החלטות כואבות
היום הבן זוג שלי עוזב את הבית. אחרי כל כך הרבה שנים יחד אני עומדת להגיע הערב לבית ריק. אני מתייחסת לזה כמו גזירה משמיים אבל זו החלטה שלא הייתה לי ברירה אלא להחליט. כולם אומרים לי שזו הזדמנות להתמודד עם הפחד שלי עם הלבד, להיות קצת עם עצמי, אבל עמוק בפנים אני לא רוצה לאבד אותו. היום התחבקנו בעצב, כאילו מישהו מפריד בין רומיאו ליוליה אבל המישהו הזה זה הוא ואני. הוא ששיקר ואני שלא מצליחה לסלוח ולהמשיך הלאה. אני נקרעת בין ההגיון לרגש וכל כך הייתי רוצה את החיים שלי בחזרה, אותם חיים לפני השקר. אני מסתכלת עליו ויודעת שהוא אוהב ולא מסוגלת להבין איך הוא שיקר לאהבה שלו. אתמול פגשתי את המשפחה שלי באירוע משמח, באתי איתו, העמדנו פנים שהכל בסדר כי לא היתה בי היכולת להודות בפניהם שאולי הסוף לפנינו.
היום הבן זוג שלי עוזב את הבית. אחרי כל כך הרבה שנים יחד אני עומדת להגיע הערב לבית ריק. אני מתייחסת לזה כמו גזירה משמיים אבל זו החלטה שלא הייתה לי ברירה אלא להחליט. כולם אומרים לי שזו הזדמנות להתמודד עם הפחד שלי עם הלבד, להיות קצת עם עצמי, אבל עמוק בפנים אני לא רוצה לאבד אותו. היום התחבקנו בעצב, כאילו מישהו מפריד בין רומיאו ליוליה אבל המישהו הזה זה הוא ואני. הוא ששיקר ואני שלא מצליחה לסלוח ולהמשיך הלאה. אני נקרעת בין ההגיון לרגש וכל כך הייתי רוצה את החיים שלי בחזרה, אותם חיים לפני השקר. אני מסתכלת עליו ויודעת שהוא אוהב ולא מסוגלת להבין איך הוא שיקר לאהבה שלו. אתמול פגשתי את המשפחה שלי באירוע משמח, באתי איתו, העמדנו פנים שהכל בסדר כי לא היתה בי היכולת להודות בפניהם שאולי הסוף לפנינו.
