החיים - ריטואל

ליהי * 007

New member
החיים - ריטואל

כמה פעמים היית מוכן להישבע על כך ש- בפעולה או בסיטואציה שבה אתה נמצא כרגע; כבר היית בעבר ואתה אומר אני זוכר את הסיטואציה הזו; אני גם יודע את הבאות.... אני יודע מה אני עומד לומר אני יודע מה יקרה, אני הייתי שם, אני זוכר כמה פעמים בחיים נסגרו לפתע הדלתות.... ואמרת לעצמך כי כשאלוהים סוגר דלת הוא פותח חלון.... כולנו עברנו, כולנו נעבור עד יומנו האחרון אלף ואחד מצבים, לבנו יחסיר פעימה מתוך אהבה, מתוך געגוע, מתוך כאב, מתוך שמחה ומתוך עצב.... אך תמיד יהיו אלו אשר קולם נדם, שליבם הפסיק לפעום לעולם תמיד בינינו יהיו אלו אשר נושמים אך אינם בין החיים למרות שלהם הגעגוע, הכאב, מתוך נחמה, מתוך עצב.. לקרוב ולרחוק ולכל אלה שלא יוסיפו עוד להתגעגע ולכאוב לשמוח ולקוות מתוך שמחה ומתוך עצבות.... חיים הם שלא בעולמנו, חיים הם שלא בנינו גם הם יאמרו לבטח...... "אני מוכן להישבע אני הייתי שם....". הם זוכרים ואנחנו לא נשכח. ליהי - 007
 

אפרת.א

New member
החיים - בצל המוות...../images/Emo16.gif

החיים בצל הפיגועים... אכן, מוצאים אנו את עצמינו קוברים את מתינו מדי יום. מוצאים אנו את עצמינו ישובים חבורות חבורות - מדברים - דומעים - לוחשים - ולפעמים חיוך מר מעטר את שפתותינו - בהזכרינו... והחיים - "העגלה" מושכת קדימה. והחיים - מכאוב ושכול רודף אותנו מימין ומשמאל - ובאמצע אותם הנותרים... קשה מנשוא הנטל. הקטל. ההרג, ההרס החברתי...הכלכלה - ועולם? עולם כמנהגו נוהג. נער שאך ספד את חברו חודש קודם - מוטל לצדי הדרך שסוע. אכן..."מוכן להשבע - הייתי שם..." לצערינו - הם - כבר לא זוכרים...מרחפים הם מעל ראשינו כעטרה האומרת "המשיכו לחיות, לחלום, לקוות לימים טובים..." ומה הם, מה הם ימים טובים? שכחנו, ואולי יום אחד עוד נזכור...
 
למעלה