החיים שאחרי

[עופרי-]

החיים שאחרי

לפעמים אני חושבת. חושבת יותר מדי, אם ישאלו אותך. אני תוהה. אני תוהה אם גם לה יש כוחות. הכוחות שנדרשו ממני. אני תוהה אם היא כבר יודעת. יודעת איזה מן בן אדם אתה. מנסה להבין, אם גם אותה אתה אוהב. יותר מכל אחת אחרת. אולי, אולי אתה כבר לא תאהב יותר. לעולם. אולי איתה אתה אחר. מתנהג בצורה אחרת. יותר בוגר. יותר מתחשב. פשוט אחר. אני תוהה אם היא נאלצת לעבור את דרכי הייסורים האלה. הייסורים הנפשיים שאני עברתי. אולי צריכה להפסיק לתהות. החיים שאחרי הם חיים נפלאים. חיים טובים. חיים כמו שאני אוהבת. בלי כעסים. בלי פגיעות. בלי כאבים שמפלחים את הגוף. החיים שאחרי הם שונים. חיים שבהם אני מרגישה לפעמים, כמה חסר. החיים שאחרי הם החיים שלי.

 

[הדבורה מאיה]

עופרי יקרה

החיים שאחרי הם באמת שונים. אני חושבת שאני יכולה עכשו להבין...אמנם בנסיבות אחרות... אבל אני מבינה עד כמה חסר. אבל, כמו שכתבת...החיים שאחרי... הם החיים שלך. וצריך לחיות אותם כמו שהם. שמחה שכתבת. שסיפרת, שהוצאת. אולי...זה גם יעזור איכשהו. הלוואי. מקווה כל כך בשבילך שתמצאי מישהו שכן יבין, שכן יתייחס, יתחשב. גם עם זה מלווה בכעסים לפעמים, ובפגיעות...וכאבים. אבל...אין כמו אהבה כמזור לפצעים. היא יכולה לתת לך כוחות שלא שיערת בנפשך שקיימים בכך. אז אני מקווה בשבילך. ומאמינה שזה יגיע. כשיגיע הזמן, זה יגיע. שלך מאיה

 

[עופרי-]

האמת מאיה?

הנסיבות הן לא מאד אחרות. אם כי זה לא פייר, כי אני מערבבת פה הרבה כאבים ורגשות, בשיר אחד שלא קשור לכלום.