החיים תקועים,איך מוציאים את העגלה מהבוץ?

[האיש מקצה הרחוב]

החיים תקועים,איך מוציאים את העגלה מהבוץ?

שלום עברתי המון משברים בחיי, ובסופו של עניין אני עומד היום, כמעט בגיל 30, בלי תעודת בגרות, בלי מקצוע, ללא בת זוג, גר אצל ההורים, ועם גם כמה וכמה בעיות רפואיות. אני מתוסכל עמוקות מחיי, מתוסכל מחברים שעזבו, מכך שאין לי בת זוג, וגם כאמור - ממצבי האישי לא יודע איך לצאת מהבוץ הזה של חיים תקועים. יש לי היום אנטי מוחלט כלפי לימודים בכלל, וכמובן שעל תואר אקדמאי אין על מה לדבר (אני עובד בעבודה מאוד אפורה משעממת בשכר נמוך מאוד, ואין לי לאן להתקדם שם) רוב היום אני שקוע בעיקר ברחמים עצמיים. גם כשאני בעבודה, וגם בבית. אני מוצא את עצמי מספר את צרותיי גם לאנשים זרים, מנסה לסחוט מהם סימפטיה וגם רחמים. ניסיתי למצוא ענין בחיים. נרשמתי למועדון כושר ולחוגי ריקודים שונים, גם הייתי מטופל לסירוגין אצל פסיכולוגים, וגם לקחתי פה ושם כדורים נוגדי דיכאון. אבל אני מרגיש שכלום לא עזר וכי הגעתי למבוי סתום. אני יום יום מייחל למותי. לא רוצה לסבול יותר האם מנסיונכם כמאמנים, יש תקנה למקרה כ"כ קשה כמו שלי? האם אפשר להתחיל מאפס גם בגיל 28? תודה

 

[אילת לבנון1]

איך מתחילים?

הי לאיש מקצה הרחוב, תודה על השיתוף החושפני והכנה שלך כאן בפורום. אני מבינה מדברייך שאתה חש תסכול וייאוש עמוק, עד כדי מחשבות אובדניות ונראה שאתה אכן זקוק לעזרה. אתה מספר שבתחומים רבים בחייך את חש תקוע ומרגיש כמו אדם שלא עשה צעד אחד קטן בחייו או כדבריך "מתחיל מאפס". מכל התחומים שתיארת, מהו השינוי שאתה הכי מייחל לו? איך היו נראים חייך אם אותו שינוי באותו תחום היה מתרחש? שאלת האם אפשר להתחיל מאפס? גם תינוק מתחיל מאפס (למרות שלדעת רבים היא אפילו תינוק לא מתחיל מאפס..) ומתפתח בצעדים קטנים. מהו הצעד הראשון, הקטן ביותר, שיהווה התחלה קטנטנה של דרך? אכן ניתן לעשות שינוי בחיינו אך נראה שבמקום שאתה נמצא העזרה האפקטיבית ביותר היא שילוב של כמה דברים- טיפול תרופתי שיעזור לך להרים את הראש מפני שכפי שתיארת אתה בדכאון ומייחל מדי יום למותך. זהו אינו מצב מאוזן ובמקום בו אתה היום כל מחשבה על שינוי, לא כל שכן פעולות לשינוי, נראות מאד גדולות, מאד מפחידות ומאד קשות. כדי לעשות שינויים נדרשת אנרגית חיים וכאן כדאי שתיעזר באיש מקצוע שיוכל לסייע לך ולקחת באופן קבוע בשלב זה כדורים נוגדי דיכאון שיתאימו לך. במקביל תוכל להיעזר במאמן שיעזור לך וילווה אותך יד ביד בדרך להשגת שינויים בחייך. כדי לעשות שינוי לא די בהבנה, בשיתוף עם אחרים לשם קבלת סימפטה אלא יש צורך בנקיטת פעולות, בקצב שמתאים לך, כדי ליצור את השינוי בו אתה חפץ. המאמן ילווה אותך ויעצים אותך בדרך. בהצלחה!! אילת לבנון אימון אישי וייעוץ קריירה

 

[האיש מקצה הרחוב]

תודה אילת

אלא שלא מדובר רק באובדן האנרגיה, אלא בשילוב של הנ"ל עם שנאה עצמית,חוסר עניין כמעט בכל התחומים, והרגשתי האישית כאילו הייתי חייזר. אדם שלא בנוי לחיים בעולמנו הקר והתחרותי. דרך אגב, שאלה בצד: האם מאמנים אישיים הם פסיכולוגים מוסמכים לכל דבר? מה הופך אותם כשירים להדרכה (השכלה קלינית/סוציאלית וכו')? תודה

 

[אילת לבנון1]

הי שוב

הי, הדברים שכתבת רק מחזקים את ההמלצה החמה שלי לפנות שוב ובמהרה לפסיכיאטר. האם יש מישהו בקירבתך שאתה יכול לשתף אותו ולבקש ממנו שיתלווה אליך לפגישה עם הפסיכיאטר? נראה לי חשוב מאד שיהיה איתך מישהו קרוב שיכול לתמוך וללוות אותך כבר עכשיו. לשאלתך השנייה- מאמנים מגיעים מרקעים מקצועיים שונים. יש מאמנים שמגיעים מתחום הפסיכולוגיה ויש שלא. כיום חוק המאמנים עדיין לא מוסדר והוא נמצא בשלבי חקיקה. כשמחפשים מאמן חשוב לברר מהיכן הוא מגיע ומה הרקע המקצועי שלו. בהצלחה!! אילת לבנון אימון אישי וייעוץ קריירה

 

[האיש מקצה הרחוב]

כבר ניסיתי טיפולים תרופתיים

הם לא ממש עזרו, זולת לגרום לי לרצות לנמנם לעיתים תכופות מאוד. מלבד זאת, נראה לי שפסיכיאטריה היא מסוג הדברים שלא פותרים את הבעיה מהשורש, אלא "מכבים שריפות", במקרה הטוב

 

[אילת לבנון1]

האיש מקצה הרחוב

הי, אני מבינה שטיפול התרופתי שקיבלת לא עזר אך ניסיון אחד לא מעיד על אחר. חשוב להתאים את התרופה המתאימה, במינון המתאים ולאורך זמן כדי לראות תוצאות. אני חושבת שטיפול משולב כפי שכתבת, אכן יכול לעשות שינוי. מה עוד תרצה לקבל מאיתנו כאן בפורום? אילת לבנון אימון אישי וייעוץ קריירה

 

[האיש מקצה הרחוב]

לא רוצה דבר. רק שאלתי שאלה - ונעניתי

 

[coach miriam]

שלום לאיש מקצה הרחוב

מה שמענין אותי בכל מה שכתבת הוא האם אתה מעונין לעשות שינוי ? או שאתה רוצה להמשיך ולדבוק בתדמים של "המקרה הקשה החסר תקנה" ? אפשר להתחיל בכל רגע וכל רגע מתאים לעשות בו שינוי. השאלה היא אם אתה מעונין בזה? אם אתה מוכן להשקיע את המאמץ הנדרש בשביל זה? אם אתה מוכן לוותא על הדימוי העצמי האומלל שיש לך? כי אם אתה מרגיש אתה מקבל משהו מהמצב המוכחי ואולי קשה לך לוותר על הדימוי האומלל הזה אז יכול להיות שלמרות נסיבות חייך הקשות , לא תסכים לוותר עליהן. לכן השאלה שלך לא צריכה להיות מופנית אלינו....אני בטוחה שכל אחד כאן וגם הרבה אנשים אחרים יכולים לעשות טוב את העבודה לעזור לך אבל כשאתה עומד מול המראה ושואל את עצמך את השאלות הללו , האם אתהמוכן לעשות את העבודה?? אם אתה מוכן , נראה לי שהשלב הבא זה רק ענין של התאמה אישית , אתה יכול להיפגש עם מספר מאמנים ולראות איך אתה מרגיש איתם, ולבחור את האדם שנראה לך שתוכל לסמוך עליו/ה בהצלחה

 

[המתאמנת]

מסכימה מאוד!

אני יכולה לספר לך מנסיון אישי...אימון אישי מאוד מאוד עוזר! הדבר הראשון שאתה חייב לעשות זה להחליט שאתה מוכן לשינוי. גיל 28 זה פנתסטי להתחיל דרך חדשה! בהצלחה!

 

[האיש מקצה הרחוב]

גיל 28 זה כבר לא צעיר

אם אני מתחיל ללמוד עכשיו משהו, עד שאסיים כבר אהיה בן 33-34 בערך, אף מקום עבודה לא יקבל אותי לדעתי בגיל כזה

 

[ארצינו הקטנטונת1]

אז ברור שבכלל לא כדאי לנסות

תגיד, מה עובר עלייך??? אתה פסימיסט רציני אתה, יש הרבה אנשים שמתחילים לעבוד בגיל 33-34. אתה כמובן יכול לעבוד וללמוד באותו זמן. ומה הכי גרוע שיכול להיות??? שלא תמצא עבודה במקצוע שלמדת? so what? תלמד משהו שאתה אוהב, שתהנה ממנו, וכבר תרגיש הרבה יותר טוב, בוא נדאג לפרנסה אחר כך. אני חושבת שנכנסת לשרשרת כזו, שכל דבר נראה לך לא שווה, לא טוב, יכול להיות שאתה באמת צריך עזרה והכוונה מבחוץ, כמו שאמרו לך אנשים קודם, אבל אם אתה לא חושב לעשות את זה, הייתי מציעה לך את הספר "בוחרים להרגיש טוב"- של דיויד ברנס, הוא אמור לעזור בדיוק לסימפטומים שדברת עליהם, אבל הוא דורש עבודה עצמית, אולי תנסה? ובתור התחלה הייתי מציעה לך לעשות שתי דברים: 1. היום לפני השינה לחשוב על 3 דברים טובים שיש לך בחיים ועל 3 תכונות שאתה אוהב בעצמך (אל תרדם בלי זה). 2. מחר שאתה קם חשוב על דבר אחד ואחד בלבד שאתה אוהב לעשות, ושאתה יכול לעשות, ותעשה אותו. (זה יכול להיות כל דבר, כמו לשבת חצי שעה בבית קפה, לרוץ 10 דקות, לקנות ספר, לשמוע מוזיקה, כל דבר). והעיקר: אתה אדם מקסים, אל תבזבז את עצמך, זה לא מגיע לך! נ.ב. "האיש מקצה הרחוב"- מוצא חן בעייני השם שבחרת, הוא מקורי כזה.

 

[האיש מקצה הרחוב]

מה הטעם..

להשקיע כסף וזמן, וללמוד מקצוע אם לא בטוח שיקבלו אותי לעבודה אח"כ? נ.ב - שמח שאהבת את הכינוי שלי. תודה על העצות

 

[ארצינו הקטנטונת1]

אם ככה...

מה הטעם לרוץ אחרי האוטובוס אם לא בטוח שתתפוס אותו? מה הטעם להתחיל עם בחורה אם לא בטוח שהיא תרצה אותך? מה הטעם להכין אוכל אם לא בטוח שהוא לא יישרף? מה הטעם לקנות בית אם לא בטוח שלא תהיה רעידת אדמה ותגרום לו ליפול? גם אדם בגיל 20 שלומד לא בטוח שבסוף יקבלו אותו לעבודה,אין שום דבר בטוח בחיים, זה לא סיבה מספיק טובה לא לנסות, תן לי סיבה יותר טובה.

 

[ארצינו הקטנטונת1]

ועוד שאלה

אתה חותם: "בסוף יהיה טוב?" - למה בחרת דווקא בחתימה הזו?

 

[האיש מקצה הרחוב]

פעם האמנתי בזה...

מאז התפכחתי מאוד, אבל השארתי את החתימה מתוך הרגל

 

[ארצינו הקטנטונת1]

לפעמים הרגלים מוציאים דברים טובים

לא התייחסת לתגובה הקודמת. (שדרך אגב, ידעתי שכך תעשה).

 

[האיש מקצה הרחוב]

שאלת שאלות היפותטיות בתגובה ההיא...

אין טעם לעשות דברים אם הסיכוי להצליח בהם הוא קטן מאוד. להתחיל ללמוד בגיל 21 אחרי צבא ובגרויות זה קצת שונה מאשר ללמוד בגיל 28 לאחר חיים רצופי כשלונות, וכשאפילו תעודת בגרות אין בנמצא (וגם בצבא לא הייתי)

 

[ארצינו הקטנטונת1]

אבל מי אמר שהסיכוי שלך קטן?

זה נכון שהסיכוי שונה בין מישהו בן 21 לבין מישהו 28, אבל בפירוש לא הייתי מגדירה את הסיכוי שלך כקטן. אם היה אפשר, הייתי עושה "מחק" לכל הנחות היסוד שלך במוח, ואומרת לך להתחיל מחדש לבנות את הנחות היסוד שלך. אני לא אומרת לך לשנות את דעותיך, אבל כן אומרת לך לחשוב עליהם מחדש. תנסה את הספר "להרגיש טוב"? בבקשה.

 

[המתאמנת]

אז יש לי שאלה...

הבנתח מה לא ולמה לא... יש לך סיבה למה כן לעשות את זה?

 

[האיש מקצה הרחוב]

לא רלוונטי

ברור שאם הייתי מצליח לעשות, החיים שלי היו משתנים. אבל אני מכיר את עצמי טוב מדי, וברור לי לחלוטין שלא אצליח גם לזכות בפיס היה עוזר לי מאוד, אבל ברור לי שלעולם לא אזכה, אז בשביל מה לשלוח טופס?