להיות עצמאי בהחלטותיך ובניהולך את חייך? זה משהו שהיא לא מעריכה. זהו, זה עד כדי כך פשוט. אתה מעדיף להיות סר למרותה ומלוטף, או עצמאי ולא מלוטף? כי זו הבחירה. נכון פשוט?

 

[B l u e D e v i l]

אנא השב בכנות

התחתנת עם אשתך בגלל המשפחה שלה? זה היה חלק מהשיקולים שלך? (משפחה עם כסף/יכולת לעזור, משפחה חמה, משפחה שעוזרת וכן הלאה...)
במידה וכן אתה בבעיה. סמכת על משפחה ואתה לא תקבל את מה שאתה מצפה לו.

במידה והתחתנת איתה בגלל מי שהיא וללא קשר למשפחה שלה (ואני לא מתכוונת לגנים שהיא מביאה איתה -בריאות, אינטלגנציה ומראה - קבלת בדיוק את מה שרצית. את האישה שאיתה בחרת להתחתן. ואין לך זכות לערער בכל פעם את הבטחון שלה ולגרום לה להתמרמר על המשפחה שלה במצב שהיא כבר השלימה איתו. אשתך לא מטומטמת.היא יודעת שהיא מופלית לרעה. אני מניחה שהיא התמודדה עם המצב בצורה זו או אחרת ואתה בפרוש בא והורס לה מה שלאנשים אחרים לוקח שנים / טיפולים / אי יכולת להתמודד איתו וזה מאוד לא הוכן מצדך.

תלמד לשחרר. זה מה יש ועם זה ננצח. אל תגור לידם אם המקום לא משרת את האינטרסים שלך - עבודה, איזור טוב, יכולת רכישת בית במקום. אל תבקש מהם שום עזרה, וגם תיתן להם בהתאם. כשאני יכל אני נותן וכשלא אז לא.

 

[erez101010]

תגובה

היי

האמת היא שאני חש קצת לא בנוח כיוון שאני כותב או מתכוון לדבר אחד והאינטרפטציה של כמה מהמגיבים/בות שונה

אני לא מחפש כסף.
לא יודע איך אפשר לשאול שאלה כמו "האם התחתנת עם אשתך בגלל הכסף של הוריה?"

אני גם לא מחפש צדק,
ברור לי שהעולם רחוק מלהיות אוטופי
תיארתי סיטואציה וביקשתי לשמוע מאנשים שהיו במצב דומה, ואולי ללמוד מנסיונם.

אבל להציע לי ללכת לטיפול כיוון שאני לא בסדר, שוביניסט, מדכא נשים, מחפש כסף ומחרחר ריב - זה קצת קיצוני אבל כל אחד זכאי לדעתו.

אני אסביר שוב
אישתי ואני, שונים באופי מאחיה ומאשתו
חמתי מעדיפה בצורה מופגנת את אחיה על פנינו.
ההעדפה באה לידי ביטוי הן במישור הרוח - מציינת ואומרת שהיא אוהבת אותם, הם מצויינים, מעולים בעוד שאנחנו מעולם לא זכינו למחמאה ואפילו להפך.. תמיד רק זוכים לעקיצות על כל דבר שאנחנו עושים או לא עושים. בתור זוג.
ההעדפה באה הן במישור החומר - אחיה של אישתי זוכה לסכומי כסף גדולים, מתנות וכו וכו.
וכן, אני חושב שהורים (לפחות בעולם האוטופי הדימיוני וההזוי שאני חי בו (-: ) רצוי שלא יגרמו לביתם להרגיש לא נעים בבית הוריה.

ההעדפה ברורה וגלויה ולא באה מתוך פרשנות. האם אומרת שהיא הכי אוהבת את בנה ודואגת להגיד לבת שלה כמה היא אוהבת את כלתה. מעולם לא אמרה לבת שלה שהיא אוהבת אותה. לא אמרה שהיא מוצלחת.

זה הכל.
חמה שמעדיפה בן אחד על פני אחותו , ברור לי שהמצב לא יפתר דרך הפורום
ברור שזה ישאר ככה תמיד
אני לא מחפש "לנשל" את הבן ממעמדו
אני לא מחפש דרך מהירה להתעשר.

מקווה שזה היה מספיק בהיר הפעם