קונפליקטבין הראציו לרגש
המצב אותו את מתארת אכן יוצר דילמה: מחד- את אוהבת את האיש שלך ונהנית מתקשורת נהדרת אתו, אך מאידך- ההפסקה בנטילת התרופה לה הוא נזקק, גורמת להתקפי מאניה-דיפרסיה חוזרים ונשנים, ולמעשה עלולה לגרור בעקבותיה מצב, בו עול כבד יוטל כתפייך- הטיפול והתמיכה בו, בד בבד לגידול ילדייך ונשיאה בעול כלכלי (זה שלך ואני מניחה שגם זה שלו- כחלק מתמיכתך בו). הקונפליקט הנוצר בין הראציו לרגש ברור. כמה שאלות שיש לשאול (שהמענה עליה לא היה ברור מן הפרטים שנתת בדברייך) לפני שתחליטי על דרך הפעולה הנכונה עבורך; האחת- האם הפסקת נטילת התרופה היא לזמן קצוב, שלאחריו ישוב האיש שלך ליטול אותה? במידה והתשובה לשאלהזו חיובית, הרי שלדעתי ניתן להתגבר על המצוקה הזמנית הזו (אם את אכן אוהבת את האיש ומעוניינת בהמשך הקשר אתו). שאלה נוספת היא, האם האיש שלך חדל מנטילת התרופה ביוזמתו, ואם כן- מדוע? אם סתם כך החליט (ושגה בכך) שמצבו אינו מחייב נטילת תרופה על בסיס קבוע, אזי מוטב כי תשוחחי עמו ותסבירי לו כי מצבו מחייב המשך נטילת התרופה (במקביל, רצוי שגם הפסיכיאטר המטפל בו יהיה מעורב בעניין). יחד עם זאת, חשוב כי תשתפי אותו בדילמה בה את נמצאת. הבהירי לו כי את אוהבת אותו וחפצה להיות אתו ולתמוך בו- אך אם גם הוא אוהב אותך, את מצפה ממנו כי יטול את התרופה לה הוא זקוק, כדי שתוכלו לנהל זוגיות תקינה יחדיו. לדעתי, רצוי כי יהיה לו ברור שסירובו להמשיך וליטול את התרופה יוביל למצב בו לא תהיו יחד יותר. גם אהבה גדולה עלולה להישחק עד דק, כאשר המצוקות כבדות מנשוא- במיוחד אם הן תולדה של עקשנות של אחד הצדדים, ושבלעדיה לא היו צצות כלל. במידה והתרופה שנטל לא התאימה לאיש שלך, מסיבה כזו או אחרת, פנו לפסיכיאטר להמלצה על תרופה חלופית.
