Lagrangian
New member
וכשמידת היראה היא אפס?
החיים לא הוגנים!
- פותח הנושא עומר גלעדי
- פורסם בתאריך
יש להבין מהי יראה
יראה היא כבוד. אדם שאינו רוכש כבוד לאחרים, משהו פגום גם באהבה שלו. ... הוא זהיר כאדם החוצה נהר קפוא בחורף הוא מהסס כילד החושש להפריע לשכנים הוא סבלן כמו קרח נמס הוא צנוע כמו אורח אצל אחרים .. זה אשר הולך בעקבות העקרים ואינו מחפש אחר המושלם זה אשר שומר על הטאו ולא רוצה להגמל -- זהו ציטוט מתוך ספר הטאו. מי שאין בו יראה אינו צנוע, וצניעות קודמת לאהבה. לא?
יראה היא כבוד. אדם שאינו רוכש כבוד לאחרים, משהו פגום גם באהבה שלו. ... הוא זהיר כאדם החוצה נהר קפוא בחורף הוא מהסס כילד החושש להפריע לשכנים הוא סבלן כמו קרח נמס הוא צנוע כמו אורח אצל אחרים .. זה אשר הולך בעקבות העקרים ואינו מחפש אחר המושלם זה אשר שומר על הטאו ולא רוצה להגמל -- זהו ציטוט מתוך ספר הטאו. מי שאין בו יראה אינו צנוע, וצניעות קודמת לאהבה. לא?
גם שטיינר מדבר על כך
בדעת עולמות עליונים, תנאים עמוד 21: "בראשיתו של פיתוח זה חייב האדם לפתח התיחסות יסוד מסוימת של נפשו. במדע הרוח מכנים התיחסות יסוד זו בשם: שביל של יראת הכבוד, התיחסות ביראת כבוד לאמת ולהגעה לידי הכרת הדברים. בלי התיחסות זו אין לגשת ללימוד מדע הרוח.. ילדות וילדים כאלה (המביטים ביראת קודש אל אנשים אותם הם מעריצים) בהתבגרם הם מאושרים בכל שעה, שמזדמן להם להביט אל מה שממלא אותם יראת-כבוד. משורות הילדים שללו מתפתחים תלמידים רבים של מדע-הרוח.. הנסיון מלמדנו, כי אלה אשר למדו לעמוד ביראת כבוד במקום הנאות, אלה הם היודעים גם לעמוד בקומה זקופה. ויראת הכבוד היא במקומה כאשר היא נובעת מעומק-הלב. כל עוד לא נחשוף בנו את ההרגשה, המושרשת עמוק בנפשנו, כי קיים משהו גבוה מעלינו, לא נוכל למצוא בנו את הכוח להתעלות ולהתפתח לרמה יותר גבוהה. הכוונת הלב לעומקי יראת הכבוד נתנה למתקדש את הכוח, להרים את ראשו אל מרומי הרוח ולהגיע לידי הכרת מהותם העילאית של הדברים. לא נוכל לטפס אל מרומי הרוח בלי לעבור קודם דרך דלתות הענווה. יידע אמיתי נרכש רק לאחר שלמדו להעריכו. זכות לאדם להסב עיניו כלפי האור, אבל קודם לכן עליו לרכוש לו זכות זו."
בדעת עולמות עליונים, תנאים עמוד 21: "בראשיתו של פיתוח זה חייב האדם לפתח התיחסות יסוד מסוימת של נפשו. במדע הרוח מכנים התיחסות יסוד זו בשם: שביל של יראת הכבוד, התיחסות ביראת כבוד לאמת ולהגעה לידי הכרת הדברים. בלי התיחסות זו אין לגשת ללימוד מדע הרוח.. ילדות וילדים כאלה (המביטים ביראת קודש אל אנשים אותם הם מעריצים) בהתבגרם הם מאושרים בכל שעה, שמזדמן להם להביט אל מה שממלא אותם יראת-כבוד. משורות הילדים שללו מתפתחים תלמידים רבים של מדע-הרוח.. הנסיון מלמדנו, כי אלה אשר למדו לעמוד ביראת כבוד במקום הנאות, אלה הם היודעים גם לעמוד בקומה זקופה. ויראת הכבוד היא במקומה כאשר היא נובעת מעומק-הלב. כל עוד לא נחשוף בנו את ההרגשה, המושרשת עמוק בנפשנו, כי קיים משהו גבוה מעלינו, לא נוכל למצוא בנו את הכוח להתעלות ולהתפתח לרמה יותר גבוהה. הכוונת הלב לעומקי יראת הכבוד נתנה למתקדש את הכוח, להרים את ראשו אל מרומי הרוח ולהגיע לידי הכרת מהותם העילאית של הדברים. לא נוכל לטפס אל מרומי הרוח בלי לעבור קודם דרך דלתות הענווה. יידע אמיתי נרכש רק לאחר שלמדו להעריכו. זכות לאדם להסב עיניו כלפי האור, אבל קודם לכן עליו לרכוש לו זכות זו."
אני חושב שיראת כבוד באה אחרי אהבה. אם יש אהבה
אין צורך לא ביראה, ולא בכבוד. הבעיה שהאהבה מתערערת ברגעים מסויימים ואז באים היראה והכבוד ושומרים על הקיים.שומרים על מה שהאהבה יוצרת. אני קורא ומשתדל להבין את הקשר בין יראת כבוד, לכוח עליון, ולהגעה למעמקים. מבחינתי הדברים אינם קשורים בסדר היררכי. אני חושב שיש כוח עליון (טבע), שאני חלק ממנו לא פחות מאשר הוא חלק ממני. אני חושב שהוא לא מתקיים בלעדיי במלואו, ולכן היחסים ביננו הדדים. בדיוק כמו שעץ הוא חלק מהיער - או חלק מהטבע שמורכב משמיים, אדמה, ויער של עצים. אני כן חושב שלכוח הזה יש יותר כוח ממני. אבל זה כמו שלהורה יש יותר כוח מהילד. ואם כבר - אם ילד אוהב את הוריו, פועל מתוך אהבה, הוא אינו צריך יראת כבוד כלפיהם. הוא צריך אותה כשהוא אינו מרגיש את האהבה שלו כלפיהם. היות ואני מרגיש שאני מתפלסף כרגע
, אני מפסיק
.
אין צורך לא ביראה, ולא בכבוד. הבעיה שהאהבה מתערערת ברגעים מסויימים ואז באים היראה והכבוד ושומרים על הקיים.שומרים על מה שהאהבה יוצרת. אני קורא ומשתדל להבין את הקשר בין יראת כבוד, לכוח עליון, ולהגעה למעמקים. מבחינתי הדברים אינם קשורים בסדר היררכי. אני חושב שיש כוח עליון (טבע), שאני חלק ממנו לא פחות מאשר הוא חלק ממני. אני חושב שהוא לא מתקיים בלעדיי במלואו, ולכן היחסים ביננו הדדים. בדיוק כמו שעץ הוא חלק מהיער - או חלק מהטבע שמורכב משמיים, אדמה, ויער של עצים. אני כן חושב שלכוח הזה יש יותר כוח ממני. אבל זה כמו שלהורה יש יותר כוח מהילד. ואם כבר - אם ילד אוהב את הוריו, פועל מתוך אהבה, הוא אינו צריך יראת כבוד כלפיהם. הוא צריך אותה כשהוא אינו מרגיש את האהבה שלו כלפיהם. היות ואני מרגיש שאני מתפלסף כרגע
כנראה שכן. אבל לא נראה לי שיותר מאשר
אצל אחרים. זה עניין של בחירה. כפי שאתה יודע - גם לחימה היא חלק ממני. בלחימה צריך להיות רע, אחרת עדיף לחפש משחק אחר. אני בוחר היכן להיות. אני מעדיף להיות באהבה, לכן אני נלחם מתוך אהבה לאקט הלחימה. תאמין לי שעברתי הרבה עם עצמי בעניין הלחימה, לאחר שהתחלתי לטפל...בנפשם של בני אדם. הדילמה שבין הריפוי שבא מתוך אהבה, אמפתיה וכו', ללחימה שבא מתוך רוע, העסיקה אותי רבות רבות. לקח לי הרבה זמן והרבה עבודה עם עצמי על מנת שאדע להפריד ולשלב בניהם. דרך אגב אהבה - תמיד שאלתי את עצמי למה אני עושה דברים, מה המטרה? למה לעבור קשיים שלא חייבים? מתוך בחירה. למה לעבור עם אשתי תהפוכות ומהמורות שאיני חייב. למה עם אשה אחרת לא רציתי לעבור דברים שאני עובר עם הנוכחית? למה אני מתאמן קשה כל החיים? לקח לי שנים להבין - אהבה. אדם עושה דברים בגלל שהוא אוהב - לאו דווקא את הדברים, אלא את התחושה שהם נותנים לו. אם הוא לא עושה מאהבה, הוא ירגיש שמכריחים אותו. היום אני פועל רק מתוך אהבה לדברים, ואם יש דברים שאני חייב לעשות ולא אוהב, אני לומד למצוא את האהבה אליהם. היא נמצאת תמיד שם בתוכי, רק צריך למצוא אותה. הדברים שהכי לימדו אותי מהיא אהבה: 1. הקונג פו. תאמין לי שהקונג פו קשה כל בוקר מחדש. כל יום מחדש, הוא כאילו האימון הראשון. קשה פיזית ונפשית. למה לעשות את זה? למה לסבול? כי אתה אוהב את זה, ובעצם אין בו סבל, אתה סובל משום שקשה לך בפנים, משהו לחוץ, סגור. ברגע שגיליתי כמה אני אוהב את האומנות, לפני שנתיים בערך (לאחר 26 שנות אימונים, מרביתן יומיומיים), הרי אז, הכל נהיה הרבה יותר יפה, פחות קשה, ומהנה. כמובן שזה היה התהליך שלי. 2. אשתי . ראיתי כמה אני מוכן לעשות עבורה, בשבילה, בשביל שהיא תרגיש טוב. לעשות לא רק חיצונית, אלא בתוך עצמי. גם לאהוב לא לאהוב כדאי לדעת. שמע.........בלגן.
אצל אחרים. זה עניין של בחירה. כפי שאתה יודע - גם לחימה היא חלק ממני. בלחימה צריך להיות רע, אחרת עדיף לחפש משחק אחר. אני בוחר היכן להיות. אני מעדיף להיות באהבה, לכן אני נלחם מתוך אהבה לאקט הלחימה. תאמין לי שעברתי הרבה עם עצמי בעניין הלחימה, לאחר שהתחלתי לטפל...בנפשם של בני אדם. הדילמה שבין הריפוי שבא מתוך אהבה, אמפתיה וכו', ללחימה שבא מתוך רוע, העסיקה אותי רבות רבות. לקח לי הרבה זמן והרבה עבודה עם עצמי על מנת שאדע להפריד ולשלב בניהם. דרך אגב אהבה - תמיד שאלתי את עצמי למה אני עושה דברים, מה המטרה? למה לעבור קשיים שלא חייבים? מתוך בחירה. למה לעבור עם אשתי תהפוכות ומהמורות שאיני חייב. למה עם אשה אחרת לא רציתי לעבור דברים שאני עובר עם הנוכחית? למה אני מתאמן קשה כל החיים? לקח לי שנים להבין - אהבה. אדם עושה דברים בגלל שהוא אוהב - לאו דווקא את הדברים, אלא את התחושה שהם נותנים לו. אם הוא לא עושה מאהבה, הוא ירגיש שמכריחים אותו. היום אני פועל רק מתוך אהבה לדברים, ואם יש דברים שאני חייב לעשות ולא אוהב, אני לומד למצוא את האהבה אליהם. היא נמצאת תמיד שם בתוכי, רק צריך למצוא אותה. הדברים שהכי לימדו אותי מהיא אהבה: 1. הקונג פו. תאמין לי שהקונג פו קשה כל בוקר מחדש. כל יום מחדש, הוא כאילו האימון הראשון. קשה פיזית ונפשית. למה לעשות את זה? למה לסבול? כי אתה אוהב את זה, ובעצם אין בו סבל, אתה סובל משום שקשה לך בפנים, משהו לחוץ, סגור. ברגע שגיליתי כמה אני אוהב את האומנות, לפני שנתיים בערך (לאחר 26 שנות אימונים, מרביתן יומיומיים), הרי אז, הכל נהיה הרבה יותר יפה, פחות קשה, ומהנה. כמובן שזה היה התהליך שלי. 2. אשתי . ראיתי כמה אני מוכן לעשות עבורה, בשבילה, בשביל שהיא תרגיש טוב. לעשות לא רק חיצונית, אלא בתוך עצמי. גם לאהוב לא לאהוב כדאי לדעת. שמע.........בלגן.
Lagrangian
New member
זוכר..
חרשתי כל פסקה בספר 4 פעמים.. לפחות עד הפרק של הצ'קרות. בכל מקרה, שים לב שכתוב כאן יראת כבוד.. ולא כבוד. אם יראה הייתה כבוד, לא היה צריך עוד מילה. ולרוב ההקשרים של השימוש גם שונים.
חרשתי כל פסקה בספר 4 פעמים.. לפחות עד הפרק של הצ'קרות. בכל מקרה, שים לב שכתוב כאן יראת כבוד.. ולא כבוד. אם יראה הייתה כבוד, לא היה צריך עוד מילה. ולרוב ההקשרים של השימוש גם שונים.
אני חושב שהמשמעות
היא מעל אהבה ומעל יראה. ועובדה היא שאדם מוכן לפעמים לבטל את האהבה שלו ואת היראה שלו כדי להגשים את המשמעות שלו. המשמעות מבחינתי זה עצם החיים עצמם , משהו שבכלל איננו בגבולות העולם הזה , אבל הוא נותן לעולם הזה את הטעם שלו. משהו שהוא התשובה העמוקה ביותר לשאלה "מי אני ?" כי באיזשהו מקום אי אפשר להפריד את מי שאתה מהייעוד שלך. בדיוק כמו שכאשר הנגר עשה כיסא הוא חשב על המטרה לשמה הוא מכין את הכיסא ולפיו הוא מתוכנן. זה המקום בו העתיד שלך פוגש את העבר וההווה שלך.
היא מעל אהבה ומעל יראה. ועובדה היא שאדם מוכן לפעמים לבטל את האהבה שלו ואת היראה שלו כדי להגשים את המשמעות שלו. המשמעות מבחינתי זה עצם החיים עצמם , משהו שבכלל איננו בגבולות העולם הזה , אבל הוא נותן לעולם הזה את הטעם שלו. משהו שהוא התשובה העמוקה ביותר לשאלה "מי אני ?" כי באיזשהו מקום אי אפשר להפריד את מי שאתה מהייעוד שלך. בדיוק כמו שכאשר הנגר עשה כיסא הוא חשב על המטרה לשמה הוא מכין את הכיסא ולפיו הוא מתוכנן. זה המקום בו העתיד שלך פוגש את העבר וההווה שלך.
טוב, כיצד ניתן להתווכח עם ניצול שואה?
ובכל זאת - אתה מצטט אדם במצב של סיכון קיומי, שהמשמעות מחזיקה את חייו. אבל במצב שלנו, שחיינו אינם צריכים החזקה, חשובה השמחה. לי, אין משמעות לחיים, מעבר לדברים שאני אוהב. אין לי מטרה עילאית לעשות את הדברים האלו, פרט לכך שאם אני חי כדאי שאעשה אותם - הם יגרמו לי שמחה. אין לי אג'נדות גדולות פרט ללחיות טוב. שוב דבר לא נראה לי חשוב פרט ללחיות טוב. בלחיות טוב כוונתי - להרגיש טוב עם עצמך ועם החיים. כל מה שמעבר לדבר הזה, בא לשרת את הדבר הזה מבחינתי. אם אני יכול להיות במצב הזה ללא כל הדברים מסביב, הם מיותרים מבחינתי. אמור לי - כמה דברים שהיו משמעותיים בחיים שלך, אבדו את משמעותם לגמרי? הם היו משמעותיים כשהם עזרו לך להרגיש טוב או עשו משהו בשבילך. אם תוכל להרגיש טוב בלי דברים משמעותיים, הרי לא תצטרך משמעות. לי אין באמת משמעויות וטוב לי. אני יכול לומר לך בוודאות גדולה שכשאיבדתי הרבה מהמשמעויות בחיים, נעשה לי טוב יותר. לעומת זאת יש אנשים שסובלים בגלל שיש להם משמעויות, ויש שהורגים למען משמעויות. אני חושב שאם לבן אדם יש שמחה בלב, הוא לא יפגע באחרים והוא יחייה חיים טובים ואולי ארוכים. בקיצור- משמעות היא כלי. כשלא צריך את הפעולה שלה, היא מיותרת. אני חושב שאם אתן לאדם הרגשה טובה לכל החיים, הוא לא יחפש משמעויות לדברים - אלא לשם ידע כללי. לא לשם החיים עצמם. וברמה האישית - כשהבנתי לילה אחד, ככה כמו שזה נשמע, שלדבר אין באמת משמעות, כולל לדברים שאני הכי אוהב - השתנו לי כל החיים ורק לטובה. ככה אצלי. יכול להיות שאצל מישהו אחר זה לא כך.
ובכל זאת - אתה מצטט אדם במצב של סיכון קיומי, שהמשמעות מחזיקה את חייו. אבל במצב שלנו, שחיינו אינם צריכים החזקה, חשובה השמחה. לי, אין משמעות לחיים, מעבר לדברים שאני אוהב. אין לי מטרה עילאית לעשות את הדברים האלו, פרט לכך שאם אני חי כדאי שאעשה אותם - הם יגרמו לי שמחה. אין לי אג'נדות גדולות פרט ללחיות טוב. שוב דבר לא נראה לי חשוב פרט ללחיות טוב. בלחיות טוב כוונתי - להרגיש טוב עם עצמך ועם החיים. כל מה שמעבר לדבר הזה, בא לשרת את הדבר הזה מבחינתי. אם אני יכול להיות במצב הזה ללא כל הדברים מסביב, הם מיותרים מבחינתי. אמור לי - כמה דברים שהיו משמעותיים בחיים שלך, אבדו את משמעותם לגמרי? הם היו משמעותיים כשהם עזרו לך להרגיש טוב או עשו משהו בשבילך. אם תוכל להרגיש טוב בלי דברים משמעותיים, הרי לא תצטרך משמעות. לי אין באמת משמעויות וטוב לי. אני יכול לומר לך בוודאות גדולה שכשאיבדתי הרבה מהמשמעויות בחיים, נעשה לי טוב יותר. לעומת זאת יש אנשים שסובלים בגלל שיש להם משמעויות, ויש שהורגים למען משמעויות. אני חושב שאם לבן אדם יש שמחה בלב, הוא לא יפגע באחרים והוא יחייה חיים טובים ואולי ארוכים. בקיצור- משמעות היא כלי. כשלא צריך את הפעולה שלה, היא מיותרת. אני חושב שאם אתן לאדם הרגשה טובה לכל החיים, הוא לא יחפש משמעויות לדברים - אלא לשם ידע כללי. לא לשם החיים עצמם. וברמה האישית - כשהבנתי לילה אחד, ככה כמו שזה נשמע, שלדבר אין באמת משמעות, כולל לדברים שאני הכי אוהב - השתנו לי כל החיים ורק לטובה. ככה אצלי. יכול להיות שאצל מישהו אחר זה לא כך.
טוב , זה בגלל שאתה "סיני".
בפילוסופיה הסינית \ מזרחית הגישה הזו נפוצה. לעומת זאת ביהדות (ובעקבותיה בשאר העולם המערבי) גישת "המשמעות" נפוצה. הגישה הסינית היא גישה של "עיגולים" - אין משמעות לכלום , הכל מחזורי , מה שהיה הוא שיהיה וכו'. הגישה היהודית היא יותר "קווית" - היא מכוונת לאיזשהו יעד בעתיד , נקרא לו "גאולה" , יש תהליך של הגעה לשלימות לכן זה קו. כי יש "מכאן - לשם". העיגולים זה בעצם הטבע , זוהי אנרגיה נקבית במהותה. לעומת זאת הקו נמצא מעל הטבע. משם יוצאים מושגים כמו "יעוד" , אידאל , וכדומה , זוהי גם אנרגיה זכרית במהותה. (הקו והעיגול זהו המשל הקבלי לעניין הזה). אני חושב שכאשר אתה חי רק בתוך הטבע , רק בעיגולים ללא משמעות אתה לא מגשים את עצמך כאדם. אני לא חושב שיכולה להיות למישהו שמחה כאשר אין לו יעוד , כאשר אין לו אידאל , כאשר אין לו בשביל מה לחיות. אתה לא בהמה , אתה לא נמצא כאן רק כדי לאכול ולשתות ולהתרבות. האידאל הוא השילוב בין הקו לבין העיגול - ספירלה אבל . . . לא כל משמעות היא "משמעות". כי המשמעות לחייך היא בעצם ה"אלוהים" שלך. יש אדם שהמשמעות לחייו היא כסף - אז זה האלוהים שלו. יש אדם שהמשמעות לחייו היא כבוד- אז זה האלוהים שלו. יש אדם שהמשמעות לחייו היא נשים - אז זה האלוהים שלו. יש אדם שמשמעות חייו היא להיות "אלוף" וכו' וכו'. כל משמעות כזאת היא בעצם "אליל" היא משמעות קטנה ונמוכה של העולם הזה , ואכן כמה שתשבור יותר אלילים כאלו זה טוב יותר , ובזה אני מסכים איתך. המשמעות האמיתית היחידה היא משמעות שנמצאת מעבר לעולם הזה , משמעות שאין בה שום תפיסה , ובכל זאת היא היחידה שנותנת לעולם הזה את משמעותו. משמעות של לעשות טוב. מתוך ההיכרות הקטנה שלי איתך , יש לך משמעות - גם אם אתה חושב כך.
בפילוסופיה הסינית \ מזרחית הגישה הזו נפוצה. לעומת זאת ביהדות (ובעקבותיה בשאר העולם המערבי) גישת "המשמעות" נפוצה. הגישה הסינית היא גישה של "עיגולים" - אין משמעות לכלום , הכל מחזורי , מה שהיה הוא שיהיה וכו'. הגישה היהודית היא יותר "קווית" - היא מכוונת לאיזשהו יעד בעתיד , נקרא לו "גאולה" , יש תהליך של הגעה לשלימות לכן זה קו. כי יש "מכאן - לשם". העיגולים זה בעצם הטבע , זוהי אנרגיה נקבית במהותה. לעומת זאת הקו נמצא מעל הטבע. משם יוצאים מושגים כמו "יעוד" , אידאל , וכדומה , זוהי גם אנרגיה זכרית במהותה. (הקו והעיגול זהו המשל הקבלי לעניין הזה). אני חושב שכאשר אתה חי רק בתוך הטבע , רק בעיגולים ללא משמעות אתה לא מגשים את עצמך כאדם. אני לא חושב שיכולה להיות למישהו שמחה כאשר אין לו יעוד , כאשר אין לו אידאל , כאשר אין לו בשביל מה לחיות. אתה לא בהמה , אתה לא נמצא כאן רק כדי לאכול ולשתות ולהתרבות. האידאל הוא השילוב בין הקו לבין העיגול - ספירלה אבל . . . לא כל משמעות היא "משמעות". כי המשמעות לחייך היא בעצם ה"אלוהים" שלך. יש אדם שהמשמעות לחייו היא כסף - אז זה האלוהים שלו. יש אדם שהמשמעות לחייו היא כבוד- אז זה האלוהים שלו. יש אדם שהמשמעות לחייו היא נשים - אז זה האלוהים שלו. יש אדם שמשמעות חייו היא להיות "אלוף" וכו' וכו'. כל משמעות כזאת היא בעצם "אליל" היא משמעות קטנה ונמוכה של העולם הזה , ואכן כמה שתשבור יותר אלילים כאלו זה טוב יותר , ובזה אני מסכים איתך. המשמעות האמיתית היחידה היא משמעות שנמצאת מעבר לעולם הזה , משמעות שאין בה שום תפיסה , ובכל זאת היא היחידה שנותנת לעולם הזה את משמעותו. משמעות של לעשות טוב. מתוך ההיכרות הקטנה שלי איתך , יש לך משמעות - גם אם אתה חושב כך.
בנוגע למשפט האחרון שלך....
ברור שיש משמעות להכל, אבל...והנה האבל הגדול - אנחנו נותנים את המשמעות. היא לא קיימת מעצמה. לשום דבר אין משמעות מעצמו, לבדו. תראה לי משהו בעל משמעות מוחלטת, שלא ניתן לערער עליה, ואני אראה לך לפחות אדם אחד, שלא חושב שיש משמעות לדבר הזה. יש כאלו שחושבים שאפילו לחיים אין משמעות - תוכיח שיש
. דרך אגב סינים, ואם כבר, אז טאואיסטים - הם חושבים, שלחיים כן יש משמעות. לחיים של כל יצור חי, של כל מה שנמצא בין שמיים לארץ.
ברור שיש משמעות להכל, אבל...והנה האבל הגדול - אנחנו נותנים את המשמעות. היא לא קיימת מעצמה. לשום דבר אין משמעות מעצמו, לבדו. תראה לי משהו בעל משמעות מוחלטת, שלא ניתן לערער עליה, ואני אראה לך לפחות אדם אחד, שלא חושב שיש משמעות לדבר הזה. יש כאלו שחושבים שאפילו לחיים אין משמעות - תוכיח שיש
אז אני סבור
שהמשמעות קיימת מעצמה , ומי שנתן להכל את המשמעויות זה מי שעשה את העולם. וגם אם אנחנו איננו כאן - המשמעות קיימת. אנחנו יכולים בסך הכל להתחבר אליה או לא להתחבר אליה. המדובר במחלוקת עתיקת יומין , היא מתחילה כבר בין אריסטו לאפלטון , ואני ממליץ לקרוא את הערך "פלאטוניזם" בוויקי. זה פירוט של התפיסה עליה אני מדבר.
שהמשמעות קיימת מעצמה , ומי שנתן להכל את המשמעויות זה מי שעשה את העולם. וגם אם אנחנו איננו כאן - המשמעות קיימת. אנחנו יכולים בסך הכל להתחבר אליה או לא להתחבר אליה. המדובר במחלוקת עתיקת יומין , היא מתחילה כבר בין אריסטו לאפלטון , ואני ממליץ לקרוא את הערך "פלאטוניזם" בוויקי. זה פירוט של התפיסה עליה אני מדבר.
ועדיין - תראה לי משהו שהוא בעל משמעות מוחלטת
אם כל הנתפש הוא האשליה כמו שהוא כותב, אז גם המשמעות של הנתפש (הקיים פה) נעלמת. וכל דבר אחר שנתפש גם הופך חסר משמעות. האמת - נחמד לקרא מה אחרים כתבו, אבל שוב - הכל נקודת מבט ואין דבר שתוכל להביא לי שהוא מוחלט. אם תחפש משמעות לדברים תמצא. אם הדבר הזה שיצר הכל נתן משמעות להכל, וכשאנחנו לא כאן יש להכל משמעות - זאת לא תדע באמת אף פעם. אם תגיד לי שתקשרת אותו וכך הוא אמר לך - אני אאמין. באמת. אם אני יוצר משפחה (כמו יוצר העולם) ומבחינתי יש משמעות למשפחה אבל לכל אחד מבני המשפחה אין משמעות כלפי המשפחה, אז יש או אין? ואם אני לא משמעותי מבחינתם - אז יש משמעות. יש - את זו שלי שהתחלתי ממנה. אבל היא משמעות שלי ורק שלי. אני יצרתי אותה. השאלה היא - איזו משמעות נתן היוצר לעולם, אם נתן. אני חושב שהכל הוא משחק נחמד, שההוא שיצר עובד עלינו, ואנחנו על עצמנו. ויחד עם זאת, אני איתו, אוהב אותו ומשחק איתו. מסכים למהלכיו ומאמין במהלכיו. ולכן עלי הוא לא עובד. חחחחחחחחחח
. עליך כן, וגם על אפלטון.
. אתה יודע שאני גם רציני וגם מתבדח. כך, הוא לא יחשוב שהוא גורם לנו להתעסק בשטויות באופן רציני. וברצינות - העיקר שטוב לנו. המורה שלי אמר לי פעם - הכי חשוב לשמוח.
אם כל הנתפש הוא האשליה כמו שהוא כותב, אז גם המשמעות של הנתפש (הקיים פה) נעלמת. וכל דבר אחר שנתפש גם הופך חסר משמעות. האמת - נחמד לקרא מה אחרים כתבו, אבל שוב - הכל נקודת מבט ואין דבר שתוכל להביא לי שהוא מוחלט. אם תחפש משמעות לדברים תמצא. אם הדבר הזה שיצר הכל נתן משמעות להכל, וכשאנחנו לא כאן יש להכל משמעות - זאת לא תדע באמת אף פעם. אם תגיד לי שתקשרת אותו וכך הוא אמר לך - אני אאמין. באמת. אם אני יוצר משפחה (כמו יוצר העולם) ומבחינתי יש משמעות למשפחה אבל לכל אחד מבני המשפחה אין משמעות כלפי המשפחה, אז יש או אין? ואם אני לא משמעותי מבחינתם - אז יש משמעות. יש - את זו שלי שהתחלתי ממנה. אבל היא משמעות שלי ורק שלי. אני יצרתי אותה. השאלה היא - איזו משמעות נתן היוצר לעולם, אם נתן. אני חושב שהכל הוא משחק נחמד, שההוא שיצר עובד עלינו, ואנחנו על עצמנו. ויחד עם זאת, אני איתו, אוהב אותו ומשחק איתו. מסכים למהלכיו ומאמין במהלכיו. ולכן עלי הוא לא עובד. חחחחחחחחחח
הדבר היחיד המוחלט
זה האלוהים , וביהדות הוא נקרא "יהוה" - כלומר הוויה. זו הוויה ללא מקום וללא זמן (ההוויה בהכרח קודמת למקום ולזמן , שהרי גם המקום והזמן צריכים שתהיה להם הוויה כדי שיתקיימו). וההוויה נמצאת בתוך כל דבר ואפילו הקטן ביותר - כי אם לא תהיה לו הוויה הוא לא מתקיים. ומצד שני אף אחד לא יכול לתפוס ולהגיד "זו הוויה" כי אנחנו יכולים לתפוס הוויה רק כאשר היא "מתלבשת" בתוך משהו. כך שהיא נמצאת בתוך כל דבר , ועם זאת היא גם מחוץ לכל דבר ומחוץ לתפיסתינו. אינני יכול להוכיח לך את זה , כפי שגם אי אפשר להוכיח את הדיעה השניה של חוסר המשמעות. המדובר כאן באמונה. כמו כן אני מאמין שיש לעולם מטרה וייעוד (שנתנה לו ההוויה) ויש גם לקיום שלי מטרה וסיבה , ומכיוון שהוויה נמצאת אפילו בדבר הקטן ביותר , אז גם בכל צעד שלי יש מטרה וסיבה. ואין "מקרה" - הכל מדויק ומכוון להגשמת היעוד : מערכות היחסים שלנו , המשפחה לתוכה נולדנו , מצבינו הכלכלי , הבריאותי וכו' וכו'. באופן כללי זה תלוי ברמת המודעות. ככל שאני יותר בתפיסה הזאת , ואני מודע לזה שיש לי יעוד ומטרה והשגחה , אז אין מקרים. ויש יותר ויותר צירופי מקרים ופוגשים את האנשים הנכונים להתפתחותינו וכו' וכו'. ביהדות זה נקרא "השגחה פרטית". לעומת זאת ככל שאני יותר בתפיסה של "מקרה" ו"טבע" , ואני תופס את עצמי רק כעוד "חיה" בעולם , אז גם ההשגחה עלי היא השגחה של טבע. וזה נקרא "השגחה כללית".
זה האלוהים , וביהדות הוא נקרא "יהוה" - כלומר הוויה. זו הוויה ללא מקום וללא זמן (ההוויה בהכרח קודמת למקום ולזמן , שהרי גם המקום והזמן צריכים שתהיה להם הוויה כדי שיתקיימו). וההוויה נמצאת בתוך כל דבר ואפילו הקטן ביותר - כי אם לא תהיה לו הוויה הוא לא מתקיים. ומצד שני אף אחד לא יכול לתפוס ולהגיד "זו הוויה" כי אנחנו יכולים לתפוס הוויה רק כאשר היא "מתלבשת" בתוך משהו. כך שהיא נמצאת בתוך כל דבר , ועם זאת היא גם מחוץ לכל דבר ומחוץ לתפיסתינו. אינני יכול להוכיח לך את זה , כפי שגם אי אפשר להוכיח את הדיעה השניה של חוסר המשמעות. המדובר כאן באמונה. כמו כן אני מאמין שיש לעולם מטרה וייעוד (שנתנה לו ההוויה) ויש גם לקיום שלי מטרה וסיבה , ומכיוון שהוויה נמצאת אפילו בדבר הקטן ביותר , אז גם בכל צעד שלי יש מטרה וסיבה. ואין "מקרה" - הכל מדויק ומכוון להגשמת היעוד : מערכות היחסים שלנו , המשפחה לתוכה נולדנו , מצבינו הכלכלי , הבריאותי וכו' וכו'. באופן כללי זה תלוי ברמת המודעות. ככל שאני יותר בתפיסה הזאת , ואני מודע לזה שיש לי יעוד ומטרה והשגחה , אז אין מקרים. ויש יותר ויותר צירופי מקרים ופוגשים את האנשים הנכונים להתפתחותינו וכו' וכו'. ביהדות זה נקרא "השגחה פרטית". לעומת זאת ככל שאני יותר בתפיסה של "מקרה" ו"טבע" , ואני תופס את עצמי רק כעוד "חיה" בעולם , אז גם ההשגחה עלי היא השגחה של טבע. וזה נקרא "השגחה כללית".
zachy shohat
New member
אנחנו ידעים שאנחנו חושבים אותו דבר על הקיום
ומעבר.ההבדל הוא בנקודת ההתחלה שלנו. גם לי ברור שהכל תפור בדיוק, ועדיין אני חושב שהתופר לומד, משתכלל, משכיל, ונעזר בנו לשם כך - כמו אבא המנהל משפחה. אני לא נותן לו זכות יותר ממני, בדיוק כמו שאני לא לוקח זכות יתר ממישהו אחר. ככל שאני מתקרב אליו אני רואה אותו קרוב יותר, אמיתי יותר, בתוכי יותר. הפנטזיה לגביו הופכת לארצית, מוחשית יותר. מהנה יותר. נדבר על כך פעם כשניפגש. כאן זה לא יסתיים. או שכן.
ומעבר.ההבדל הוא בנקודת ההתחלה שלנו. גם לי ברור שהכל תפור בדיוק, ועדיין אני חושב שהתופר לומד, משתכלל, משכיל, ונעזר בנו לשם כך - כמו אבא המנהל משפחה. אני לא נותן לו זכות יותר ממני, בדיוק כמו שאני לא לוקח זכות יתר ממישהו אחר. ככל שאני מתקרב אליו אני רואה אותו קרוב יותר, אמיתי יותר, בתוכי יותר. הפנטזיה לגביו הופכת לארצית, מוחשית יותר. מהנה יותר. נדבר על כך פעם כשניפגש. כאן זה לא יסתיים. או שכן.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.