החלטה נוראה

[1תיתי]

החלטה נוראה../images/Emo15.gif

כן, אומנם עדיין אין תשובה של הטיפול הנוכחי, אבל מראה לסימנים השחורים ביותר, הכל הלך הפוך הפעם, מעט מאוד עוברים, רק שניים נשארו ורק שניים הוחזרו כשמראש אחד בלבד הוא "יפהפה" עפ"י הגדרת הרופא. אבל הלילה האחרון עשה את שלו, עבר קשה, גלי חום אדירים הציפו אותי כל הלילה והיה הרבה זמן של שקט לחשוב... בתום הטיפול הזה אני מפסיקה, אין לי כוחות יותר, הגוף שלי כבר לא מה שהיה וכנראה גם לא מה שיהיה ושלא נדבר על הנפש שתמיד צחקה השתוללה ולא דפקה לעולם חשבון. פתאום הכל הופך עגום, יש ימים של בכי יש לילות של בכי והגיע הזמן להשלים עם המצב. גם אימוץ כבר לא בא לי, פעם עוד העליתי זאת כאופציה היום פשוט בא לי להשלים עם המצב ולומר - מה שאין אין ודי!!!! באמת שנמאס לי יש לי בעיות של בת 50 לפחות, זה לא מה שציפיתי מחיי הנישואים, מי יכול כך, הכל סובב סביב ה"חוויות המסעירות" של זריקות, כדורים, שאיבות, החזרות כאבים ציסטות הפלות ועוד ועוד. כנראה שזהו המצב שהוגדר לי באותו "הכל כתוב" למעלה למטה או איפה שיהיה, הגיע הזמן לעשות את ההחלטה ולומר - די עשיתי מספיק שרית

 

[סיגל היי-טק]

שרית - אם זה מה שאת מרגישה, אז

אני יכולה לשלוח לך תמיכה וירטואלית. אני לא מכירה את הסיפור, אבל זה ממש לא משנה. זה הגוף שלך שפולשים אליו מבלי לתת את הדעת לנשמה ששוכנת בתוך הגוף. אז עכשיו הנשמה אומרת: "די" וזה בסדר. את לא צריכה להתנצל. את לא צריכה להסביר למה כן או למה לא. זה מה שמתאים, אז זה מה שתעשי! יכול להיות שאחרי פרק זמן מסויים, כן תרצי ללכת לאימוץ, או לחזור לטיפול אחד או שנים אחת למס´ חודשים. הכל יכול להיות. אבל גם אם לא - אז לא!!! לא מכירה אותך, אבל שולחת לך את תמיכתי הוירטואלית. ובטח - גם שולחת

וירטואלי. סיגל

 

[נועם@בת]

../images/Emo24.gif זאת בכלל לא החלטה נוראה

שרית, זאת החלטה שמתאימה לך עכשיו. את לא חייבת כלום לאף אחד חוץ מאשר לך ולאיש שלך. ההורמונים יכולים להרוס כל חלקה טוב שקיימת בגוף ובנפש. והכשלונות גומרים את מה שהשאירו ההורמונים. קודם כל הכלל אומר שאת בהריון כל זמן שלא הוכח אחרת

אז לא נבכה את הטיפול הזה לפני שנדע מה תוצאותיו הרשמיות. מעבר לזה- קחי לך את הזמן. אלו החיים שלך, הגוף שלך והבריאות שלך. את לא מחוייבת להיות אמא בתאריך זה או אחר. אבל את כן מחוייבת לשמור על הבריאות ועל השפיות. אם יום אחד תרצי לחזור- תחזרי. ואם לא תרצי תחשבי שום על אימוץ. ואם לא תרצי אימוץ- אז לא צריך. רק תזכרי דבר אחד- מה שנכתב למעלה או למטה צריך תמיד אבל תמיד לקבל את האישור שלנו

תשמרי על עצמך, ולמרות הכל אני מחכה כאן לבטא חיובית שלך

נועם

 

[הרמוניה]

לשרית ../images/Emo141.gif

כל החלטה שאת מקבלת-מתוך הלב והנשמה ומתוך התלבטויות תהיה החלטה נכונה עבורך-אני חושבת. החלטה כואבת אולי או החלטה שהיית שמחה אם לא היית צריכה לקבל אבל אני מאמינה שעמוק בתוך הלב אנחנו יודעים מה הן ההחלטות הנכונות עבורינו... מקווה שכל דרך בה תלכי תביא לאושר עבורך הרמוניה

 

[רומי 007]

שרית - מבלי שהכרנו

בין השורות אני קוראת אשה חזקה שיודעת מה היא רוצה מעצמה. כמו שאת אומרת אף פעם לא דפקת חשבון. אני ממליצה שתמשיכי בדרך שאת עצמך מטווה. אחרי הטיפול הזה - שבואי עוד נקווה שיצליח ולא נסתום עליו את הגולל -אבל גם אם לא - קחי לך הפסקה גדולה ונשימה וגדולה ואל תיתפסי להצהרות. יכול להיות שתרצי לחזור לזה. יכול להיות שכרגע עדיף כמו שאת אומרת. ואולי בעתיד גם תשני את דעתך על אימוץ. אני לא מנסה להשפיע עליך לכאן או לכאן אבל אני שומעת אותך אומרת שהחיים הפכו בלתי נסבלים ומה שמגיע לך זה חופש אחד גדול. אז תעשי את זה ותחשבי לא בתוכניות חומש אלא שלב שלב שנה שנה. הכאב הפיזי בלתי נסבל לפעמים ואולי גרוע ממנו הכאב הנפשי אבל יש גם הרבה תקופות של סתם סבל שקט ובזה למדנו לעמוד ברוך השם. כרגע את כותבת מתוך מצב של חוסר ודאות ושל כאבים פיזיים בלתי רגילילם כנראה. אז יקירתי - בחורה חזקה שכמוך - כי רק בחורה חזקה יכולה לכתוב את מה שכתבת כאן ולהישיר מבט לחיים בעיניים - TAKE A BREAK, PLEASE. טוב?

 

[JES1]

שרית היקרה מאוד,../images/Emo24.gif

מי כמונו כאן ,ה"חבורה העליזה" מבינות אותך. אני הגעתי לרוויה לפני חצי שנה והחלטתי לעשות הפסקה (זמנית !!!!!) נסענו לחו"ל לטיול באיזי באיטיות וצברנו כוחות מחודשים. אבל חזרנו כמובן IVF . ילד בסוף יהיה לנו . כך או אחרת, אבל יהיה !!!!! יש את השיר של יענק´לה רוטבליט ויש בו בית שמדבר אלי לפחות, "רסיסים של אור בדמעותייך וחיוך שוב מגשש דרכו אלי כל הטוב עודנו לפנייך שימי ראש על כתפי,תני לי ידך בידי לא קלה היא לא קלה דרכנו ועיניך לפעמים כה נוגות עוד שדות פורחים יש לפנינו עוד הרים גבוהים וצונני פסגות" אני מאחלת לך את כל הטוב שבעולם ,ושתמצאי את הכח לעשות הפסקה ,אך לא להפסיק . ג´ס

 

[שמחה על התמיכה]

שרית יקרה ../images/Emo24.gif

קטונתי מכל מה שעברת ואני התייאשתי כל כך מהר! (אחרי מחזורי כדורים וזריקות עם הזרעות, שלב אחד לפני העליה ל- IVF אני הפסקתי - מעל שנה) לא רציתי להמשיך. אולי, אם הייתי מכירה פורום זה קודם, אולי אולי היה עוזר לי להמשיך, פשוט לא יכולתי יותר ולא היתה לי תמיכה מאף אחד, כי לא הכרתי אף אחת שעברה את המינימום הזה (רק בעלי ואמי היו איתי) אבל לא הספיק לי שאין מישהו שמבין מה באמת עובר עלי ואחרי שקראתי את מה שעברת, בעצם לא עברתי כלום... כשראיתי שלא קורה כלום לאחר שנה חזרתי לטיפולים (חודש אחרי הכרתי את הפורום המעודד הזה, איזה מזל). אז אחרי שעברת באמת הרבה אני קטנה כל כך לידך, אני חושבת שכדאי לך לעשות הפסקה, לי עזרה ההפסקה שעשיתי ורק אחרי תקופה שתחליטי, את כבר תדעי מה את רוצה לעשות ואיך להמשיך. אני מאחלת לך הפסקה קלה שבה תדאגי לעצמך בלבד (וגם לבעלך) ואז שיהיה לך רק טוב, ורק אחר כך תוכלי שוב לחשוב. מכאן אני שולחת אליך

גדול ומכל ה-

מקווה רק לטוב. ממני ד.

 

[דניאל@זר]

לשרית

קודם כל - עדיין יש סיכוי שהטיפול הצליח אז בואי ניתן לו עוד סיכוי... אני מאד מבינה את הרגשתך, וממש מזדהה עם מה שכתבת. אני לא אגיד לך שחשוב להיות חזקים ולשמור על אופטימיות, כי אני באמת חושבת שבאיזה שהוא שלב צריך לשים את הגבול. אני לא זוכרת בדיוק מה עברת אבל בעצם זה לא משנה, כי מה שחשוב זה מתי את ובן זוגך מרגישים שזהו זה. אף אחד אחר לא יכול להגיד לך מה לעשות (כמובן שאפשר רק לייעץ) ויש גבול לסבל הרגשי והפיזי שאדם יכול לעבור. אני חושבת שצריך הרבה אומץ כדי להגיד די עשיתי מספיק,ולא משנה מה תחליטו, ללכת על אימוץ או לא - הכי חשוב זה שיש לכם אחד את השני. אז שיהיה בהצלחה בכל דרך בה תבחרו.

 

[שחר החדשה]

הי שרית../images/Emo24.gif

שום החלטה שלך היא לא נוראה הטיפול משתלט על החיים בכול מובן וזה דורש כוחות נפשיים אדירים, גם אני חושבת שלא כדאי לצאת בהצהרות ההחלטה היא נכון להיום לעכשיו לכרגע ולא יותר מזה. פרט לזה שרית עוד אין שלילי וכמו שאני עושה בדרך כלל אני מסרבת להכיר בכשלון עד שהוא לא עובדה בלתי ניתנת לערעור. אז ממתינה איתך מקווה לטוב ואולי זה ממש יפתיעה???? מחזיקה לך אצבעות ומחבקת המון שחר

 

[גאיה100]

שרית יקרה../images/Emo140.gif

ההחלטה היא שלך ושל בן-זוגך ואם החלטתם לקחת פסק זמן או להפסיק בכלל אז כל החלטה היא נכונה כל עוד שניכם שלמים איתה לנקודת הזמן הנתונה. הזמן יכול לעשות את שלו גם לגוף וגם לנפש. ויכול מאד להיות שבעתיד, אפילו הקרוב מאד, תחליטו שאתם מספיק חזקים להמשיך הלאה בטיפולים. מחזיקה לך אצבעות לטיפול הנכחי ושולחת לך חיבוק ג-ד-ו-ל

(עם ידיים בהיקף של 1.74 ס"מ) גאיה

 

[אולה *]

שרית.

לאף אחד אין זכות לשפוט אתכם. זוהי החלטה של זוג אנשים עייפים. אף אחד שמאחל לעצמו להגיע לטיפולי IVF, כולם רוצים לעשות תינוק במיטה. ואף אחד לא חולם לאמץ ילד. או לפנות לפונדקאית. או להשאר בלי ילדים. למדתי בטיפולים אלה כמה דברים - אסור לשפוט, אפשר להשבר, ואף החלטה - אינה החלטה סופית. ואף אחד לא ישפוט אתכם כאשר תחליטו לשנותה. תנוחו, תחיו בשביל אצמכם, אחד בשביל השני. אולה.

 

[נונה33]

תיתי, אני אורחת כאן, באתי מפונדקאות

בואי אלינו קצתתתתתתתתתת תקראי הודעות של בנות שחשבו שהכל אבוד אצלהםםםםםםםםם יש תקווהההההה צריך לעזור לזה לקרותתתתתתתת פונדקאות זו דרך נפלאה למי שכבר לא יכולה יותררררררררר נונהההההההה

 

[רוצה עוד 1]

החלטה אמיצה

אין ספק שזו החלטה קשה. אני יכולה לתאר לעצמי שהיא לא צצה ועלתה דווקא באותו רגע קשה של ייאוש, אלא התבשלה לה לאט לאט במשך זמן והרגע הרע הזה עזר לה להבשיל ולהתנסח. וכמו שאמרו לך כבר כולן לפני, אף אחת כאן לא תבוא אליך בטענות אם אחרי שיעבור זמן תקבלו החלטה אחרת. ואולי בפורום הזה קשה להגיד את זה, אבל אומר זאת בכל זאת: אפשר לחיות חיים יפים ומלאים גם בלי ילדים. בהצלחה.

 

[שרה (סוזי)]

../images/Emo24.gif ../images/Emo24.gif

כלכך מכירה את ההרגשה הזאת. זאת בדיוק ההרגשה שהיתה לי בחודש האחרון. כלכך כאב לי, הייתי עם זריקות גסטון שהרסו אותי. דיברתי על הפסקה של לפחות שנה. אמרתי לבעלי שיתחיל לחפש רכב מפואר ויקר. כי אנחנו לא צריכים את הכסף להרחבת הבית, וגם הורמונים לא נקנה יותר. הייתי על סף יאוש, כלכך קיוויתי שהמחזור יקדים ואני אגמור את הטיפול האחרון ואצא להפסקה ארוכה, אבל המחזור שלי ב"ה עד היום לא הגיע. אולי גם לך זה הטיפול האחרון. מקוה מקוה. ואם חלילה זה לא, תצאי להפסקה, תני לראש להתנקות, תני לגוף יותר כוחות. תחזרי כשתהי מוכנה. מתקופת הטיפולים הכי נהנתי בהפסקות.

שרה

 

[1תיתי]

המון חיבוקים../images/Emo25.gif

תודה לכולכן על התמיכה והעידוד שלצערי, אומנם היא נוגעת ללב, אך בשלב בוא אני נמצאת לא עוזרת כל-כך. קראתי את הכל, הפנמתי כל מילה ומה שאני יכולה להוציא מדבריכן הוא העובדה שזו החלטה נכונה, אבל בזוג לצערי קשה לי לומר שההחלטה היא של שנינו, היא שלי בלבד ומה גם שאישי הצעיר והמקסים ברגע זה גם לא מוכן לשמוע את הפסימיות המופגנת שלי, וזה מובן ברור וידוע שהגוף הוא שלי והנפש היא שלי, ואני צריכה לעשות את ההחלטות הסופיות, אבל אותן החלטות מעולות בהרבה רגשות מצפון נוראיים כי אני מכאיבה לאיש שאיתי, אני זו שמרימה ידיים והוא לא, נכון שלו זה יותר קל, הוא לא מזריק, ולא משמין ולא כואב, אבל הוא כואב כל זריקה איתי, והדמעות שלו חבויות במבטים המאוד אוהבים שלו. וזו בדיוק הבעיה שגורמת לראות בהחלטה כהחלטה נוראה, כי אולי היא לא נוראה בתכליתה אך רעה בעצם מה שאני עושה לו... זה נשמע כמו תירוץ מאוד קלוש, אבל מה לעשות אני בחרתי אותו, והוא הופך עולמות בשבילי (ובאמת הופך) אבל אני מרימה ידיים ואומרת לו "אדוני, לא עוד!!!" כאן בעצם אני נקרעת, ואני אכן מקווה שאותה ביטא כבר תבוא ותודיע את שלה כדי שההחלטה תוכל להעשות במלוא גרון... שרית

 

[1תיתי]

שאלה שמציקה לי

בכל הטיפולים שלי אני סובלת בצורה נוראה בהצטברות של גזים בבטן, האם מישהי סובלת מזה? או לפחות יודעת ממה זה נגרם? לפחות לדעת אולי אני אוכלת משהו מסויים שהוא לא נכון, כי זה פשוט כואב. שרית

 

[נועם@בת]

גם אני סבלתי מזה בחלק מן הזמן

אבל בעיקר אחרי מתן כוריגון. תנסי לאכול אוכל קל יותר, ותשתי חליטה של זרעי כמון, או של עלי זעתר 0בלי שומשום ותוספות), זה מאוד מקל. נועם

 

[kalm]

גם אצלי יש הרבה גזים

כשקראתי את ההודעה שלך חשבתי שאני קוראת על עצמי. אני אחרי החזרת מוקפאים ומטופלת רק באסטרופם ואוטרוגסטון. דווקא כתוב שאסטרופם יכול לגרום לזה. זה ה-IVF השלישי שלי ואני לא זוכרת את ההרגשות האלו. קרן

 

[מירבי*]

שרית, לי אמר הרופא שלי שהגזים

נובעים מתגובה של הגוף לחומר ההרדמה שניתן בשאיבה. אצלי זה ממש ככה, בטיפול של מוקפאים אני לא סובלת מגזים בכלל ואחרי שאיבה זה ממש נורא, אני נוהגת להשתשמש בכדורי פחם שתפקידם לספוח את הגזים וההקלה היא מיידית. בהצלחה מירבי*

 

[רינתילה]

תיתי יקרה!

כבר ענו לך כל-כך הרבה - אז רק לאחל לך שקט נפשי וחזרה לחוסן פיזי. שיהיה לך טוב, זה הכי חשוב. עכשיו זה לא זמן טוב לחשוב על ההמשך. תעשו את זה אחרי שתנקו קצת את הראש ותנוחו.ודרך-אגב - אני בטוחה שאת חשובה לבעלך יותר מכל טיפול, אז אל תרגישי לא בנוח. גם אם הוא היה רוצה להמשיך, הוא בטח מבין את הצורך שלך להפסיק, לפחות כרגע. אני בכל זאת מקווה שהבטא שלך תפתיע החודש. וחוץ מזה - אולי עוד תכנסי להריון לאחר שתחליטו להפסיק? גם זה יכול לקרות. אני מכירה מישהי שזה קרה לה, וגם - מכירה זוג שמראש החליט שאם זה לא הולך טיבעי הם לא מנסים בדרכים אחרות, ואחרי הרבה שנים, כשהאישה הייתה בת 40 היא נכנסה להריון (והיום יש להם ילדה נסיכה). אז רק שיהיה לך (ולכם כזוג) טוב, ותתני לדברים ללכת בקצב שלהם. אולי בעוד שנה שנתיים תירצו ללכת על אימוץ, ואולי תחליטו שלא. חיים רק פעם אחת וכדאי שאלו יהיו חיים טובים - אז לכי על מה שטוב בשבילך!

לב|

לב|

חיבוק|

רינת