החלמה בבריאות הנפש - קריאה לדיון
כיום מקובל לעשות אבחנה בין המושג החלמה, לבין מה שאנו רואים כ'ריפוי'. האבחנה הזו, עד כמה שאני יודע, מאוד מקובלת בעולם הרפואי היום. אם בריפוי אנו מדברים על ריפוי מוחלט של המחלה, אזי החלמה מדברת על זווית שונה במעט. אני לא אתייחס כאן עכשיו לנושא ריפוי ממחלת נפש, למרות שישנו חומר המתייחס גם לכך, לגבי אנשים אשר התמודדות עם פגיעה נפשית. הנושא הזה רחב מאוד ונוגע בדילמות רבות. למשל: היחסיות של החלקים השונים בהתמודדות בהשפעה שלהם על האבחנה. וכל הנושא של אבחנה פסיכיאטרית. האם משבר נפשי יחידני / ראשוני הינו בהכרח מחלה, גם כאשר הוא מאובחן ככזה, האם סימפטומים של תופעות מסויימות, למשל הפרעות דיסוציאטיביות, לא מאובחנים לעתים באופן מסויים ואיזו השפעות יש לסטיגמה, להיעדר שיקום חברתי מספק ולמסגרות שונות על ההתמודדות עם פגיעה נפשית. אני אשמח לגעת בנושא הזה יותר בהרחבה בהודעה אחרת בימים הקרובים ולצרף חומר רקע. אני כן רוצה להתייחס לנושא ההחלמה בהודעה הזו. ד"ר מקס לכמן, בדוקטורט שלו 'נתיבי החלמה בקרב חולי נפש ממושכים 2000) מתייחס להחלמה כך : "החלמה פירושה הכרה במגבלות ויכולת לקיים מהלך חיים מתוך הבנייה של זהות חדשה והעצמה אישית" אני רואה את המושג החלמה כיום כראייה את האדם ושהאדם רואה את עצמו כאקטיבי בתהליך ההתמודדות שלו, באופן שהוא הופך לבעל דעה ועמדה לגבי חייו ושאיפותיו. תהליך החלמה כולל בתוכו העצמה של האדם המתמודד, יכולתו לבחור ולעצב את דרכו מתוך מגוון אפשרויות, והבנייה של תפקידי חיים שונים ומשמעותיים לצד ההתמודדות עם המחלה. יש כאלו הרואים בהחלמה מהתמודדות עם פגיעה נפשית את היכולת 'להשתפר' והאמוהנ שהאדם יכול להשתפר. אנו מכירים אנשים רבים המתמודדים עם פגיעה נפשית, אשר התפתחו ופיתחו לצד ההתמודדות שלהם מגוון של תפקידי חיים 'נורמטיביים' (למשל: אדם עובד, בן זוג, סטודנט וכו...). דוגמא בולטת הינה ד"ר פטרישיה דיגן, אשר היתה מאושפזת שנים בבתי חולים, כאשר הפסיכיאטר שלה תאר לה את הפרוגנוזה שלה הוא אמר לה משהו בסגנון : "הוא אמר לי שיש לי סכיזופרניה לא ספציפית כרונית ואף אחד לא מחלים מכך. הוא אמר לי שאצטרך לקחת תרופות כל חיי. היו לו ציפיות נמוכות ממני. הוא אמר לי שאצטרך דיור מוגן, שם ילמדו אותי כיצד לבשל, לנקות וכיצד לרכוש מיומנויות יום יום. הוא אמר שאצטרך ללכת לתכנית יום המיועדת לאנשים כמוני. שם אלמד כיצד להתחבר עם אנשים בדיוק כמוני ואולי אפילו להצטרף לקבוצת הכנה לתעסוקה, עם אנשים בדיוק כמוני. הוא אמר לי להמנע מלחץ ולצפות לחיים של השרדות/התמודדות. הוא אמר שזה הטוב ביותר שאנשים כמוני יכולים לקוות לו." אותה בחורה סיימה דוקטורט לפסיכולוגיה וכיום הינה מובילה תכניות רבות לקידום אנשים המתמודדים עם פגיעה נפשית. באחת ההרצאות שלה היא מתארת את עצמה היום במקום שעדיין היא חווה ויכולה לחוות משברים, אבל היום היא יודעת 'להשתמש' במערכת. זו דוגמא אחת ויש המון. אני חושב שלמשל בארץ לא חסרים אנשים, גם בתוך הקהילה הפעילה וגם שלא מתוכה, אשר מהווים סיפורי החלמה ואולי המסר שאני רוצה להעביר כאן ולא יודע בדיוק איך זה שהחלמה איננה משהו נדיר כל כך. אני מצרף לכאן קישורים לשני מאמרים של פטרישיה דיגן ועוד קובץ עם מאמר נוסף שלה באנגלית המדברים על החלמה. כאשר אנו מתייחסים למושג החלמה ישנה עוד נקודה חשובה והיא התהליך הסוציולוגי-היסטורי של המונח מחלת נפש. כל ה'קטגוריזציה' שעברה על המושג שיגעון עד שהוא נהפך למינוח 'מחלת נפש'. כל התהליך לווה בצורות 'התערבות' שונות של החברה ובטיפולים שונים כלפי אנשים המתמודדים עם מחלת נפש. מרבית התיאוריות בשנים האחרונות באמת ראו אדם המתמודד עם מחלה או פגיעה נפשית כאדם אשר היכולות שלו מאוד מוגבלות. כל התפיסה הזו, אשר רווחה גם באקדמיה וגם בשדה, ולצערנו עדיין במקומות מסועיימים, אכן הטילה צל כבד על היכולות של אדם המתמודד עם פגיעה נפשית לממש את עצמו. כיום קיים ספק גדול לגבי המהימנות של אותם מחקרים אשר במידה מסויימת עיצבו את פניה של החשיבה הפסיכיאטרית. הם לקו מבחינה מתודולוגית ביכולתם לייצג את כלל אוכלוסיית נפגעי הנפש, שכן הנבדקים היו אנשים שחיו שנים ארוכות בבית חולים, לא התבצע מעקב ארוך טווח, ולא נחקרו האינטראקציות של אנשים אלו עם הסביבה ובתחומי חיים שונים. דווקא ההתפתחות של התנועה הצרכנית, מדיניות האל-מיסוד לשיחרור חולי נפש מהקהילה והתפתחויות נוספות יצרו קרקע יות פוריה להבנת המושג של ההחלמה. אפשר לראות את זה גם בשיעורי האישפוז של אנשים המתמודדים עם פגיעה נפשית ביחס לגודל האוכלוסיה המדוברת ולשנות החיים. אני מקווה בימים הקרובים לצרף לכאן סיפורי החלמה. אנו נשמח לשמוע התייחסויות מזוויות שונות של הכותבים הנוגעות לנושא ההחלמה בבריאות הנפש. דני
כיום מקובל לעשות אבחנה בין המושג החלמה, לבין מה שאנו רואים כ'ריפוי'. האבחנה הזו, עד כמה שאני יודע, מאוד מקובלת בעולם הרפואי היום. אם בריפוי אנו מדברים על ריפוי מוחלט של המחלה, אזי החלמה מדברת על זווית שונה במעט. אני לא אתייחס כאן עכשיו לנושא ריפוי ממחלת נפש, למרות שישנו חומר המתייחס גם לכך, לגבי אנשים אשר התמודדות עם פגיעה נפשית. הנושא הזה רחב מאוד ונוגע בדילמות רבות. למשל: היחסיות של החלקים השונים בהתמודדות בהשפעה שלהם על האבחנה. וכל הנושא של אבחנה פסיכיאטרית. האם משבר נפשי יחידני / ראשוני הינו בהכרח מחלה, גם כאשר הוא מאובחן ככזה, האם סימפטומים של תופעות מסויימות, למשל הפרעות דיסוציאטיביות, לא מאובחנים לעתים באופן מסויים ואיזו השפעות יש לסטיגמה, להיעדר שיקום חברתי מספק ולמסגרות שונות על ההתמודדות עם פגיעה נפשית. אני אשמח לגעת בנושא הזה יותר בהרחבה בהודעה אחרת בימים הקרובים ולצרף חומר רקע. אני כן רוצה להתייחס לנושא ההחלמה בהודעה הזו. ד"ר מקס לכמן, בדוקטורט שלו 'נתיבי החלמה בקרב חולי נפש ממושכים 2000) מתייחס להחלמה כך : "החלמה פירושה הכרה במגבלות ויכולת לקיים מהלך חיים מתוך הבנייה של זהות חדשה והעצמה אישית" אני רואה את המושג החלמה כיום כראייה את האדם ושהאדם רואה את עצמו כאקטיבי בתהליך ההתמודדות שלו, באופן שהוא הופך לבעל דעה ועמדה לגבי חייו ושאיפותיו. תהליך החלמה כולל בתוכו העצמה של האדם המתמודד, יכולתו לבחור ולעצב את דרכו מתוך מגוון אפשרויות, והבנייה של תפקידי חיים שונים ומשמעותיים לצד ההתמודדות עם המחלה. יש כאלו הרואים בהחלמה מהתמודדות עם פגיעה נפשית את היכולת 'להשתפר' והאמוהנ שהאדם יכול להשתפר. אנו מכירים אנשים רבים המתמודדים עם פגיעה נפשית, אשר התפתחו ופיתחו לצד ההתמודדות שלהם מגוון של תפקידי חיים 'נורמטיביים' (למשל: אדם עובד, בן זוג, סטודנט וכו...). דוגמא בולטת הינה ד"ר פטרישיה דיגן, אשר היתה מאושפזת שנים בבתי חולים, כאשר הפסיכיאטר שלה תאר לה את הפרוגנוזה שלה הוא אמר לה משהו בסגנון : "הוא אמר לי שיש לי סכיזופרניה לא ספציפית כרונית ואף אחד לא מחלים מכך. הוא אמר לי שאצטרך לקחת תרופות כל חיי. היו לו ציפיות נמוכות ממני. הוא אמר לי שאצטרך דיור מוגן, שם ילמדו אותי כיצד לבשל, לנקות וכיצד לרכוש מיומנויות יום יום. הוא אמר שאצטרך ללכת לתכנית יום המיועדת לאנשים כמוני. שם אלמד כיצד להתחבר עם אנשים בדיוק כמוני ואולי אפילו להצטרף לקבוצת הכנה לתעסוקה, עם אנשים בדיוק כמוני. הוא אמר לי להמנע מלחץ ולצפות לחיים של השרדות/התמודדות. הוא אמר שזה הטוב ביותר שאנשים כמוני יכולים לקוות לו." אותה בחורה סיימה דוקטורט לפסיכולוגיה וכיום הינה מובילה תכניות רבות לקידום אנשים המתמודדים עם פגיעה נפשית. באחת ההרצאות שלה היא מתארת את עצמה היום במקום שעדיין היא חווה ויכולה לחוות משברים, אבל היום היא יודעת 'להשתמש' במערכת. זו דוגמא אחת ויש המון. אני חושב שלמשל בארץ לא חסרים אנשים, גם בתוך הקהילה הפעילה וגם שלא מתוכה, אשר מהווים סיפורי החלמה ואולי המסר שאני רוצה להעביר כאן ולא יודע בדיוק איך זה שהחלמה איננה משהו נדיר כל כך. אני מצרף לכאן קישורים לשני מאמרים של פטרישיה דיגן ועוד קובץ עם מאמר נוסף שלה באנגלית המדברים על החלמה. כאשר אנו מתייחסים למושג החלמה ישנה עוד נקודה חשובה והיא התהליך הסוציולוגי-היסטורי של המונח מחלת נפש. כל ה'קטגוריזציה' שעברה על המושג שיגעון עד שהוא נהפך למינוח 'מחלת נפש'. כל התהליך לווה בצורות 'התערבות' שונות של החברה ובטיפולים שונים כלפי אנשים המתמודדים עם מחלת נפש. מרבית התיאוריות בשנים האחרונות באמת ראו אדם המתמודד עם מחלה או פגיעה נפשית כאדם אשר היכולות שלו מאוד מוגבלות. כל התפיסה הזו, אשר רווחה גם באקדמיה וגם בשדה, ולצערנו עדיין במקומות מסועיימים, אכן הטילה צל כבד על היכולות של אדם המתמודד עם פגיעה נפשית לממש את עצמו. כיום קיים ספק גדול לגבי המהימנות של אותם מחקרים אשר במידה מסויימת עיצבו את פניה של החשיבה הפסיכיאטרית. הם לקו מבחינה מתודולוגית ביכולתם לייצג את כלל אוכלוסיית נפגעי הנפש, שכן הנבדקים היו אנשים שחיו שנים ארוכות בבית חולים, לא התבצע מעקב ארוך טווח, ולא נחקרו האינטראקציות של אנשים אלו עם הסביבה ובתחומי חיים שונים. דווקא ההתפתחות של התנועה הצרכנית, מדיניות האל-מיסוד לשיחרור חולי נפש מהקהילה והתפתחויות נוספות יצרו קרקע יות פוריה להבנת המושג של ההחלמה. אפשר לראות את זה גם בשיעורי האישפוז של אנשים המתמודדים עם פגיעה נפשית ביחס לגודל האוכלוסיה המדוברת ולשנות החיים. אני מקווה בימים הקרובים לצרף לכאן סיפורי החלמה. אנו נשמח לשמוע התייחסויות מזוויות שונות של הכותבים הנוגעות לנושא ההחלמה בבריאות הנפש. דני
