החזרים מהקופה

[דינה 33]

החזרים מהקופה

הבן שלי אובחן בטוראט וסובל מOCD הניורולוג שלח אותנו לפסיכולוג לטיפול " במרכיב הריגשי והסימטומים המטרידים" אחרי הרבה חיפושים מצאתי פסיכולוגית שמבינה בטוראט וOCD אבל היא לא דרך הקופה. האם ידוע אם אפשר לקבל החזרים על טיפול כזה? אשמח לתשובה,תודה, דינה

 

[דני מאשדוד]

דינה שלום

1. יש לנו כאן קצת ניסיון עם רופאים ש"מבינים" בטוראט, תנסי לשתף אותנו בשמה , וגם באיזה אזור בארץ אתם גרים, ומי אבחן את בנך כלוקה בטוראט. 2. החברים כאן ישמחו לשתף אותך בנסיונם.

 

[דני מאשדוד]

לגבי החזרים מהקופה....

לפי מיטב הבנתי, יש סיכוי לקבל החזר של כ-50 אחוז אם את מצליחה להוכיח , שאין לקופה פתרון למצב של בנך. מאידך ביקור במרפאת טוראט במרכזים כמו שניידר או שערי צדק עולים כ-200 ש"ח לפגישה שזה בערך חצי ממה שלוקח פסיכולוג באופן פרטי, אז לשיקולך...

 

[דינה 33]

תודה, אני מירושלים

שהבן שלי אובחן לפני חודשיים בערך, כתבתי כאן בפורום וביקשתי עזרה. הרבה אנשים מאד נחמדים הציעו לי תמיכה ועזרה. פניתי ליח' לטוראט בשערי צדק לשאול אל פסיכולוג המבין בטוראט שיוכל לעזור לנו. התשובה שלה היתה שהם עושים איבחונים בטוראט- כבר יש איבחון- ושהיא לא מבינה למה אני צריכה פסיכולוג. עוד קיבלתי שמות של פסיכולוגים ממישהי בפורום- אחת מתעסקת במחקר והשנייה ששמעתי דברים נהדרים אליה, ד"ר אסתר כהן, לא בארץ. דרך הקופה ,שלחו אותי לשרות הפסיכולוג, ששם לא מוכנים להגיד מי הם הפסיכולוגים המתמחים בטוראט ולפני הכל צריך לעבור עוד איבחוניםת ועדות, וכו'... שהלכנו לאבחן את הבן שלי זה היה בגלל קשיים בבית הספר ובבית של קושי בריכוז. חשדנו שיש לו ADD\ADHD הלכנו לנירופסיכולוגית שאיבחנו אותו עם ADD וקשי למידה-מילולי. היא שלחה לקלנאית תקשורת-שאמרה שהוא לא צריך- והמלצות בלימודים וליעץ עם ניורולוג. הלכנו לד"ר אתי ברגר בהר הצופים שאיבחן אותו גם עם הADD וקשי למידה וגם עם טוראט. האמת שמאד הופתענו כי לא חשבנו על זה ולא שמעתי על זה אפילו לפני כן. היו לבן שלי טיקים כבר שנים. כל פעם הייתי שואלת את הרופא משפחה עליהם והוא תמיד אמר לי שזה סתם "טיק" ולא חשבתי על זה. חשבתי שזה סתם דברים מעצבנים שהבן שלי עושה וזה יעבור. גם השנה התפתח-דווקה מאז האיבחון- הOCD. הוא הכי סובל מזה. הוא מרגיש צורך לעשות הכל במספרים זוגיים אפילו ה"טיקים"- מצמוצים והזזת הראש- הכל בזוגי! זה כל הזמן משתנה ולפעמים מגיעה למספרים גבוהים כמו 64- שהוא צריך ךהסתכל על דברים מסויימים 64 פעמים! זה פשוט משגיע אותו! לאחרונה הוא גם גילה לי מחשבות התאבדות שיש לו. תשמעו, זה נורא מלחיץ ומפחיד לשמוע את הילד שלך אומר איך חשב להרוג את עצמו! לכן, מאד חשוב לי להתחיל עם הפסיכולוג מייד! ולא לחכות לעוד איבחון, בדיקה( שגם הם נורא מלחיצים אותו וגורם לעוד חרדות)ועד,וכו' מצאתי מישהי פרטית שמאד התרשמתי ממנה. רק שזה עולה המון כסף! האם יש החזרים לטיפול שבועי של פסיכולוג? אנחנו כבר משלמים לחונך שיעזור עם שעורי הבית והלימודים וזה מצטבר כל התשלומים. אשמח לתשובה לגבי ההחזרים או בכלל לשמוע ממי שעובר משהו דומה. תודה מראש, דינה

 

[דני מאשדוד]

דינה תקשיבי.....

אל תתלי תרוות רבות בטיפול פסיכולגי.... את חייבת לאסוף את עצמך, ולטפל קודם במה ש"כואב" הכי הרבה!!! הכי טוב זה לשאול את הילד מה מפריע לו הכי הרבה, כמו שזה מתואר אצלך, הכי חשוב לטפל ב- OCD פשוט, לעזוב בצד את כל היתר, האם הבן שלך מקבל טיפול תרופתי כלשהו???? טיפול תרופתי מתאים יחד עם טיפול קוגניטיבי אצל מומחה בטיפול ב- ODC יקלו על הילד.

 

[דינה 33]

לא הוא לא מקבל טיפול תרופתי

הוא לא יכול ריטלין בשביל הADD כי זה משפיעה אליו הפוך.וקיבלנו המלצות רק לטיפול פסיכולוגי מהניורולוג. עכשיו שאני חושבת על זה, הOCD באמת החמיר או שרק הרגיש נוח לספר לנו, מאז האיבחון, אולי כדי לחזור ולדבר עם הנירולוג על זה. הפסיכולוגית שמצאתי באמת מתמחה בטיפול התנהגותי בOCD שגם בעייני זה הכי חשוב כרגע והכי מפריעה לילד. בכל מקרה, תודה על התמיכה. זה באמת עוזר לדעת שיש ולדבר עם עוד אנשים שעוברים את אותו הדבר. דינה

 

[חגית35]

לפי תיאורך מרכיב האוסידי עיקרי

ואולי הכי קריטי בגלל שאת מדברת גם על מחשבות אובדניות. אני לא רואה מנוס מלשקול פסיכיאטר ולא נוירולוג. ה-add ממש לא קריטי וגם ילד אחד שלי מנוע מלקחת ריטלין. הפסיכיאטר מכסה תחום רחב ומתייחס לא רק למוח כאיבר ספציפי כמו נוירולוג, לא לכל המכלול הנפשי אישיותי ואני חושבת שנוירולוג בלבד לטוראט אינה הבחירה. עזבי בצד וחפשי פסיכיאטר ויש גם דרך הקופה לפחות שימליץ על טיפול תרופתי ויש כאלו שיכולים לתת מענה לנושא הדכאון- מחשבות אובדניות שגם יתאים אולי לקשב וריכוז כי משפחת נוגדי הדכאון והחרדה הינה גם קו הטיפול השני אחרי הריטלין לקשב וריכוז. רק אתמול הועלה פה מאמר טוב מאוד שמסכם את חשיבות הטיפול המשולב ודוקא זה יכול להתאים לכם כי זה בירושלים. אני הייתי פונה אליהם במקומך מהר. אני כן חושבת שטיפול קוגניטיבי לאוסידי יעיל ביותר אבל עם שילוב תרופתי. אני יודעת שזה יקר. אלו הם חיינו... אגב, תיכנסי לפורום אוסידי כאן ותתייעצי ותקראי ותשאלי גם שם על שמות מומחים. ואל תפסלי את המרפאה של דר' ורדה צור גרוס ופרופ' הראש.

 

[סמדר 21]

דינה, שימי לב

דינה לשאלתך על החזרים מהקופת חולים צריך לבדוק מולם כי במכבי למשל יש את רשימות הפסיכולוגים שמאושרים על ידם. אבל אני רואה שיותר חשוב ההתייחסות לכך שהילד פנה אלייך לאחרונה וגילה לך על מחשבותיו להתאבדות לדעתי זה חשוב כרגע יותר מכל דבר אחר זה חציית קו אדום, וטוב מאוד שהוא היה פתוח ואמר לך את הרגשותיו. האם הרופא יודע על כך? בן כמה הילד? דינה אני ממליצה לך מניסיוני ללכת למרפאה רב תחומית שיש בו פסיכיאטר, פסיכולוגים ונאורולוג ולא לחכות. לדעתי החוות דעת הפסיכיאטרית חשובה ברגע שיש מחשבות אובדניות. במידה ולוקח זמן ההמתנה אז לבדוק איפה כן אפשר לקבל חוות דעת. ראי זו כהמלצה בלבד מניסיוני האישי ותחליטי. ומה שלא תחליטי שיהיה לכם בהצלחה.

 

[אלי של נופר ובר]

מצטטת לכאן קטע מתוך דבריה של

נופר , לגבי מחשבות אובדניות : (הועלה לפורום ביום 16.04.06) "......לעתים חושבת אני לגנוז את חיי מעצמי, לגדוע את חיי ולהגיע לנקודה בה אין מלחמות חזיתיות עם אויב רב צורות, ותוקפים המתקיפים את כל אשר עולה על רוחם ודעתם. אך מהר מבטלת אני את מחשבותיי אלו, שהרי יודעת אני שמחשבות אלו נמצאות שם רק בעקבות ה-OCD אשר עושה עבודתו נאמנה....." מה שרציתי לומר הוא שלא תמיד יש צורך להיבהל , לרוץ לטפל ובו בזמן לקבע את המחשבה (לוקח זמן עד שהטיפול עובד ובינתיים מדגישים "וחופרים" בבעייה). אני חושבת שאם הילד ממשיך בחייו הרגילים (ביה"ס, שיעורים, חברים, פעילות, חוגים וכדו') ולא מסתגר ומראה סימני מצוקה, לא בהכרח המחשבות "האובדניות" הן כאלה שיש בהן כוונה, אלא כאלה כמו שנופר הצליחה לתאר : אובדני, אבל לא מאיים.

 

[סמדר 21]

היי אלי

אני זוכרת שנופר כתבה את הקטע הזה וזה גם ריגש אותי מאוד. אבל נופר כבר שנים עם ה OCD כבר מכירה את עצמה ויודעת איך לחיות עם זה. היא יודעת שהמחשבות באות מה-OCD וגם לגיל יש משמעות. במקרה הזה הכל חדש להורים ולילד ואני שוב חוזרת ואומרת שזה מה שאני הייתי עושה( עשיתי) זה לא אומר שמישהו אחר צריך לחשוב כמוני. אני כשהילדה שלי היתה עם מחשבות אובדניות ישר ידעתי שזה גדול עלי ובשביל זה יש בעלי מקצוע להתיעץ איתם עם זה לא רציתי להיות בסולו מישהו מקצועי צריך להחליט שזה לא מאיים . אגב גם זה שהילד מתעסק עם המחשבות האלה זה גורם לו כבר לפגיעה בשגרת החיים ואולי אפילו לחרדה. ולא נשכח שכל ילד זה משהו אחר.

 

[אלי של נופר ובר]

סמדר, הבאתי את דבריה של נופר

רק כדי להראות מהי מחשבה כפייתית. הלא קשה לנו (הלא טוראטיים) להיכנס לעור התסמונת. לא תמיד ניתן להבין . כאן באה טורטניקית וממש האירה באלומה ממוקדת על המתרחש בנבכי המוח(שלה !!!) אני בוודאי לא איש מקצוע וגם לא מתיימרת להיות , ודווקא מאותה נקודה נראה לי לא הגיוני שמצד אחד ידברו על מוות ועל רצון לסיים חיים, ומצד שני אותם החיים של אותם הילדים יימשכו כרגיל. דווקא ילד, ולא מבוגר, נוטה להגיד או לשדר את האמת. אם בהתנהגות יש גיבוי למחשבות , אז בוודאי שזה אומר דרשני. ואם בהתנהגות אין גיבוי, אולי לא צריך לעשות מהומה אלא "רק" להיות עם האצבע על הדופק. זו כמובן דעתי האישית בלבד !!!!! ועדכון קל : לנופר אין שנים OCD. נופר החלה לסבול מ-OCD בשנה וחצי-שנתיים אחרונות, בשל המרה והדחקה של טיקים מוטוריים. מסתבר שקצת קשה "לעבוד" על המוח וההתאפקות המאסיבית המירה את הטיקים לOCD (ונופר החליטה שכך עדיף לה).

 

[סמדר 21]

אלי אני ממש מצטערת הייתי בטוחה

שנופר עם ה -OCD מאז שאובחן אצלה הטוראט אז סליחה על הטעות.

 

[ש ל י ק]

ילד שמדבר על מחשבות אובדניות

צריך להתייחס לזה ברצינות וזה לא משנה אם הוא מתכוון ליישם או לא הנקודה החשובה בעיני זה אות מצוקה, קשה לו עם המצב והוא מבקש עזרה! מתחברת לדבריו של דני שיש לטפל במה שבוער ולא להתפזר בטיפול כוללני. בהצלחה

 

[ש ל י ק]

דינה ברוכה הבאה לפורום

גם אנחנו מטופלים באופן פרטי אצל פסיכולוגים וכשבררתי מול המנהל המחוזי של מכבי נאמר לי שלמרות שמבינים את הקושי וההוצאה הגדולה הם לא יכולים לעזור לנו בהחזרים.....

 

[שביק]

לגבי החזרים - אם הפסיכולוג הוא

מטעם הקופ"ח, אז העלויות הן בהתאם. כלומר מחיר מסובסד. כדאי לברר דרך הקופה אם יש איש מקצוע מתאים העונה לצרכים. בהצלחה!!!

 

[דינה 33]

איך הולך עם הטיפול? זה עוזר?

 

[ש ל י ק]

כן זה עוזר, אמנם זה לא קרה ביום

אחד, אבל הסבלנות השתלמה כי הם הצליחו לחדור לליבם של ילדיי ולתת להם כלים טובים להתמודדות ביום יום....

 

[ה צ ו ל ל ת הצהובה]

דינה, לגבי הקטע עם המספרים הזוגיים

כדאי מאוד לבדוק אפשרות של טיפול התנהגותי, אולי בשילוב עם תרופות. לי היה משהו דומה (בכפולות של 4), והתגברתי עליו בכוחות עצמי, אבל זה היה בגיל מאוחר יחסית, כשהייתי מודעת לבעיה. (פשוט הכרחתי את עצמי, למשל, לשתות ב- 5 לגימות במקום בכפולות של 4, עד שה"אובססיה" לכפולות של 4 עברה לי). אבל בגיל צעיר לא נראה לי שאפשר לשנות את הקטע הזה באופן מודע. יש פסיכולוגים התנהגותיים שיכולים ללמד אותו להפסיק את הטקס הזה, בלי "לנבור לו בנפש"...

 

[דינה 33]

האמת שהוא בעצמו מנסה להתגבר!

הוא מוצא כל מני טריקים לשנות את המספרים ולהפחית. למשל, יום אחד סיפר לי שהוא גילה שהוא בעצם צריך למצמץ 3 פעמיים ולא 4 כי ההסתכלות הראשונה נחשבת לפני המצמוץ! אבל מצד שני זה יכול לשגע אותו כי הוא כל הזמן חושב אל זה ,ואיך לשנות ואז המספר משתנה....הוא נורא מתוסכל ומאד קשה לי לראות אותו ככה. אני מקווה שהפסיכולוגית תוכל לעזור לו, הוא מתחיל מחר. תודה לך ולכולם שוב על העזרה ותמיכה, דינה

 

[ה צ ו ל ל ת הצהובה]

האמת, כל עוד הוא סופר את הפעולות...

הוא בעצם "תקוע" באותו "טקס". ולא חשוב אם זה 4 מיצמוצים או 3. הוא מפחית את המיצמוצים, אבל הבעיה העיקרית (שזה עצם הספירה) לא נפתרת. אני אנסה להסביר למה אני מתכוונת: הבעיה העיקרית היא לא שהוא "צריך" לעשות משהו 60 פעם, אלא עצם העובדה שהוא חושב שהוא "צריך" לעשות אותו יותר מפעם אחת. אם הוא עסוק בהפחתת מס' הפעמים שהוא "חייב" לעשות פעולה מסויימת, סימן שהאובססיה לספור עדיין "שולטת בו". (מה שלא תקין זה שהוא בכלל צריך "לתרץ לעצמו" למה הוא ממצמץ 3 פעמים ולא 4...). אני הצלחתי "לשבור" לעצמי את האובססיה, ע"י כך שעשיתי בכוונה פעולות שונות בכפולות "לא טובות" (למשל 3 או 5 במקום 4), ונוכחתי לדעת ששום דבר רע לא קורה כתוצאה מכך... כעבור זמן קצר מאוד, הפסקתי לחלוטין לחלק כל דבר ל-4... כבר מזמן לא ספרתי צעדים, לגימות, הזזה של דברים... ומה שהכי חשוב, אני גם לא חושבת על זה... וכל זה מעבודה עצמית, של להכריח את עצמי לפעול נגד האובססיה המעצבנת הזו. מקווה שהובנתי...