שיתוף ידע לעומת גניבת זכויות, דעתי:
הדיון כאן נוקב וכן מאוד, והוא חשוב להבהרת העמדות השונות והפרספקטיבות השונות. עד לפני שנה בערך, מעט לאחר שקניתי את המחשב החדש שלי עם כל הלוקסוס שיש בו, מה זה חרשתי על קאזה... חבל על הזמן. פשוט חזרתי אל הילדות. כל מיני שירים שלא הייתי מאמין שאוכל אי פעם להשיגם שוב איכשהו ומתישהוא - מצאתיהם וצרבתיהם וכו. ידעתי שזה לא בסדר, אבל המצפון שלי נשאר נקי. לא ראיתי דבר מול העיניים, רק את האנטרס האישי שלי. והנה, לפני שנה קרה לי דבר מקסים, והיכרתי את אמיר שלי, איש יקר, התאהבתי, ומאז לא נפרדות דרכינו. אמיר הוא שחקן, במאי, תסריטאי. יום אחד הורדתי משהו מקאזה, והוא כל כך לקח את זה קשה... פתאום הבנתי את הנקודה הזו מתוך עיניו של האומן. הוא לא היה צריך להגיד הרבה בנושא, אני כבר הבנתי כמה זה לא בסדר להוריד באופן לא חוקי. אז את כל מה שהורדתי עד כה - אני מותיר אצלי, אך כבר חודשים שאני לא מפעיל אל קאזה. לדוגמה: היה לי דיסק מקסים של התזמורת חוסם רמזי עם שירי עבד על חלים, והוא אבד לי. הרשיתי לעצמי להוריד שיר מהאלבום המקסים הזה, אך בתוכי ידעתי שאני לא אשקוט עד שאמצע את הדיסק הזה ואקנה אותו שוב. במקרה דנן - הדיסק הזה פשוט לא נמצא בארץ ואזל. הייתי עצוב כי זה דיסק משגע. הוא היה הדבר הראשון שחיפשתי בחופשתי בחו"ל (שאך זה עתה חזרתי מימנה). במשך כמה חודשים חייתי עם תחושת החסר: שאולי אני לא אמצא יותר את הדיסק הזה, ואם אני לא אמצא אותו - אז הוא לא יהיה לי (למעט אותו טראק שהורדתי מהרשת, ורק הוא). וקיבלתי את זה כעובדה. אי אפשר להשיג את הכל בחיים, מכל מיני סיבות שונות ומגוונות. אז כשאי אפשר להשיג בדרך חוקית - אז מחפשים דרך לא חוקית? אם אין כסף - אז לא קונים, ובטח שלא גונבים. אין מה לעשות. יש דבר כזה שנקרא דחיית סיפוק לצרכים מיידיים. הצלחתנו לא להשתמש בקאזה נכללת בנושא הזה, כי היא נובעת לא ממניעים של זמן, עוני וכו' אלא ממניעים ערכיים, מוסריים ומצפוניים. ולכן: אם אני משווה נימוקים של זמן וכסף לנימוקים ערכיים ומצפוניים - אז קל מאוד לראות שהסיבות החומריות (זמן וכסף) מאוד לא חשובות ומאוד לא רלוונטיות. עכשיו לצד שני - אי אפשר להימנע לחלוטין משיתוף ידע, כי שיתוף, כמו כל שיתוף, הוא דבר נעים וחברתי מאוד. ולכן, אם חברה למשל תציע לי לצרוב לי דיסק שהוא או כמה שירים יפים - אז בוודאי אסכים, אך ברור שאין זה מעיד על הכלל - כלומר - לא זו תהיה דרכי בקודש. מה עשינו בתקופת הפטיפונים והקסיטות כשהיינו בתיכון (כשאני הייתי בתיכון בכל מקרה)? אם חברים מקליטים זה לזה לפעמים שירים פה ושם זה נחשב לדבר בסדר. פשוט הזמינות של מידע באינטרנט הביאה את הנושא של שיתוף ידע לרמות פתולוגיות קשות ולכן ההיסטריה. לדעתי "הקלטה פה, הקלטה שם" בין חברים נראית לי בסדר - לא מכאן ייפגעו זכויות יוצרים, היות וזה ברמה סבירה, נמוכה מאוד, ופרופורציונלית מאוד. בטח לא להציג תקפותם של תרגומי שירים מערבית בפורום בזכות קאזה. האינטרנט מזמן לנו מידע בקלות, נוחות ומהירות רבות(גם שירים וקול הם סוג של מידע), אולם לא כל מידע באינטרנט הוא בבחינת public domain ואת זה אסור לנו לשכוח, ממש ברמה הערכית והמוסרית. ולכל המלעיזים: את כל תרגומיי לפורום זה שאבתי או מתוך ספרים שיש בהם מלים של שירים, או מתוך האזנה אליהם (דבר שבדרך כלל איני עושה בגלל חרשותי) או מתוך מציאת מלות השירים באינטרנט. שירים שאני לא מכיר ושאין לי אותם בדיסקים (כמו ואאל כאפורי וכו') - לא טרחתי להוריד אותם מקאזה. למה? כי ככה! כי אם אין כסף או זמן - אז לא גונבים. אסכם במלים אלה: ראיתי שני סוגי מורות בתקופה שבה אני לומד לרקוד: מורות שבאות עם דיסקים מקוריים בלבד לשיעורים (ואני מעריך אותן ומוקיר אותן בשל כך), ומורות שבאות עם דיסקים צרובים ואף מוכרות קצת מה"סטוק" שלהן בסוף השיעורים (ממלאת מקום ב EVERYBODY למשל! שמתי לב, מה את חושבת, שאני עד כדי כך קצר רואי? התלוננתי כמובן). שבוע טוב מסביוני
