Ellis Murphy
Well-known member
באתר כלשהוא פגשתי גרושה, התחלנו להתכתב.
מן ההתחלה היא כתבה שלא מעוניינת להיכנס לקשר עם נשוי. המשכנו להתקשקש באתר עד שיום אחד נסעתי לאיזה מקום והסתבר שגם היא נמצאת בקניון לא רחוק משם אז הצעתי "בואי ניפגש בבית קפה?" - והיא הסכימה.
ידעתי שהיא תיהייה מבוגרת יותר מבתמונה שלה ואכן לא התאכזבתי אבל בכל זאת התיישבה מולי בארומה אישה יפה.
חיוכים, מבטים, היא עצובה.
למה?
כי היא בדיוק יצאה מעוד דייט מדכא מני רבים, ואני אמור לה "איך היית מרגישה אלו היית יודעת שיש לך עוד מישהו שאליו תוכלי לבוא גם כשרע לך?"
הוא מחייכת חיוך ציני - "ואתה רוצה להיות אותו אחד?"
לגמתי מהקפה כי נהייה לי יבש בפה ואמרתי "אם את רוצה... ותחשבי גם שאם את מדברת עם מישהו או מגיעה לדייט, זה שיש לך אותי להתנחם יגרום לך לשדר משהו יותר אסרטיבי, יותר ביטחון עצמי, את תפיצי יותר את האטרקטיביות שלך"...
היא בהתה בי בשתיקה שהרגישה לי כמו נצח ואז אמרה בקול שקט: כנראה לא ניפגש יותר אבל אם כן, הפגישה הבאה תהייה אצלי בדירה.
נפרדנו בחיבוק, הרגשתי את גופה נענה לידיים המלטפות שלי ושנינו פנינו כל אחד לרכב שלו/ה.
עברו כמה שבועות, היא לא ענתה למסרים שלי באתר ואז יום אחד אני מקבל ממנה מסר "בוא אליי הערב ב 5" וכתובת + מס' טלפון והדופק שלי קפץ ל 200.
אספתי את הדברים שלי, עברתי דרך הקאנטרי לדפוק מקלחת טובה, גילוח חלק באזורים שמבטאים אופטימיות...
ברבע ל 5 חניתי מול ביתה, חיכיתי ברכב וצילצלתי בפעמון.
היא פתחה, יפה יותר מבפעם הקודמת, שמלה צמודה לגופה כך ששמתי לב שלא ניתן לראות שם קו של תחתונים, מה שריגש אותי מאוד...
הציע יין ונשנושים אבל לא עברה יותר מדקה ששכחנו את מה שנמצא בשולחן הסלון שלה והתרכזנו בספה...
נסעתי הביתה אחרי חצות, כל גופי ונשמתי עייפים, סחוטים אבל מאוד מרוגשים... רק חושב שאשתי לא תריח את הריח שלה...
וכך זה התחיל וזה נמשך. פעם בשבוע-שבועיים היינו נפגשים אצלה. לפעמים הייתה מבקשת ואבוא ואחבק אותה כי היה לה שוב דייט גרוע אבל זה אף פעם לא נגמר רק בחיבוק...
אחרי XXX חודשים הגיע תופעת הלואי של קשר מהסוג הזה: אכן היא נהייתה יותר אסרטיבית, שידרה יותר ביטוחן ויותר אופי ו... מצאה את הפרק ב' שלה ונראה שהיא מצאה שם גם את האושר שלה סוף סוף...
ולי היו XXX חודשים של חלום ותודה ליקום על כך...
מן ההתחלה היא כתבה שלא מעוניינת להיכנס לקשר עם נשוי. המשכנו להתקשקש באתר עד שיום אחד נסעתי לאיזה מקום והסתבר שגם היא נמצאת בקניון לא רחוק משם אז הצעתי "בואי ניפגש בבית קפה?" - והיא הסכימה.
ידעתי שהיא תיהייה מבוגרת יותר מבתמונה שלה ואכן לא התאכזבתי אבל בכל זאת התיישבה מולי בארומה אישה יפה.
חיוכים, מבטים, היא עצובה.
למה?
כי היא בדיוק יצאה מעוד דייט מדכא מני רבים, ואני אמור לה "איך היית מרגישה אלו היית יודעת שיש לך עוד מישהו שאליו תוכלי לבוא גם כשרע לך?"
הוא מחייכת חיוך ציני - "ואתה רוצה להיות אותו אחד?"
לגמתי מהקפה כי נהייה לי יבש בפה ואמרתי "אם את רוצה... ותחשבי גם שאם את מדברת עם מישהו או מגיעה לדייט, זה שיש לך אותי להתנחם יגרום לך לשדר משהו יותר אסרטיבי, יותר ביטחון עצמי, את תפיצי יותר את האטרקטיביות שלך"...
היא בהתה בי בשתיקה שהרגישה לי כמו נצח ואז אמרה בקול שקט: כנראה לא ניפגש יותר אבל אם כן, הפגישה הבאה תהייה אצלי בדירה.
נפרדנו בחיבוק, הרגשתי את גופה נענה לידיים המלטפות שלי ושנינו פנינו כל אחד לרכב שלו/ה.
עברו כמה שבועות, היא לא ענתה למסרים שלי באתר ואז יום אחד אני מקבל ממנה מסר "בוא אליי הערב ב 5" וכתובת + מס' טלפון והדופק שלי קפץ ל 200.
אספתי את הדברים שלי, עברתי דרך הקאנטרי לדפוק מקלחת טובה, גילוח חלק באזורים שמבטאים אופטימיות...
ברבע ל 5 חניתי מול ביתה, חיכיתי ברכב וצילצלתי בפעמון.
היא פתחה, יפה יותר מבפעם הקודמת, שמלה צמודה לגופה כך ששמתי לב שלא ניתן לראות שם קו של תחתונים, מה שריגש אותי מאוד...
הציע יין ונשנושים אבל לא עברה יותר מדקה ששכחנו את מה שנמצא בשולחן הסלון שלה והתרכזנו בספה...
נסעתי הביתה אחרי חצות, כל גופי ונשמתי עייפים, סחוטים אבל מאוד מרוגשים... רק חושב שאשתי לא תריח את הריח שלה...
וכך זה התחיל וזה נמשך. פעם בשבוע-שבועיים היינו נפגשים אצלה. לפעמים הייתה מבקשת ואבוא ואחבק אותה כי היה לה שוב דייט גרוע אבל זה אף פעם לא נגמר רק בחיבוק...
אחרי XXX חודשים הגיע תופעת הלואי של קשר מהסוג הזה: אכן היא נהייתה יותר אסרטיבית, שידרה יותר ביטוחן ויותר אופי ו... מצאה את הפרק ב' שלה ונראה שהיא מצאה שם גם את האושר שלה סוף סוף...
ולי היו XXX חודשים של חלום ותודה ליקום על כך...
נערך לאחרונה ב: