החיים ועבודה
שלום לכולם, הפורום שלכם נהדר, עוזר תומך ומייעץ, ולאחר הרבה זמן של קריאה הגיע זמן הכתיבה... רציתי להתייעץ בדילמה שהולכת ומתעצמת בי בזמן האחרון. אני חייל בשירות סדיר, כבר לא טיפש עשרה, מגלה עניין בכל תחומי החיים, אוהב לקרוא ללמוד ו-כמו כל אחד אחר בגיל הזה - מחפש לי דרך בכביש המפותל שנקרא החיים. בזמן האחרון, ואולי אפילו כבר יותר מהזמן האחרון, אני מרגיש חוסר שליטה על החיים שלי. אני לא מכור לחומרים ממכרים, אני לא שותה או מעשן בכמויות מאסיביות, אני רץ הרבה ועושה כושר ובסך הכל החיים הגופניים/נפשיים שלי מרגישים טוב... עד שזה מגיע להחלטה יישומיות. הרבה זמן אני מנסה להתנדב במקום כלשהו, לתת קצת ממה שכל כך הרבה קיבלתי. בנוסף, החלטתי שהכיוון שבו אבחר בו בחיי האזרחיים יהיה משולב כך או אחרת בפסיכולוגיה, ולכן אני מנסה להקדיש חלק נכבד מהזמן שלי בקריאת ספרים רלוונטיים בתחום. אולם בפועל, כל זה לא קורה כמו הציפיות. אני חוזר מהצבא (כל יום) מותש, וכל הדברים שנראים לי כה פשוטים פתאום נכנסים לפלונטר מחשבתי שאינני יכול לצאת ממנו: הזמן לא מספיק לי, אני דוחה דברים ליום למחרת, אני מתעכב בהחלטות חשובות עד לרגע שבו אי אפשר עוד למשוך וכו'... מה שמעצים את תחושת חוסר השליטה, היא המקום שבו אני עובד בצבא. למרבה הפלא, כל התחושות/חששות שיש לי לגבי החיים האישיים שלי, לא מתגלמים בשום צורה בצבא. אפשר לומר שאני דיי אדון לעצמי, מקבל המון הערכה מהסגל הפיקודי, מחליט לעצמי על השעות שלי, מקבל עליי סמכויות ואחריות יותר מכל חייל אחר באותו מקום ואף עושה הכל על הצד הטוב ביותר. יכול להיות שזה מסביר גם את העובדה שאני לא מרבה לקחת חופשות: תחושת השליטה שלי במקום העבודה היא חזקה מאוד. ופה אני שואל אתכם/ן, איך אני יכול למנף את כל היכולות שלי בתחום העבודה, לאזורים האישיים יותר? תודה!
שלום לכולם, הפורום שלכם נהדר, עוזר תומך ומייעץ, ולאחר הרבה זמן של קריאה הגיע זמן הכתיבה... רציתי להתייעץ בדילמה שהולכת ומתעצמת בי בזמן האחרון. אני חייל בשירות סדיר, כבר לא טיפש עשרה, מגלה עניין בכל תחומי החיים, אוהב לקרוא ללמוד ו-כמו כל אחד אחר בגיל הזה - מחפש לי דרך בכביש המפותל שנקרא החיים. בזמן האחרון, ואולי אפילו כבר יותר מהזמן האחרון, אני מרגיש חוסר שליטה על החיים שלי. אני לא מכור לחומרים ממכרים, אני לא שותה או מעשן בכמויות מאסיביות, אני רץ הרבה ועושה כושר ובסך הכל החיים הגופניים/נפשיים שלי מרגישים טוב... עד שזה מגיע להחלטה יישומיות. הרבה זמן אני מנסה להתנדב במקום כלשהו, לתת קצת ממה שכל כך הרבה קיבלתי. בנוסף, החלטתי שהכיוון שבו אבחר בו בחיי האזרחיים יהיה משולב כך או אחרת בפסיכולוגיה, ולכן אני מנסה להקדיש חלק נכבד מהזמן שלי בקריאת ספרים רלוונטיים בתחום. אולם בפועל, כל זה לא קורה כמו הציפיות. אני חוזר מהצבא (כל יום) מותש, וכל הדברים שנראים לי כה פשוטים פתאום נכנסים לפלונטר מחשבתי שאינני יכול לצאת ממנו: הזמן לא מספיק לי, אני דוחה דברים ליום למחרת, אני מתעכב בהחלטות חשובות עד לרגע שבו אי אפשר עוד למשוך וכו'... מה שמעצים את תחושת חוסר השליטה, היא המקום שבו אני עובד בצבא. למרבה הפלא, כל התחושות/חששות שיש לי לגבי החיים האישיים שלי, לא מתגלמים בשום צורה בצבא. אפשר לומר שאני דיי אדון לעצמי, מקבל המון הערכה מהסגל הפיקודי, מחליט לעצמי על השעות שלי, מקבל עליי סמכויות ואחריות יותר מכל חייל אחר באותו מקום ואף עושה הכל על הצד הטוב ביותר. יכול להיות שזה מסביר גם את העובדה שאני לא מרבה לקחת חופשות: תחושת השליטה שלי במקום העבודה היא חזקה מאוד. ופה אני שואל אתכם/ן, איך אני יכול למנף את כל היכולות שלי בתחום העבודה, לאזורים האישיים יותר? תודה!
