החיים

[aa2000]

החיים

היי אני בת 23. כל פעם שמצעים לי לצאת עם מישהו אני נחלצת ונחרדת מאוד. אני אף פעם לא יצאתי עם מישהו. אני לא יודעת איך זה לצאת לדייט. אני לא אוהבת את צורת היכרות של הטלפון ואז ניפגשים לדייט. אחת הסיבות שאני מפחדת לצאת עם מישהו היא בגלל שאני גמגמת. אני נורא מפחדת לגמגם בזמן הפגישה. אני בזמן אחרון מרגישה ריקנות מוחלטת. מרגישה שהכול נהיה כבד לי כאן בארץ לללא קשר לדייטים. זה הכול הבית , העבודה והלימודים. הייתי רוצה לכת מכאן, לנשום אויר אחר, לראות אנשים אחרים.מרגישה עצבנית כאן, חנוקה, עייפה מדי מהכול. אני מרגישה שאין לי כוח לעשות כלום, הרגשה שאני חייבת ללכת מכאן דחוף, עכשו ומהר. רוב הזמן אני עצובה כי אני מרגשיה שאני הפסדתי ופספסתי הרבה דברים בחיים בגלל שאני יותר מדי מפחדת מהכול. כשהיתי בגיל של התיכון לא דימיינתי לעצמי שאני בגיל יהיה כך עצובה ובדיכאון כל הזמן. חשבתי שהחיים של יהיו טובים ושמחים. נורא קשה לי להתמודד עם דברים חדשים, אני תמיד בורחת מהכול. בלימודים אני בגלל שאני מפחדת לגממגם אני לא שואלת שאלה את המרצה,אני שקטה בכל השיעורים. בעבודה כל בעיה של לקוח אני מפנה אותו לעובד הותיק יותר. תודה

 

[אלומת האור]

הי

ניסית לקבל טיפול אצל קלינאי תקשורת?

 

[גרא.]

aa2000,אין צורך להמשיך לסבול מליקויי דבור

כמו הגמגום המשפיע ומשבש לך ל פ י ש ע ה את כל מתכונת חייך.כפי שאור כתבה,כדאי שתפני למרפאה בדבור (קלינאית תקשורת) טובה לטיפול.את יכולה ללמוד להתגבר על הגמגום וחבל שאת\ לא עושה את זה.אישית יש לי חבר,שגמגם קשות,הוא לא ראה את זה כמגבלה,למד רפואה,סיים וכיום הוא רופא מאד מוערך.הווה אומר,הגמגום אינו חייב להיות מכשול בפני מוטיבציה עזה להצליח..ואת יכולה דרך הטיפול גם לשפר את דפוס הדיבור שלך,גם לקבל את הכלים להתמודד במציאות למרות הגמגום.