רועה המילים
New member
החייל ובת המלך
זה זמן שלא ביקרתי כאן ככותב אבל השבוע נתקלתי שוב בסיפור שמייד עשה לי את החשק לשתף כאן. הוא לקוח מתוך הסרט "סינמה פרדיסו" והגירסה המובאת כאן משוכתבת כמעט מילה במילה מאיך שהוא מסופר על ידי אלפרדו, מקרין הסרטים, לטוטו, הנער, המאוהב בנערה כחולת עיניים ("אלה שהכי קשה להשיג"). כבר כשראיתי אותו בסרט חוויתי אותו כנושא איזו עוצמה יוצאת דופן והמחשבות עליו ממשיכות להעסיק אותי. זו אולי גירסה של סיפור מוכר אחר, אינני יודע, אולי מישהו מכם יודע ? על כל פנים זה הסיפור - פעם ערך מלך אחד נשף לנסיכות היפות ביותר בממלכתו. חייל שעמד שם על משמרתו ראה את בתו של המלך עוברת, היא הייתה היפה מכולן והוא התאהב בה מייד, אך מה יכול לעשות חייל פשוט המאוהב בבת במלך ? לבסוף באחד הימים הוא הצליח לפגוש אותה ואמר לה שאינו יכול לחיות בלעדיה. הנסיכה התרשמה כל כך מדבריו הכנים של החייל עד שאמרה: "אם תוכל להמתין מאה ימים ולילות מתחת למרפסת חדרי, אהיה שלך לבסוף". החייל הסכים מייד. הוא התיישב מתחת למרפסת חדרה וישב שם יום, ויומיים, ועשרה ימים, ועשרים יום.. וארבעים. ובכל אותו הזמן ראתה אותו הנסיכה מחלונה. בגשם ברוח בשלג.. הוא לא זז. הציפורים ניקרו לו בראש, הדבורים עקצו אותו.. אבל הוא לא זז ממקומו. לאחר תשעים יום הוא התייבש לגמרי ונעשה לבן, וירדו לו דמעות שלא יכול היה לעצור בעדן. לא היה לו אפילו הכוח לישון. וכל אותו הזמן צפתה בו הנסיכה. הגיע הלילה התשעים ותשע. החייל קם, לקח את הכיסא שלו, והסתלק.
זה זמן שלא ביקרתי כאן ככותב אבל השבוע נתקלתי שוב בסיפור שמייד עשה לי את החשק לשתף כאן. הוא לקוח מתוך הסרט "סינמה פרדיסו" והגירסה המובאת כאן משוכתבת כמעט מילה במילה מאיך שהוא מסופר על ידי אלפרדו, מקרין הסרטים, לטוטו, הנער, המאוהב בנערה כחולת עיניים ("אלה שהכי קשה להשיג"). כבר כשראיתי אותו בסרט חוויתי אותו כנושא איזו עוצמה יוצאת דופן והמחשבות עליו ממשיכות להעסיק אותי. זו אולי גירסה של סיפור מוכר אחר, אינני יודע, אולי מישהו מכם יודע ? על כל פנים זה הסיפור - פעם ערך מלך אחד נשף לנסיכות היפות ביותר בממלכתו. חייל שעמד שם על משמרתו ראה את בתו של המלך עוברת, היא הייתה היפה מכולן והוא התאהב בה מייד, אך מה יכול לעשות חייל פשוט המאוהב בבת במלך ? לבסוף באחד הימים הוא הצליח לפגוש אותה ואמר לה שאינו יכול לחיות בלעדיה. הנסיכה התרשמה כל כך מדבריו הכנים של החייל עד שאמרה: "אם תוכל להמתין מאה ימים ולילות מתחת למרפסת חדרי, אהיה שלך לבסוף". החייל הסכים מייד. הוא התיישב מתחת למרפסת חדרה וישב שם יום, ויומיים, ועשרה ימים, ועשרים יום.. וארבעים. ובכל אותו הזמן ראתה אותו הנסיכה מחלונה. בגשם ברוח בשלג.. הוא לא זז. הציפורים ניקרו לו בראש, הדבורים עקצו אותו.. אבל הוא לא זז ממקומו. לאחר תשעים יום הוא התייבש לגמרי ונעשה לבן, וירדו לו דמעות שלא יכול היה לעצור בעדן. לא היה לו אפילו הכוח לישון. וכל אותו הזמן צפתה בו הנסיכה. הגיע הלילה התשעים ותשע. החייל קם, לקח את הכיסא שלו, והסתלק.