9876543214
New member
החיים בצבא
היי, אני משרתת בצבא כבר כמעט שנה וחצי. בתחילת השירות הסגור שלי היו לי קשיי הסתגלות חריפים.. הייתי בדיכאון, לא הייתי ישנה, לא הייתי אוכלת והמצברוח ברצפה. לא הייתי מאמינה שאוכל לסיים שירות של שנתיים. לאחר כמה שיחות עם קב"ן הוחלט להעביר אותי לתפקיד אחר, פקידותי, שירות של יומיות. לאחר שהתחלתי להסתגל לתפקיד, לשירות, לאנשים, למפקדים נהיה לי טוב יותר. חזר לי התיאבון, התחלתי שוב לצאת עם החברות, חזרתי לישון כמו שצריך... בתפקיד הזה אני משרתת כבר 10 חודשים. בזמן האחרון התחלתי להרגיש שאני שוב נכנסת לתחושת הדיכאון הזו כמו בתחילת השירות (כמובן שלא בעוצמה של אז), התפקיד משעמם, אין לי בו הרבה עבודה בכלל, אני מרגישה שאני שורפת את הזמן מ8 עד 5, שיש לי פוטנציאל לעשות כל כך הרבה דברים אחרים ומשמעותיים, אבל כמו רוב הג'ובניקים בצבא שנפלו בין הכיסאות, פשוט צריך להעביר את הזמן עד השחרור כי אין ברירה אחרת. אני מגיעה הביתה ב7 בערב בתחושה של החמצה, בזבוז, ייאוש, שלא עשיתי כלום כל היום וגם כשאני חוזרת הביתה אין לי למה לצפות. בתחילת השירות שלי היה לי חבר, ומיד לאחר שעברתי לתפקיד החדש נפרדנו ומאז אני לבד. התחלתי כבר בשגרה של "למצוא יזיז" או "למצוא בנים לצאת איתם בשביל המגע הפיזי, ואחרי כמה פגישות להפסיק עם זה". אני מרגישה זולה, שהחיים שלי לא מתקדמים לשום מקום למרות שיש לי הרבה פוטנציאל, בסופי שבוע אני רק יוצאת למקומות ומבלה כדי "להכיר את האקשן הבא שלי" ויודעת שביום ראשון כשחוזרים לצבא זה ייגמר והוא גם בטח לא יתקשר. אני מרגישה שהחיים האלה כל כך זמניים וכשאני אשתחרר אני אתפוס את עצמי בידיים, אבל עד אז יש עוד 7 חודשים שמרגיש שלי שהם בחיים לא יעברו. מה אני עושה על מנת למצות את עצמי בכל הזמן הזה? להרגיש שהחיים שווים משהו? שגם אם הצבא הוא העיקר בחיים כרגע, יש לי עוד למה לשאוף ולצפות? כי כרגע אני מרגישה שאני תקועה במקום עם שגרה מבוזבזת ולא ממצה בכלל......
היי, אני משרתת בצבא כבר כמעט שנה וחצי. בתחילת השירות הסגור שלי היו לי קשיי הסתגלות חריפים.. הייתי בדיכאון, לא הייתי ישנה, לא הייתי אוכלת והמצברוח ברצפה. לא הייתי מאמינה שאוכל לסיים שירות של שנתיים. לאחר כמה שיחות עם קב"ן הוחלט להעביר אותי לתפקיד אחר, פקידותי, שירות של יומיות. לאחר שהתחלתי להסתגל לתפקיד, לשירות, לאנשים, למפקדים נהיה לי טוב יותר. חזר לי התיאבון, התחלתי שוב לצאת עם החברות, חזרתי לישון כמו שצריך... בתפקיד הזה אני משרתת כבר 10 חודשים. בזמן האחרון התחלתי להרגיש שאני שוב נכנסת לתחושת הדיכאון הזו כמו בתחילת השירות (כמובן שלא בעוצמה של אז), התפקיד משעמם, אין לי בו הרבה עבודה בכלל, אני מרגישה שאני שורפת את הזמן מ8 עד 5, שיש לי פוטנציאל לעשות כל כך הרבה דברים אחרים ומשמעותיים, אבל כמו רוב הג'ובניקים בצבא שנפלו בין הכיסאות, פשוט צריך להעביר את הזמן עד השחרור כי אין ברירה אחרת. אני מגיעה הביתה ב7 בערב בתחושה של החמצה, בזבוז, ייאוש, שלא עשיתי כלום כל היום וגם כשאני חוזרת הביתה אין לי למה לצפות. בתחילת השירות שלי היה לי חבר, ומיד לאחר שעברתי לתפקיד החדש נפרדנו ומאז אני לבד. התחלתי כבר בשגרה של "למצוא יזיז" או "למצוא בנים לצאת איתם בשביל המגע הפיזי, ואחרי כמה פגישות להפסיק עם זה". אני מרגישה זולה, שהחיים שלי לא מתקדמים לשום מקום למרות שיש לי הרבה פוטנציאל, בסופי שבוע אני רק יוצאת למקומות ומבלה כדי "להכיר את האקשן הבא שלי" ויודעת שביום ראשון כשחוזרים לצבא זה ייגמר והוא גם בטח לא יתקשר. אני מרגישה שהחיים האלה כל כך זמניים וכשאני אשתחרר אני אתפוס את עצמי בידיים, אבל עד אז יש עוד 7 חודשים שמרגיש שלי שהם בחיים לא יעברו. מה אני עושה על מנת למצות את עצמי בכל הזמן הזה? להרגיש שהחיים שווים משהו? שגם אם הצבא הוא העיקר בחיים כרגע, יש לי עוד למה לשאוף ולצפות? כי כרגע אני מרגישה שאני תקועה במקום עם שגרה מבוזבזת ולא ממצה בכלל......