נכון. באמת יש סוגים שונים של קצינים
יש קציני חי"ר, קציני מינהלה / חינוך, קציני אפסנאות וקציני אג"ם. זה כמו להגיד "דוקטור" ואז צריך להגדיר אם מדובר ברופא או במומחה לתחום מדעי הרוח (שזה קשור לחלום אחר שיש לי). בוא נצא מהנחה, בשלב ראשון, שאני ככל הנראה אהיה קצין מינהלה / חינוך, גם בגלל השיבוץ שאני עתיד לקבל בשירות הסדיר עצמו וגם בגלל ליקויים מוטוריים משמעותיים מהם אני סובל ושמקשים עליי לבצע פעולות טכניות מורכבות. אני יודע שעם מתנדבים, המבקשים להיות קצינים, מחמירים יותר מאשר עם חיילים ששירתו בשירות סדיר בהליך רגיל: אני צריך לשמור על יחסים טובים עם מפקדיי, כדי שימליצו על יציאתי לקצונה. לאחר מכן, נבדק כושר המנהיגוּת שלי - וזה משהו שחסר לי מאוד. נניח, שמהתיק האישי שלי יתעלמו ויסכימו לבחון אותי מאפס - כאן אני רוצה להצליח להרשים ולהימצא מתאים, ברמה האישיותית. להיות אחד שזורם עם הסובבים אותו, דמות של מישהו שאפשר לסמוך עליו ושיודע לומר את הדבר הנכון בזמן הנכון, אך שבמקביל מצליח להיות אסרטיבי. אין לי ספק, שהחוסר הזה באופי הוא תוצאה של חינוך שספגתי - ולא של שום דבר אחר: הרי אנו שומעים על בעלי מוגבלוית פיזיות כאלה ואחרות, שמצילחים להתקבל לשירוּת בצה"ל וחלקם אף שירתו כקצינים. ומדוע הם הצליחו? כי מגיל צעיר האמינו בהם ולא נקטו הליכים כדי להשאיר אותם מחוץ לחברה הנורמאטיבית, כפי שעשו לי (ראה את הודעתה של האלי מלמעלה). הייתי רוצה להשתחרר מכל ה"רעל" שספגתי - ולהצליח להגיע להישגים גבוהים, שמעידים על היותי אדם איכותי, שלא נכנע למגבלוֹת ולא למה שאומרים עליו. קצונה יהיה בהחלט הישג, שימחוק את כל הרושם המוטעה שהיה לגביי עד היום וכל אלה שמתייגים אותי (כולל בני המשפחה) יאכלו את הכובע ויניחו לי לנפשי.