החלום החיפוש והדרך

טוקבק

New member
החלום החיפוש והדרך

חלום – דמיון, הזיה, כיסופים, תקוות שווא. חיפוש - ביקוש,חקירה מאמץ למצוא דבר מה. ואפשר גם - הוצאה לחופש מתן דרור. דרך - מסלול נתיב. אברהם אבן-שושן שתו מים לפני שאתם ממשיכים...זה הולך להיות ארוך
ואני מקווה שלא מייגע. מוטיב החלום בשיריו של עמיר חזק יותר, מהירח והריקוד של שלמה ארצי..וממרים של אולארצ'יק... כל שיריו של הכותב האהוב שלנו, מתחילת הדרך ועד לכאן, מבטאים מסע לגילוי עצמי וחיפוש אחר חלום נשגב. אני, באופן אישי, רואה שינוי משמעותי בביטוי החלומות והחיפוש ב"הכל עד לכאן" – הדיסק.
אזהרה : כל קשר, בין דברי הפלספנות שלהלן, למציאות או לחייו של עמיר בניון מקרי בהחלט.
אז על מה הוא חלם? ומה הוא חיפש ? והאם מצא ? רק את זה מתחיל בתמימות כובשת. "חולם שפרי אהבתנו עוד יקרא לך אמא.....בחלום קראתי בשמך, כמו מלאך הגעת הלילה..." - רק את "...יש לי חלום בו כמו שאני אוהב אותך גם את אותי..." – יש לי חלום "...לילה, כל החלומות שלי ברחו והם אינם ולמה? כי הם לא רוצים להיות איתי אם את לא בתוכם.." - יחד החיפוש אחר האהבה כל כך בסיסי ויסודי, ונראה שהחלום מתחיל להתנפץ ונראה רחוק. "תם לו קסם ילדות...חלום כבר לא משנה..." – קסם אותו מקום אותה הרוח דיסק החיפוש והייסורים. למעט "בדירה הקטנה אז חיינו, ים של שקט וים של נרות דלקו סביבנו. אהבנו אז לצחוק ולחלום." – פעם אין אזכור לחלום , ואולי גם בשיר הזה החלום הוא משהו שהיה "פעם". טוב אולי לא הגענו אליו אבל החיפוש נמשך.... כי "הצורך העז לאהוב חוזר.." – על המדרכה "..החיפוש נמשך ואיתו המון שאלות. אם נמצא? מה נמצא? זאת לא נדע.. גם אתה לעד אל תפחד, לרדוף אחר שתבקש." – את שתבקש האם יש סיכוי אמיתי ? מה פה לא בסדר ? "התהייה האם יכול להיות אחרת או שזה פשוט ככה זה צריך לקרות אין לזה צורה אחרת...." – צבעים ובתהליך החיפוש מגלים על עצמנו דברים...ומביא לחיפוש עצמי. אולי דברים בסיסים שעוצרים את החלום מלהתגשם. "...פוחד מטוב, פוחד מרע, מליטוף, מסטירה. מכור לאהבה שסופה להתפוצץ,מכור ומחכה לטירוף..." – קו ההתחלה הוא חייב לבחור במסע הקשה של החיפוש. "איזה נוח שאפשר שני עולמות לך, תבחר. האחד מובן ואין בו סוד, האחר קצת פחות, אליו אתה נכנסת בכל זאת." – קצת לבד והתהליך סוגר אותו ומייסר אותו. " עיניים מביטות למעלה ורואות תקרה, עיניים מביטות אל המרחבים ורואות קירות." - עיניים מביטות נשארנו די אבודים. "אישה טובה, שמחה, תקווה, לנער הזה האובד...." – נשמה שלכת יש עדיין תקווה שהאהבה תגיע (לא רק לאישה). "בדרכי הייתי ואין לאן...אני יודע שעדיין את גן העדן לא רואים יבוא היום ודאי אותי את תגלי..." – אהבה ואולי התקווה מגיעה בזכות המנגינה. "אני שומע מנגינה..היא מתבהרת אט מתוך העננה." – מנגינה אולי נחזור למקום בו יכולה התקווה לצמוח מחדש.... ואם יש תקווה אז אפשר שוב לחלום (או להמשיך). "רציתי ללכת לשם..כי בבוקר מתעוררים אחרת לשלווה שנרקמה כל הלילה" – ללכת לשם חלום - מקור המושג בעברית (ח.ל.מ.) קשור כנראה להחלמה - מתוך ויקיפדיה יש הבנה ובעיקר רצון להמשיך מכאן קדימה. "...גם אם טעיתי זו דרכי המשיך מכאן.." – אפילו יש יותר חלום מזה ? "הנה אני רצוי ונאהב..הנה את כלה נחשקת.." – סיפור בדוי ואם מישהו צריך עוד הוכחה לכך שהוא ממשיך במאבק לחלום מגיע : "...והחולם דואג רוצה לדעת מה עוד יאסוף... מה ביקש הוא משאלה ולא אכפת לו איך.." – החולם אבל תשובה אין, זה חייב להיפתר מבפנים...את עצמו הוא צריך לאהוב. "...בתוך גופו לנשמתו פעם הוא קרוב ופעם זר..." – היא והוא "מרעיל את הנפש מול ראי... מורגל להרוס מה שנבנה... אני לא יודע להמשיך..את ההתמודדות שלי..אני משליך.." – מישהו אחר. ניצחת איתי הכל אז את החלומות עדיין לא הגשמנו עם עצמנו לא סגרנו דברים...אבל בכל זאת אנחנו על הרגליים. כי "ניצחת איתי הכל". משהו מחזיק אותו וגורם לו להצליח לחיות. "..אני שרדתי, היכן שלא חשבתי שאפשר במקום כזה לשרוד, שבכל תזוזה קטנה הכל עלול למעוד..." – הזמן שלי איתך אבל כל כך הרבה זמן עבר בחיפוש שכבר אבד משהו בדרך...ושכחנו איך פעם היינו תמימים וחלמנו על אהבה. "....האם אתה זוכר ימים עברו שכל נערה לנצח הייתה...האם אתה יכול לזכור את עצמך צלול ואם שווה לך בכלל לגבור על הבלבול..." - מכחול שבור ועדיין מחפשים את האושר...אפילו קטן...עדיין חולמים שיגיע. " לכתוב לך שירים עד אינסוף שירי אהבה ראשונה לחלום חלומות על כוכב בלילות על שמש שבבוקר כנה" – אושר קטן אבל הוא לא מגיע. ובכל זאת בכל הרגעים הקשים הטובים והחולים... משהו/מישהו בא "עד אליך" ותחילתה של התשובה מגיעה..תחילתה של התפכחות....אבל מעל הכל התחלה של דרך חדשה (שונה מהדרך בה הלך עד עכשיו שלא הובילה לשום מקום) שאולי תוביל אולי לאותו אושר נכסף. ולכן... "מודה אני לפניך... הנפש שבראת בי חולה ואין לה סוף.... על כל המקומות שאליהם איני שייך.... על הכישוף שחי אצלי בראש ולא דעך.... על כל מה שבראת קל להם ולא לי.... להאשים רק את עצמי היום וגם מחר. הוא בהחלט מתמסר ונותן ל"מלך חי וקיים" להנחות אותו כי הוא לא יוכל לה לבד. הכל עד לכאן ובעקבות אותה דרך חדשה באמת מגיעה התפכחות...הדרך הקודמת הייתה שקרית מזויפת. "נשמתי אוויר מזוהם..הלכתי בערך...סמך רק עליך שתגלי לו את הדרך" – הכל עד לכאן ועם ההתפכחות מגיעה ההחלטה...כי זה רדף אותו כל כך מזמן.. "הרכין ראשו לשם שמים...מנסה להיות אחר ממה שהוא תמיד היה...בורח..." - בורח הוא כמעט ומצליח....אבל מנסה להיות אופטימי...הוא כבר עייף ולא רוצה לסבול יותר.... "....כמעט כל יום זוכה להשתחרר ממשהו שקרה לו רק אתמול...אני חשבתי מחשבות טובות..." הדרך החדשה מובילה אותו למחשבות מחודשות על החלום...אבל הוא כבר לא יודע מה הוא...ואולי הוא כבר לא חשוב. "..כמעט חשבתי שאני יודע מה בכלל רציתי כל כך רציתי..." - כמעט(בשורות טובות) "...מה יהיה" – רציתי להיות כמו שזה נשמע נראה שיהיה טוב. ונראה שבאמת יהיה טוב כי... "נשמתי פרחה כמעט מרוב שמחה ...צחקה ללא סיבה...חי נפשי אני שכחתי כבר את תום ליבה...." – נשמתי (תודה ענקית לגולפית שהאירה את עיני) הדרך בהחלט עושה לו טוב....כי מאז ש"תם לו קסם ילדות...אתה לא צוחק יותר.." ....הוא צוחק שוב לראשונה ! ! ! !. האם זה סוג של אושר קטן ? והאם גם בלי לחלום עליו אפשר להגיע אליו ? בדיסק האחרון, אין חלומות אין חיפושים...יש דרך..שמובילה מעצמה אל המקום ההוא.
 

טוקבק

New member
מילות סיום..

ולסיום ספר ה"כוזרי" – רבי יהודה הלוי מתוך - http://www.kipa.co.il/kids/show.asp?id=426 (עוזר לי קצת להבין את מה שקרא פה) ספר הכוזרי מתחיל בסיפור על מלך שחולם חולם. מה פשר הדבר? ממתי בן אדם רציני מנהל את חייו על פי חלומות ודמיונות? בתחילתו של הספר סיפור על מלך כוזר שחולם חלום בו נגלה אליו מלאך ואומר לו "כוונתך רצויה בעיני האלוה, אבל מעשך אינו רצוי". מלך כוזר הוא אדם שיש לו הכל. כסף, כבוד, יכולת. מנעמי העולם כולם פרושים בפניו. כל מה שבן אדם יכול לבקש נמצא בידו. אך אף על פי כן עדיין משהו חסר לו. כשהאדם ער הוא שולט על מחשבותיו. בלילה בעת השינה כששוככת המולת החיים הרועשת והשקט שמשתרר בעולם מאפשר לאדם להקשיב סוף סוף לעצמו, מתגלה סוף סוף מה שהסתתר כל הזמן עמוק בפנים...זוהי נשמתו הקוראת אליו ונותנת סוף סוף את קולה האמיתי .. האם אותו מלכך כוזר הוא המלך ב"הכל עד לכאן" ? אז מה אני לוקח לעצמי מכל הסיפור הזה ? ההליכה בדרך הנכונה חשובה יותר מהיעד.
 

golf123

New member
יפה אמרת...

כי בעיניי, לנשמה יש ישות משלה, יש לה חיות, יש לה קיום. לנו, בני האדם, יש נטייה לעשות מעשים שמכאיבים לנשמה, שכולאים אותה - אבל לה יש רצון משלה - היא רוצה לפרוץ, היא רוצה להשתחרר, היא רוצה "להתאוורר" היא רוצה לנשום (=נשמה) אויר נקי (ולא מזוהם = "הכל עד לכאן"), היא "רוצה לצחוק ללא סיבה". ואחרי כל הדרך הארוכה שבה נשמנו אויר מזוהם, התהולכנו שולל, התעצבנו (מהמילה עצב ולא עצבנות) (לעתים גם ללא סיבה), הרשנו לאגו שלנו להוביל אותנו באף ולא ממש התחשבנו בצורך האמיתי של נשמתנו... אחרי כל הדרך הארוכה הזאת, ולא משנה גילנו, הגיע הרגע בו אנו "פוגשים את הנשמה על אם הדרך", או אז כשהמפגש הזה מתרחש, נשמתנו סוף סוף צוחקת ללא סיבה. עד עתה שכחנו (והתכחשנו) את תום ליבה, עד אשר ביום מן הימים פגשנו בה. ובאותו רגע, רגע המפגש המדהים הזה, "נשמתי צחקה ללא סיבה".
 

גרציה פ

New member
מעניין גולפית, לקחת את "נישמתי" ...

כנשמתו של עמיר, ואני לקחתי את "נישמתי" כאהובת ליבו. שכן, נשמתי צחקה ללא סיבה, מתפרש לשתי מובנים, או נשמתו שלו צחקה ללא סיבה, או שנשמתו אהובתו צחקה ללא סיבה. או שהוא מתכוון לשני המובנים, כי נשמתי פרחה כמעט מרוב שמחה, זאת נשמתו. בילבלתי? אולי.... חחחח מה דעתכם?
 

golf123

New member
בהתחלה ודי בטבעי, גם לי היה נראה

שעמיר מתכוון לאהובת ליבו, זאת היחידה שיכולה לגרום לנשמתו לצחוק ללא סיבה. אבל מרגע לרגע, ככל שהעמקתי יותר בשיר, זה הלך והתבהר לי יותר ויותר, ולי זה נראה כמו רגע של אושר שלא תלוי בדבר (כי הרי גם אהובה היא בכל זאת "סיבה", והרי עמיר הדגיש שנשמתו צחקה ללא סיבה). לי זה נראה מפגש בין האני - בשר ודם (גוף ונפש) לנשמה, מפגש שעשוי לקרות אחרי תהליך ארוך של חיפוש שהוביל לרגיעה (ושוב חזרנו לאותה רגיעה שהסקתי בשיר "שיגרה"). מה יותר מאפיין את המפגש עם הנשמה מהמילים: "אני שכחתי כבר את תום ליבה עד שפגשתי בה על אם הדרך צחקה ללא סיבה...". ובסוף השיר יש פרוש שלא משתמע לשתי פנים - שמסביר מי זאת בעצם שצחקה ללא סיבה: "נשמתי צחקה ללא סיבה". נ=ש=מ=ת=י. ועוד: "שכחתי את תום ליבה" - ליבה של הנשמה, כי הנשמה היא תמה, היא נקייה, ואנחנו נוטים לשכוח את תום ליבה. וכמובן שזאת רק דעתי.
 

טוקבק

New member
המשפט שהכי תפס אותי הוא ....

"...חי נפשי, אני שכחתי כבר את תום ליבה..."
 

golf123

New member
אכן, משפט תופס מאין כמותו ../images/Emo13.gif

וכמו שכבר הזכירה גרציה, "נשמתי פרחה כמעט מרוב שמחה", היא הוכחה נוספת שבנשמתו של עמיר עסקינן.
 

עמירם04

New member
קטע ענק... דרך ארוכה מחכימה ומעודדת

והלוואי שבאמת זה הכל עד לכאן....
 

גרציה פ

New member
הפלאת לכתוב על סימני הדרך .....

של עמיר דרך השירים, טוקבק. איזה כתב כבר ציין שמעריציו של עמיר מתבגרים ומתגברים איתו.
 
למעלה