לכבוש את ההר
New member
החזון ושיברו!
אם אני זקוק להשראה ממך, כדי להצדיק את קיום המדינה, הרי שעצם הצורך הזה - היה מעיד כי משהו דפוק בה! (אלכסנדר פן) 53 שנה לאחר הכרזת העצמאות, דומה כי אין אחד במדינה אשר זקוק להשראה כלשהי כדי להצדיק את קיומה. ובכל זאת מדובר רק "בנדמה לי" כי לאמיתו של דבר כולנו מחפשים צידוקים והצדקות לעצם קיומנו בכלל ולהיותנו כאן ועכשיו, בפרט. בתחילה, עובדי עבודה זרה היו אבותינו, קהילות יהודיות שלמות, הן במזרח והן במערב, נהו אחר איש "תמהוני", אשר נשמע כמשיח שקר, שקרא להקים בית לאומי ליהודים בארץ ישראל. בירור קצר יראה לנו שהתמיהה גדולה בהרבה ממה שאפשר לחשוב, בנימין זאב הרצל היה לא פחות מעוד יהודי, כמעט מומר, שניתק קשר עם היהדות אשר הייתה רובה ככולה חרדית עד להחריד. ובכל זאת, כמעט כל ההוגים היהודים הלכו שבי אחר אמרתו המוחצת: "אם תרצו אין זו אגדה". מה היה סוד הקסם שמשך אחריו את החלק החשוב בעם היהודי? לא נעים לומר, אך אי-אפשר להתעלם כי למרות המלל הרב שנכתב על חוזה המדינה הרי שמלל זה, לא נתן פתרון לחידת הרצל. מה היו הגורמים שהשפיעו על ההתפתחות הרעיונית של הרצל? נראה לי, שהיו שלושה אלמנטים מרכזיים שהשפיעו עליו וכתוצאה מכך על כל הסובבים אותו. מדינה ולאום בתקופה המדוברת, סוף המאה ה-19, הושלם המעבר הגדול ממשטר פיאודלי למדינת לאום קרי, הפרלמנטים בכל אירופה צברו תמיכה וכוח רב. המהפכה התעשייתית הושלמה והמדינה הפכה להיות כלי ביד החברה להשגת המטרות שהיא מעמידה לעצמה, כאשר יותר ויותר אנשים רואים את המדינה כמכשיר והאדם הוא המטרה, המדינה רק מכוונת את ההתנהגות אנושית להשגת מירב האושר למירב האנשים האפשריים. אי-אפשר היה יותר, להפריד את המדינה מדברים כמו מוסר, צדק, הומניות וכד´. פילוסופיה ואידיאולוגיה על הרקע הנ"ל צמחו וחודשו אידיאולוגיות רבות, שיטות משפט קונטיננטאליות ואחרות תפסו את מקומה של האינקוויזיציה. התפתחויות מדהימות במדע המודרני שהגיע לשיאו בתחילת המאה ה-18 כאשר הייתה תקווה כי העובדות המדעיות יסדרו את העולם. אידיאות החלו לקבל משמעויות שונות כאשר רבים משננים אותם ומנסים ליישמם במציאות. מצד אחד, פליסופיות של קנט, אריסטו, רולס, ג´ון לוק ועוד, גורמים להופעת מילים חדשות, כמו: רפורמה, ליבראליזם, פלורליזם זכויות הפרט. ודרישה לשים קץ למכניזם שבו המדינה משתתפת בהפרת זכויות האדם. מנגד אפשר למצוא את הדורשים לעשות סדר בבלגן כי "מרוב עצים לא רואים את היער" ביניהם תומאס הובס, אקווינס, ג´ון אוסטין, הגל, תומאס אקייאנס, קלזן, רוברט נוזיק כשהרעיון המרכזי מדבר על המדינה המינימלית (minimal state) כלומר שימת דגש על זכויות קנייניות באופן שימנע את אפשרות הפגיעה בהם כדי להגשים את מטרת המדינה העלולה/עשויה לרצות לתת לאחרים. דיני משפט קשוחים, סדר, משמעת והכפפה לרצונו של השליט. כלכלה וחברה המהפכה התעשייתית שינתה את פני העולם הישן ואידיאולוגיות עכשוויות מציפות את עמי אירופה מצד אחד מרקס ואנגלס שגורסים כי לאושר של הפרט אין ערך בפני עצמו וניתן להקריבו להגדלת סה"כ האושר הקולקטיבי ומנגד מתפתח "דטרמיניזם אידיאולוגי" (מאוחר יותר הנאצים השתמשו בו להוציא גזעים שלמים מצלם אנוש) ו"עליונות טבעית" שבאה לידי ביטוי בהקשר גזעני נגד עמים "נחותים" (משתמשים במונח הזה גם להצדקת ה"נחיתות" הנשית מול הגברים). העיקרון הקאנטיאני (הפילוסוף קאנט). כי האדם הוא מטרה ולא אמצעי ואין להשתמש באנשים כדי לשרת צרכים של אנשים אחרים, הפך לבלתי ברור וכל אחד יכל לפרשו לפי הבנתו. (הערה: הדברים שלעיל הובאו רק כדי לתת מעט מן המעט של האווירה בימים ההם ואין בהם כדי לקבוע מסמרות, כי הרי ברור שעל כל אחד מהנושאים אפשר לכתוב כמה ספרים) על רקע שלושת האלמנטים הנ"ל, ראה הרצל את עולמו ההולך ונעלם. האריסטוקרטיה הישנה והטובה עומדת בפני הכחדה טבעית. אנטישמיות גוברת שגם חצי מומר כמוהו אינו יכול להימלט מפניה. הסתגרות של היהדות (להבדיל מיהודים). המצב הזה הבהיל את הרצל, שכנראה, העדיף את תורת התועלתנות של הוגי הדעות ג´רמי בנטהם על פני האפשרויות, הרעות מבחינתו, שהיה יכול להשיג בהמשך היתקעותו בתוך עמים אחרים באירופה. במילים אחרות, הרצל הבין כי במקום להיטמע בתוך עמי אירופה יש להקים מדינה של יהודים מודרניים שתשתלב בחברה האירופית, כמדינה. מכאן גם אפשר להבין את נכונותו להסכים למדינה באוגנדה. החשוב בעיניו היה להעביר למקום, שלא יאיים על ההתפתחות החיובית בעיניו, את היהודים שפרצו את גבולות היהדות המסתגרת. בקיצור, לבנות גזע חדש של יהודים שיזנח את הגלותיות ויהיה חלק בלתי נפרד ממשפחת העמים. זהו הבסיס של הרעיון ההרצליאני. בתחילת המאה ה- 20, אולי בשל מלחמות העולם, הייתה שקיעה כללית של היציבות החברתית-כלכלית בעולם. הורחבה הפעילות השלטונית בעיקר בהשגת גבול, הולכת וגדלה, של המדינה ורשויותיה בחיי הפרט/אזרח, כל-זאת באמתלה שמדובר בחוק ולכן יש למדינה תוקף מוסרי וחוקי להתגונן. פיתוח נשק קטלני ושימוש מתגבר בו במלחמות בקנה מידה עולמי. ספקות בקשר לשימוש וליעילות השימוש בתורות מדעיות כפותרות בעיות בעולם. וכך קרה, שהקמנו את המדינה בעולם שונה מזה שחזונו של הרצל צמח בו וככל שחולף הזמן, כך נראה, מרכיביה השונים של החברה הישראלית מנסים למצוא תוכן הולם שאפשר יהיה למלא בו את הריק שבא עם הקמת המדינה. המזרחי והפועל המזרחי חוזרים, אט-אט, לחיק ההתחרדות. הימין החילוני מצא לעצמו אלוהים חדש בדמות כוח צבאי שהוא ורק הוא מצדיק ומבטיח את קיומנו כאן, השמאל זנח את ההומניזם והשוויון, כששני הצדדים מפתחים תורת נהנתנות חסרת מעצורים. הקיבוץ, האידיאל הציוני הגדול מכולם, פשט את ערכיו עם המעבר מחברה אגררית לחברה מתועשת ומשם לחברה העוסקת במסחר, כאשר לכל אורך הדרך אפשר להבחין בבריחה שלהם מעבודת כפיים כמו שבורחים מאש, שלא לדבר על חוסר-האכפתיות משאר חלקי החברה. התחרדות-מזרחית-דתית המבוססת על ערכים זרים של העולם הליטאי, שכמעט נכחד, במסווה של "החזרת עטרה ליושנה". שנאה עיוורת לכל השונה מאתנו ובמיוחד לערבים. קיומן של קבוצות המקדשות את קדושת הארץ על פני קדושת החיים. כל הכיוונים הללו, יעמיקו את הפער שלא יאפשר לנו קיום משותף. באין דבק מאחד ומלכד, גם תחושת הסכנה הקיומית, תהיה מדומה או אמיתית, המאחדת מעט - תלך ותתפוגג במהרה כי יש לה תשובות טובות יותר מאשר ההישארות במקום שהוא הכי מסוכן ליהודים בעולם, מאמרים ישנים כמו: "ממעמד לעם" בחברה הסקטוריאלית הישראלית, נראים תלושים מהמציאות. באין מטרה משותפת, מינימלית, שאפשר לבסס עליה חיים משותפים לכל היהודים בישראל, הדרך לאבדון מובטחת. בקיצור, באין חזון יפרע עם ואיש את רעהו חיים בלעו. זה קרה כבר פעמיים בהיסטוריה היהודית.
אם אני זקוק להשראה ממך, כדי להצדיק את קיום המדינה, הרי שעצם הצורך הזה - היה מעיד כי משהו דפוק בה! (אלכסנדר פן) 53 שנה לאחר הכרזת העצמאות, דומה כי אין אחד במדינה אשר זקוק להשראה כלשהי כדי להצדיק את קיומה. ובכל זאת מדובר רק "בנדמה לי" כי לאמיתו של דבר כולנו מחפשים צידוקים והצדקות לעצם קיומנו בכלל ולהיותנו כאן ועכשיו, בפרט. בתחילה, עובדי עבודה זרה היו אבותינו, קהילות יהודיות שלמות, הן במזרח והן במערב, נהו אחר איש "תמהוני", אשר נשמע כמשיח שקר, שקרא להקים בית לאומי ליהודים בארץ ישראל. בירור קצר יראה לנו שהתמיהה גדולה בהרבה ממה שאפשר לחשוב, בנימין זאב הרצל היה לא פחות מעוד יהודי, כמעט מומר, שניתק קשר עם היהדות אשר הייתה רובה ככולה חרדית עד להחריד. ובכל זאת, כמעט כל ההוגים היהודים הלכו שבי אחר אמרתו המוחצת: "אם תרצו אין זו אגדה". מה היה סוד הקסם שמשך אחריו את החלק החשוב בעם היהודי? לא נעים לומר, אך אי-אפשר להתעלם כי למרות המלל הרב שנכתב על חוזה המדינה הרי שמלל זה, לא נתן פתרון לחידת הרצל. מה היו הגורמים שהשפיעו על ההתפתחות הרעיונית של הרצל? נראה לי, שהיו שלושה אלמנטים מרכזיים שהשפיעו עליו וכתוצאה מכך על כל הסובבים אותו. מדינה ולאום בתקופה המדוברת, סוף המאה ה-19, הושלם המעבר הגדול ממשטר פיאודלי למדינת לאום קרי, הפרלמנטים בכל אירופה צברו תמיכה וכוח רב. המהפכה התעשייתית הושלמה והמדינה הפכה להיות כלי ביד החברה להשגת המטרות שהיא מעמידה לעצמה, כאשר יותר ויותר אנשים רואים את המדינה כמכשיר והאדם הוא המטרה, המדינה רק מכוונת את ההתנהגות אנושית להשגת מירב האושר למירב האנשים האפשריים. אי-אפשר היה יותר, להפריד את המדינה מדברים כמו מוסר, צדק, הומניות וכד´. פילוסופיה ואידיאולוגיה על הרקע הנ"ל צמחו וחודשו אידיאולוגיות רבות, שיטות משפט קונטיננטאליות ואחרות תפסו את מקומה של האינקוויזיציה. התפתחויות מדהימות במדע המודרני שהגיע לשיאו בתחילת המאה ה-18 כאשר הייתה תקווה כי העובדות המדעיות יסדרו את העולם. אידיאות החלו לקבל משמעויות שונות כאשר רבים משננים אותם ומנסים ליישמם במציאות. מצד אחד, פליסופיות של קנט, אריסטו, רולס, ג´ון לוק ועוד, גורמים להופעת מילים חדשות, כמו: רפורמה, ליבראליזם, פלורליזם זכויות הפרט. ודרישה לשים קץ למכניזם שבו המדינה משתתפת בהפרת זכויות האדם. מנגד אפשר למצוא את הדורשים לעשות סדר בבלגן כי "מרוב עצים לא רואים את היער" ביניהם תומאס הובס, אקווינס, ג´ון אוסטין, הגל, תומאס אקייאנס, קלזן, רוברט נוזיק כשהרעיון המרכזי מדבר על המדינה המינימלית (minimal state) כלומר שימת דגש על זכויות קנייניות באופן שימנע את אפשרות הפגיעה בהם כדי להגשים את מטרת המדינה העלולה/עשויה לרצות לתת לאחרים. דיני משפט קשוחים, סדר, משמעת והכפפה לרצונו של השליט. כלכלה וחברה המהפכה התעשייתית שינתה את פני העולם הישן ואידיאולוגיות עכשוויות מציפות את עמי אירופה מצד אחד מרקס ואנגלס שגורסים כי לאושר של הפרט אין ערך בפני עצמו וניתן להקריבו להגדלת סה"כ האושר הקולקטיבי ומנגד מתפתח "דטרמיניזם אידיאולוגי" (מאוחר יותר הנאצים השתמשו בו להוציא גזעים שלמים מצלם אנוש) ו"עליונות טבעית" שבאה לידי ביטוי בהקשר גזעני נגד עמים "נחותים" (משתמשים במונח הזה גם להצדקת ה"נחיתות" הנשית מול הגברים). העיקרון הקאנטיאני (הפילוסוף קאנט). כי האדם הוא מטרה ולא אמצעי ואין להשתמש באנשים כדי לשרת צרכים של אנשים אחרים, הפך לבלתי ברור וכל אחד יכל לפרשו לפי הבנתו. (הערה: הדברים שלעיל הובאו רק כדי לתת מעט מן המעט של האווירה בימים ההם ואין בהם כדי לקבוע מסמרות, כי הרי ברור שעל כל אחד מהנושאים אפשר לכתוב כמה ספרים) על רקע שלושת האלמנטים הנ"ל, ראה הרצל את עולמו ההולך ונעלם. האריסטוקרטיה הישנה והטובה עומדת בפני הכחדה טבעית. אנטישמיות גוברת שגם חצי מומר כמוהו אינו יכול להימלט מפניה. הסתגרות של היהדות (להבדיל מיהודים). המצב הזה הבהיל את הרצל, שכנראה, העדיף את תורת התועלתנות של הוגי הדעות ג´רמי בנטהם על פני האפשרויות, הרעות מבחינתו, שהיה יכול להשיג בהמשך היתקעותו בתוך עמים אחרים באירופה. במילים אחרות, הרצל הבין כי במקום להיטמע בתוך עמי אירופה יש להקים מדינה של יהודים מודרניים שתשתלב בחברה האירופית, כמדינה. מכאן גם אפשר להבין את נכונותו להסכים למדינה באוגנדה. החשוב בעיניו היה להעביר למקום, שלא יאיים על ההתפתחות החיובית בעיניו, את היהודים שפרצו את גבולות היהדות המסתגרת. בקיצור, לבנות גזע חדש של יהודים שיזנח את הגלותיות ויהיה חלק בלתי נפרד ממשפחת העמים. זהו הבסיס של הרעיון ההרצליאני. בתחילת המאה ה- 20, אולי בשל מלחמות העולם, הייתה שקיעה כללית של היציבות החברתית-כלכלית בעולם. הורחבה הפעילות השלטונית בעיקר בהשגת גבול, הולכת וגדלה, של המדינה ורשויותיה בחיי הפרט/אזרח, כל-זאת באמתלה שמדובר בחוק ולכן יש למדינה תוקף מוסרי וחוקי להתגונן. פיתוח נשק קטלני ושימוש מתגבר בו במלחמות בקנה מידה עולמי. ספקות בקשר לשימוש וליעילות השימוש בתורות מדעיות כפותרות בעיות בעולם. וכך קרה, שהקמנו את המדינה בעולם שונה מזה שחזונו של הרצל צמח בו וככל שחולף הזמן, כך נראה, מרכיביה השונים של החברה הישראלית מנסים למצוא תוכן הולם שאפשר יהיה למלא בו את הריק שבא עם הקמת המדינה. המזרחי והפועל המזרחי חוזרים, אט-אט, לחיק ההתחרדות. הימין החילוני מצא לעצמו אלוהים חדש בדמות כוח צבאי שהוא ורק הוא מצדיק ומבטיח את קיומנו כאן, השמאל זנח את ההומניזם והשוויון, כששני הצדדים מפתחים תורת נהנתנות חסרת מעצורים. הקיבוץ, האידיאל הציוני הגדול מכולם, פשט את ערכיו עם המעבר מחברה אגררית לחברה מתועשת ומשם לחברה העוסקת במסחר, כאשר לכל אורך הדרך אפשר להבחין בבריחה שלהם מעבודת כפיים כמו שבורחים מאש, שלא לדבר על חוסר-האכפתיות משאר חלקי החברה. התחרדות-מזרחית-דתית המבוססת על ערכים זרים של העולם הליטאי, שכמעט נכחד, במסווה של "החזרת עטרה ליושנה". שנאה עיוורת לכל השונה מאתנו ובמיוחד לערבים. קיומן של קבוצות המקדשות את קדושת הארץ על פני קדושת החיים. כל הכיוונים הללו, יעמיקו את הפער שלא יאפשר לנו קיום משותף. באין דבק מאחד ומלכד, גם תחושת הסכנה הקיומית, תהיה מדומה או אמיתית, המאחדת מעט - תלך ותתפוגג במהרה כי יש לה תשובות טובות יותר מאשר ההישארות במקום שהוא הכי מסוכן ליהודים בעולם, מאמרים ישנים כמו: "ממעמד לעם" בחברה הסקטוריאלית הישראלית, נראים תלושים מהמציאות. באין מטרה משותפת, מינימלית, שאפשר לבסס עליה חיים משותפים לכל היהודים בישראל, הדרך לאבדון מובטחת. בקיצור, באין חזון יפרע עם ואיש את רעהו חיים בלעו. זה קרה כבר פעמיים בהיסטוריה היהודית.