אלי גיא צמח
New member
החיידקים בחומוס
החיידקים בחומוס לפני שנים התנפל הבריון המזוקן המתנשא, בתוכניתו "כלובוטק" על ממרח החומוס וחיידקיו. המון רעש וצלצולים, שמות של אמבות ובקטריות נסתרות נזרקו לחלל התיקשורתי, וחיידקים צואתיים כיכבו בהמוניהם. הרעש עשה את שלו, ואזרחים תמימים מוסתי תקשורת, דחו בשאט נפש את צלחת החומוס, והזמינו במקום זאת, סלט חצילים. נכון, סלט החצילים מסוכן יותר, בגלל המיונז הרגיש פי כמה. אך את החצילים איש לא בדק, ובטלביזיה לא רמזו על היקף החיידקים ההשוואתי. כך הם הדברים, הציבור אינו מבין בעצם כלום, לכן הוא נבהל ממספרים מופרחים אשר חוזרים עליהם בטלביזיה חזור והדגש. שלוש מאות אלף חיידקים לסמ"ק בחומוס זה נראה לו נורא, ו 50 מיליון שח לש"ס זה נראה לו סחיטה איומה. לאדם הפשוט אין יכולת לעכל מספרים גדולים, אך הוא מושפע מעוצמת הקול, הנעימה והדגשים וצליל הדיבור. על כן 21 המיליארד שניתנו לקיבוצים, למשל, או שני מליון החיידקים בסלט החצילים מרגשים אותו פחות, כי על כך לא הסתערה התקשורת בליווי קולות אנחה ורוגז. לפי נתוני הסטטיסטיקה., כריות האוויר הצילו עד עתה מעל שלושת אלף נפש בארה"ב , אך היו כ 20 תאונות בהן כריות האוויר גרמו דווקא למותו של הנוסע. וראה זה פלא, חרף הבדלים כמותיים עצומים אלו, המוני אמריקאים מוסתים יוצאים למכוני הרכב, משלמים מאות דולרים כדי לנתק את כריות האוויר במכוניתם. הגורם לכך הוא פשוט: איש לא ראיין בטלביזיה את אותם אלפי האנשים שחייהם ניצלו, אך התקיימה סדרת תחקיר סנסציונית שערכה אחת מרשתות הטלביזיה הגדולות שעסקה באותם שנהרגו בגין כריות האויר. בסידרה ראיינו את משפחותיהם של הנהרגים, הציגו את ארונות המתים מורדים אט אט אל הקבר, קלוז אפ על דמעות האם ושלהבת הנרות, וצלילי צ´לו בכייני ברקע. די היה בכך כדי שמאות אלפי אמריקאים ישלמו כסף רב לניתוק הכריות במכוניתם, ויגדילו פי כמה את סיכוייהם להיהרג בתאונה. אך מה לעשות, והתקשורת בחרה לא לראיין את אותם אלפים שחייהם ניצלו, אלא דווקא את משפחות ההרוגים. אין אלו תופעות יוצאות דופן, זה מהות כוחה של התקשורת, ותמצית עיוות המבנה הדמוקרטי. ההחלטות החשובות שנמסרו לכאורה לידי העם, נמסרו למעשה לידי קבוצה קטנה של בריוני תקשורת. הם הקובעים את בחירתו של הציבור והלך רוחו, הם המחליטים על הקרבת סלט החומוס. או על ההתנפלות על ש"ס. והם הקובעים את דעתנו הפוליטית. כי כולנו אנשים קטנים, וכאשר חוזרים באוזנינו על פזמון מסוים מספר פעמים, הוא הופך ללהיט. עצם קיומו של עולם הפרסום עתיר המליארדים מוכיח עד כמה תמימים אנו. ועד כמה ניתנים אנו לשטיפת מוח. אם חוזרים ומספרים לנו שקוקה קולה זה טוב, אנו נשתה זאת חרף השיניים המתפוררות. ואם ידקלמו לנו בכל תשדיר חדשות, שהערבים רוצים שלום, יהיו רבים בינינו שימשיכו להאמין בכך גם כאשר הכדורים ישרקו מעל ראשם. ואם ישננו בריוני התקשורת ויספרו לנו כל פעם על סיבה אחרת לכעוס על ביבי נתניהו, (ותהא מצוצה מהאצבע, אשר תהיה). יהיו רבים שהתעמולה תשפיעה עליהם והם יצביעו נגדו. למעשה, במבנה הנוכחי, הרעיון הדמוקרטי לא מתקיים בארצנו. הציבור אינו המחליט, הוא רק מאשר בהצבעתו את החלטת קבוצת בריוני התקשורת. הם הקובעים עבור חלק גדול מאיתנו במי נתמוך ואת מי נשנא. ולהבדיל ממוסדות אחרים, בתקשורת עצמה אין דמוקרטיה, הבכירים מעדיפים לקדם את הזוטרים, השותפים לדעתם הפוליטית. ולכן למעט כמה "קישוטי הסוואה" מחוגי הימין והדתיים, התקשורת מוחזקת בידי קבוצת שמאלנים. וכל נסיון לתקן את חד צדדיותם של השידורים ולמנוע הסתה, נתקלת מיד בזעקות "צנזורה צנזורה". יש עוד מוסד מרכזי בו לבחירתו של העם אין זכות ויכולת השפעה. בית המשפט ופרקליטות המדינה. גם כאן מתקיימת תופעת "חבר מביא חבר". גם כאן מחזיקים איזה ימני אחד ושני חובשי כיפה, לצורך הסוואה. אך עיקר הכוח ועוצמתו נמצאים בידי קבוצה בעלת כיוון ברור. וכאשר עוצמתם של מוסדות אלו עולה, הפירוש המעשי הוא שהדמוקרטיה, רצון העם, נמצאת בירידה. כתוצאה מכך, בישראל שלנו, אותם "כלבי השמירה של הדמוקרטיה", התקשורת והמערכת המשפטית, אינם מבצעים את תפקידם, אלא להיפך. הם הורסי הדמוקרטיה, הם מעוותי רצון העם ודעתו. וכאשר שניהם חוברים יחדיו, הסכנה לדמוקרטיה כפולה ומכופלת. אין פלא שהתקשורת לא מסתפקת בכך שהיא מציגה תמונות באופן חד צדדי, היא גם ממציאה ויוצרת אותן כך שיתאימו לקוו הפוליטי שלה. ובתי המשפט מאפשרים פשע זה, וכמו נותנים לו הכשר במעשה ובמחדל. והכוח משחית. וכאשר שני מוקדי כוח אלו נמצאים בידי השמאל, מוסדות ואנשים רבים נכנעים לעוצמה זו. בישראל כדאי להיות שמאלני. הן למורה בבית הספר ובאוניברסיטה, והן למי שרוצה לשרת ולהתקדם במוסד, בשב"כ או בצבא. וכמובן למי שרוצה ששיריו יושמעו ברדיו, ספריו ימכרו, או להיות מוזמן להופעה בטלביזיה. וכשם שבודדים בתוכנו מודים ומודעים לכך שמערכת הפרסום היא שדוחפת אותם לרכוש מוצר זה או אחר, כך רבים בטוחים שדעתם האישית, ולא שטיפת המוח הממוסדת הכוחנית, היא המביאה אותם להתיישר לפי השמאל. בארצות הברית יהרגו השנה לשווא כמה מאות אנשים בתאונות דרכים. אנשים שבעקבות התשדיר התעמולתי החד צדדי של כוכב טלביזיה נטול מצפון ושואף קריירה. ניתקו את הכריות ובכך הגבירו את הסכנה לחייהם. הם יהרגו, אך הרייטינג של חברת החדשות ישתפר, משפחתם תהרס, אך הקריירה של שדרן הטלביזיה תקודם. בארצנו המצב גרוע כפליים.כי בנוסף אנחנו גם מממנים את שירותי ההסתה. אנחנו ניהרג לשווא, ולא נדע כלל שהצבעתנו בבחירות כפי שנקבעה ע"י חבורת בריוני התקשורת, היא שהורגת אותנו. ואם ננסה לרגע למנוע את הרצח, אנו נאסר ע"י המשטרה, נחקר ע"י חבורה אחרת, ונישפט ע"י קבוצת העילית. ובתקשורת יכנו אותנו במיטב כינויי הגנאי ומערכות ההסתה. היה פעם בישראל מי שטען: "שהימין יכול אולי להרכיב ממשלה, אך השלטון תמיד יהיה בידי השמאל". ואכן כל עוד לא יטוהר מחננו מאותם גושים אנטי דמוקרטיים, כל עוד תחזיק קבוצה קטנה של בריוני תקשורת או אבירי משפט, בכוח רב וחד צדדי כל כך. אין דמוקרטיה בישראל, ואין תקומה לעם בארצנו.
החיידקים בחומוס לפני שנים התנפל הבריון המזוקן המתנשא, בתוכניתו "כלובוטק" על ממרח החומוס וחיידקיו. המון רעש וצלצולים, שמות של אמבות ובקטריות נסתרות נזרקו לחלל התיקשורתי, וחיידקים צואתיים כיכבו בהמוניהם. הרעש עשה את שלו, ואזרחים תמימים מוסתי תקשורת, דחו בשאט נפש את צלחת החומוס, והזמינו במקום זאת, סלט חצילים. נכון, סלט החצילים מסוכן יותר, בגלל המיונז הרגיש פי כמה. אך את החצילים איש לא בדק, ובטלביזיה לא רמזו על היקף החיידקים ההשוואתי. כך הם הדברים, הציבור אינו מבין בעצם כלום, לכן הוא נבהל ממספרים מופרחים אשר חוזרים עליהם בטלביזיה חזור והדגש. שלוש מאות אלף חיידקים לסמ"ק בחומוס זה נראה לו נורא, ו 50 מיליון שח לש"ס זה נראה לו סחיטה איומה. לאדם הפשוט אין יכולת לעכל מספרים גדולים, אך הוא מושפע מעוצמת הקול, הנעימה והדגשים וצליל הדיבור. על כן 21 המיליארד שניתנו לקיבוצים, למשל, או שני מליון החיידקים בסלט החצילים מרגשים אותו פחות, כי על כך לא הסתערה התקשורת בליווי קולות אנחה ורוגז. לפי נתוני הסטטיסטיקה., כריות האוויר הצילו עד עתה מעל שלושת אלף נפש בארה"ב , אך היו כ 20 תאונות בהן כריות האוויר גרמו דווקא למותו של הנוסע. וראה זה פלא, חרף הבדלים כמותיים עצומים אלו, המוני אמריקאים מוסתים יוצאים למכוני הרכב, משלמים מאות דולרים כדי לנתק את כריות האוויר במכוניתם. הגורם לכך הוא פשוט: איש לא ראיין בטלביזיה את אותם אלפי האנשים שחייהם ניצלו, אך התקיימה סדרת תחקיר סנסציונית שערכה אחת מרשתות הטלביזיה הגדולות שעסקה באותם שנהרגו בגין כריות האויר. בסידרה ראיינו את משפחותיהם של הנהרגים, הציגו את ארונות המתים מורדים אט אט אל הקבר, קלוז אפ על דמעות האם ושלהבת הנרות, וצלילי צ´לו בכייני ברקע. די היה בכך כדי שמאות אלפי אמריקאים ישלמו כסף רב לניתוק הכריות במכוניתם, ויגדילו פי כמה את סיכוייהם להיהרג בתאונה. אך מה לעשות, והתקשורת בחרה לא לראיין את אותם אלפים שחייהם ניצלו, אלא דווקא את משפחות ההרוגים. אין אלו תופעות יוצאות דופן, זה מהות כוחה של התקשורת, ותמצית עיוות המבנה הדמוקרטי. ההחלטות החשובות שנמסרו לכאורה לידי העם, נמסרו למעשה לידי קבוצה קטנה של בריוני תקשורת. הם הקובעים את בחירתו של הציבור והלך רוחו, הם המחליטים על הקרבת סלט החומוס. או על ההתנפלות על ש"ס. והם הקובעים את דעתנו הפוליטית. כי כולנו אנשים קטנים, וכאשר חוזרים באוזנינו על פזמון מסוים מספר פעמים, הוא הופך ללהיט. עצם קיומו של עולם הפרסום עתיר המליארדים מוכיח עד כמה תמימים אנו. ועד כמה ניתנים אנו לשטיפת מוח. אם חוזרים ומספרים לנו שקוקה קולה זה טוב, אנו נשתה זאת חרף השיניים המתפוררות. ואם ידקלמו לנו בכל תשדיר חדשות, שהערבים רוצים שלום, יהיו רבים בינינו שימשיכו להאמין בכך גם כאשר הכדורים ישרקו מעל ראשם. ואם ישננו בריוני התקשורת ויספרו לנו כל פעם על סיבה אחרת לכעוס על ביבי נתניהו, (ותהא מצוצה מהאצבע, אשר תהיה). יהיו רבים שהתעמולה תשפיעה עליהם והם יצביעו נגדו. למעשה, במבנה הנוכחי, הרעיון הדמוקרטי לא מתקיים בארצנו. הציבור אינו המחליט, הוא רק מאשר בהצבעתו את החלטת קבוצת בריוני התקשורת. הם הקובעים עבור חלק גדול מאיתנו במי נתמוך ואת מי נשנא. ולהבדיל ממוסדות אחרים, בתקשורת עצמה אין דמוקרטיה, הבכירים מעדיפים לקדם את הזוטרים, השותפים לדעתם הפוליטית. ולכן למעט כמה "קישוטי הסוואה" מחוגי הימין והדתיים, התקשורת מוחזקת בידי קבוצת שמאלנים. וכל נסיון לתקן את חד צדדיותם של השידורים ולמנוע הסתה, נתקלת מיד בזעקות "צנזורה צנזורה". יש עוד מוסד מרכזי בו לבחירתו של העם אין זכות ויכולת השפעה. בית המשפט ופרקליטות המדינה. גם כאן מתקיימת תופעת "חבר מביא חבר". גם כאן מחזיקים איזה ימני אחד ושני חובשי כיפה, לצורך הסוואה. אך עיקר הכוח ועוצמתו נמצאים בידי קבוצה בעלת כיוון ברור. וכאשר עוצמתם של מוסדות אלו עולה, הפירוש המעשי הוא שהדמוקרטיה, רצון העם, נמצאת בירידה. כתוצאה מכך, בישראל שלנו, אותם "כלבי השמירה של הדמוקרטיה", התקשורת והמערכת המשפטית, אינם מבצעים את תפקידם, אלא להיפך. הם הורסי הדמוקרטיה, הם מעוותי רצון העם ודעתו. וכאשר שניהם חוברים יחדיו, הסכנה לדמוקרטיה כפולה ומכופלת. אין פלא שהתקשורת לא מסתפקת בכך שהיא מציגה תמונות באופן חד צדדי, היא גם ממציאה ויוצרת אותן כך שיתאימו לקוו הפוליטי שלה. ובתי המשפט מאפשרים פשע זה, וכמו נותנים לו הכשר במעשה ובמחדל. והכוח משחית. וכאשר שני מוקדי כוח אלו נמצאים בידי השמאל, מוסדות ואנשים רבים נכנעים לעוצמה זו. בישראל כדאי להיות שמאלני. הן למורה בבית הספר ובאוניברסיטה, והן למי שרוצה לשרת ולהתקדם במוסד, בשב"כ או בצבא. וכמובן למי שרוצה ששיריו יושמעו ברדיו, ספריו ימכרו, או להיות מוזמן להופעה בטלביזיה. וכשם שבודדים בתוכנו מודים ומודעים לכך שמערכת הפרסום היא שדוחפת אותם לרכוש מוצר זה או אחר, כך רבים בטוחים שדעתם האישית, ולא שטיפת המוח הממוסדת הכוחנית, היא המביאה אותם להתיישר לפי השמאל. בארצות הברית יהרגו השנה לשווא כמה מאות אנשים בתאונות דרכים. אנשים שבעקבות התשדיר התעמולתי החד צדדי של כוכב טלביזיה נטול מצפון ושואף קריירה. ניתקו את הכריות ובכך הגבירו את הסכנה לחייהם. הם יהרגו, אך הרייטינג של חברת החדשות ישתפר, משפחתם תהרס, אך הקריירה של שדרן הטלביזיה תקודם. בארצנו המצב גרוע כפליים.כי בנוסף אנחנו גם מממנים את שירותי ההסתה. אנחנו ניהרג לשווא, ולא נדע כלל שהצבעתנו בבחירות כפי שנקבעה ע"י חבורת בריוני התקשורת, היא שהורגת אותנו. ואם ננסה לרגע למנוע את הרצח, אנו נאסר ע"י המשטרה, נחקר ע"י חבורה אחרת, ונישפט ע"י קבוצת העילית. ובתקשורת יכנו אותנו במיטב כינויי הגנאי ומערכות ההסתה. היה פעם בישראל מי שטען: "שהימין יכול אולי להרכיב ממשלה, אך השלטון תמיד יהיה בידי השמאל". ואכן כל עוד לא יטוהר מחננו מאותם גושים אנטי דמוקרטיים, כל עוד תחזיק קבוצה קטנה של בריוני תקשורת או אבירי משפט, בכוח רב וחד צדדי כל כך. אין דמוקרטיה בישראל, ואין תקומה לעם בארצנו.