החושים

[my name is]

החושים

כשאנחנו מסתכלים לשמיים ורואים את הכוכבים, אנחנו רואים את הכוכבים כפי שהם היו לפני מאות ואלפי שנים. זאת אומרת שמה שנמצא יותר קרוב אלינו בראיה, פשוט נמצא יותר קרוב אלינו בזמן. אין דבר כזה מרחב, יש רק זמן. למעשה, אנחנו לא רואים שום דבר פיזי, אנחנו רואים את מה שמכונה ``זמן``, ואנחנו רואים במבט אחד טווח כל כך רחב של זמן - החל מהרגע שבו אנחנו חושבים בתודעה שאנחנו נמצאים, וכלה ברגע שבו נמצא הכוכב ההוא שעליו אנחנו מסתכלים. גם אדם שעומד מולנו נמצא למעשה בזמן אחר מאיתנו. החושים מספקים לנו את הנצח, אך התודעה שלנו משכיחה זאת מאיתנו. כדאי לסמוך יותר על החושים, כי הם יודעים הרבה יותר ממה שה``אני`` שלנו יודע.

 

[Tal_Ya_Tal]

החושים יכולים להטעות!!!

בספרו ``ספר היוגה השלם`` כותב סוואמי וישנו דיוואננדה: השאלה האחת הקשה ביותר להבנה, זו שתישאל שוב ושוב ותמיד תישאר ללא מענה, היא: כיצד נהיה האינסוף המוחלט לעולם הסופי?`` האחד המוחלט, נעשה קיים על ידי יצירת הזמן, החלל (מרחב ט.ט.) והסיבתיות הזמן, החלל והסיבתיות הם כמו זכוכית צבועה, שדרכה נראה המוחלט. וכאשר הוא נראה, הוא מופיע בתור היקום. …. במוחלט אין לא זמן, לא חלל ולא סיבתיות. הוא כולו אחד ולכן לא ניתן לדעת אותו. כי מה שאנו מכנים בשם ידיעה, בא מן המחשב (מנוקד בצירה, שווא נע ופתח= MIND ), המוגבל על ידי חלל (מרחב) וזמן . כל נסיון להסביר כיצד נהפך המוחלט סופי, נתקל במושגים כמו קודם, אחר כך, לפני ואחרי. (כאן נכנס ממד הזמן). טבעה של הרוח הוא שלם, ללא חלוקה. והמחשב והחומר הם חלקים מתוך שלמות זאת, אשר מתגלים בדרגות ובאיכויות שונות. הרוח היא אינסופית, נטולת צורה, בלתי פעילה, בלתי משתנית והיא עדה למחשב. הכח שלה (שקטי) הוא בעל צורה, פעיל ומשתנה תדיר.`` האגו, לעומת זאת מנסה לשמר את הגבולות המדומים של הזהות. לכן תודעת ה``אני`` מבדילה את עצמה באמצעות פעולות, הכוללות קבלה של גירויים, שבלעדיהם הזהות אינה אפשרית. כל פעולה מקבלת גירוי בצורה ברצון ומאשרת אותו. הגירוי עובר דרך המדורים של התודעה המחולקת, (החושים) שם מתרחש פירוש מהותו-אם זה גירוי של כאב, או של הנאה. כל תהליך של גירוי/תגובה, יוצר ריגוש ריגוש הוא השיטה שבאמצעותה התודעה מכירה את עצמה. ללא ההסכמה לגירוי, (אפילו גירוי מכאיב), האגו לא היה יכול לשמר את עצמו. הוא סובל בשל היותו מודע לזהותו, שתלויה בפעולה הוא מודע לעצמו כמי שיש לו חלק ונחלה בפעולה. לכן האישיות מקבלת אפילו פעולה מעכבת כמו מחלה, למרות התנגדות האגו לכאב!!! גם הקורס בניסים מדבר על ביטול הזמן באמצעות הנס. כי: `` הנס מקטין מאד את הצורך בזמן. כי אין יחס של זיקה בין הזמן שנס אורך לבין הזמן שנס מכסה. הנס מהווה תחליף ללמידה שהיתה עלולה להימשך אלפי שנים. הוא עושה זאת על ידי ההכרה הבסיסית בשוויון מוחלט בין הנותן והמקבל, שהיא יסודו של הנס. הנס מקצר את הזמן על ידי מיטוטו ובכך הוא מבטל בתוכו פסקי-זמן מסוימים. ואולם הוא מבצע זאת בתוך הרצף הרחב יותר של זמן.`` ובכן, זמן הוא דבר המעוגן בתפישה. הנס כרוך במעבר פתאומי מתפישה אופקית לתפישה אנכית.`` L&L TALYA