החורף הזה מטריף
לנו את המיקרובים. אני כל כך אוהבת את החורף. את הסופה הזו שמשתוללת בחוץ. את השלג שמטפטף לו כל כך רחוק מאיתנו ואין לנו גישה אליו אבל כיף לדעת שהוא ישנו. לשכב בלילה מתחת לכמה שמיכות פוך כשהג´וניור קרוב ובועט ולהקשיב לרוח. להקשיב לזלעפות. ולקוות שימשיכו להגיע הסופות "אבי" ו"תמי" ו"בועז" ו"שירי" וכל האלף-בית שהבטיח דני רופ. לקחת עוד טישו ולקנח את האפטצ´ים. כן כן , הם חזרו האפטצ´ים. רק התחלתי במקום העבודה ושבועיים שלשה אחורי אני כבר צריכה לגיד להם שאני עם שפעת לכמה ימים והג´וניור עם דלקת בגרון. (מי הדביק את מי עדיין לא ביררנו סופית?). וזה בדיוק לפני ימי סוף השנה העמוסים . בעצם את המיקרובים שלי לא מעניין קיץ או חורף , הם דואגים להודיע לי עם אפטצ´י אחד בתור התחלה , שהנה הם מגיעים. ככה בערך פעמיים שלש בשנה. 52 שבועות בשנה . מתוכם כ-48 - לא. וארבעה כן. השבוע זה ה - "כן" כן למיקרובים. אז ג´וניור ואני מבלים כאן בבית מחומם ביחד , כבר היום השלישי. וכייף לנו. אני הוא והמיקרובים. אגב , רשמתי לזכותי עוד מקום עבודה אחד שהתעדכן בקשר לשינוי חוק מחלת "ילדים" למשפחות חדוריות. בזכותי הכפילו את מכסת ימי מחלת ילדים לחדוריים בחברה שהתחלתי לעבוד בה ל -פי 1.5 מאשר למשפחה זוגית , לאחר שהסבתי את צומת ליבם (ועוד הודו לי על כך ) , למרות שהם עדיין לא נותנים את כל מספר הימים שקבוע בחוק (גם לא לזוגיים ) הסכימו לעשות את ההפליה לטובה , הזותי. לא שאני כל כך רוצה לנצל את זה (מי רוצה ילדים חולים? ) אבל זה נותן הרגשה טובה שככה באים לקראתך ברצון. אז ככה אנחנו חוגגים לנו כאן. עם שוקו ותה וקפה חמים , ומאכלי חורף מהבילים , שכיף להכין ( יותר מאשר לאכול ) מרקוף , פנקייקים מתוקים , צ´וקולטה , מרקעדשים , סחלב עם קינמון ומזגן דולק על חימום. ולמי ששאל איך מתמודדים? אוגרים את כל ההודעות על השיקים החוזרים , את החשבונות שלא מפסיקים להגיע , בשק אחד גדול ומקווים לימים מוארים יותר. האופטימיות שלנו לא נותנת לנו להחריד את עצמנו משלוותנו ומשמחת החיים שלנו. למה להיטרד ממה שאנחנו לא יכולים לשנות עכשיו? לאט לאט נבנה את עצמנו בחזרה ובינתיים נהנה ממה שיש. אהבה ! פסיק החתול(ה) , ג´וניור ואני. ואם תיכנס לביתנו גם אהבה מסוג אחר
שתוסיף לנו חימום בלב ובגוף , נשמח מאוד ולא נגרש אותה. גמקן. (כבר כמה שנים אני מחכה לנשיקת 31.12 בחצות ? הפסקתי לספור , אבל אני עדיין מחכה....) ככה סתם , הירהורי חורף שמח . אוהבת את החורף. כבר אמרתי?
לנו את המיקרובים. אני כל כך אוהבת את החורף. את הסופה הזו שמשתוללת בחוץ. את השלג שמטפטף לו כל כך רחוק מאיתנו ואין לנו גישה אליו אבל כיף לדעת שהוא ישנו. לשכב בלילה מתחת לכמה שמיכות פוך כשהג´וניור קרוב ובועט ולהקשיב לרוח. להקשיב לזלעפות. ולקוות שימשיכו להגיע הסופות "אבי" ו"תמי" ו"בועז" ו"שירי" וכל האלף-בית שהבטיח דני רופ. לקחת עוד טישו ולקנח את האפטצ´ים. כן כן , הם חזרו האפטצ´ים. רק התחלתי במקום העבודה ושבועיים שלשה אחורי אני כבר צריכה לגיד להם שאני עם שפעת לכמה ימים והג´וניור עם דלקת בגרון. (מי הדביק את מי עדיין לא ביררנו סופית?). וזה בדיוק לפני ימי סוף השנה העמוסים . בעצם את המיקרובים שלי לא מעניין קיץ או חורף , הם דואגים להודיע לי עם אפטצ´י אחד בתור התחלה , שהנה הם מגיעים. ככה בערך פעמיים שלש בשנה. 52 שבועות בשנה . מתוכם כ-48 - לא. וארבעה כן. השבוע זה ה - "כן" כן למיקרובים. אז ג´וניור ואני מבלים כאן בבית מחומם ביחד , כבר היום השלישי. וכייף לנו. אני הוא והמיקרובים. אגב , רשמתי לזכותי עוד מקום עבודה אחד שהתעדכן בקשר לשינוי חוק מחלת "ילדים" למשפחות חדוריות. בזכותי הכפילו את מכסת ימי מחלת ילדים לחדוריים בחברה שהתחלתי לעבוד בה ל -פי 1.5 מאשר למשפחה זוגית , לאחר שהסבתי את צומת ליבם (ועוד הודו לי על כך ) , למרות שהם עדיין לא נותנים את כל מספר הימים שקבוע בחוק (גם לא לזוגיים ) הסכימו לעשות את ההפליה לטובה , הזותי. לא שאני כל כך רוצה לנצל את זה (מי רוצה ילדים חולים? ) אבל זה נותן הרגשה טובה שככה באים לקראתך ברצון. אז ככה אנחנו חוגגים לנו כאן. עם שוקו ותה וקפה חמים , ומאכלי חורף מהבילים , שכיף להכין ( יותר מאשר לאכול ) מרקוף , פנקייקים מתוקים , צ´וקולטה , מרקעדשים , סחלב עם קינמון ומזגן דולק על חימום. ולמי ששאל איך מתמודדים? אוגרים את כל ההודעות על השיקים החוזרים , את החשבונות שלא מפסיקים להגיע , בשק אחד גדול ומקווים לימים מוארים יותר. האופטימיות שלנו לא נותנת לנו להחריד את עצמנו משלוותנו ומשמחת החיים שלנו. למה להיטרד ממה שאנחנו לא יכולים לשנות עכשיו? לאט לאט נבנה את עצמנו בחזרה ובינתיים נהנה ממה שיש. אהבה ! פסיק החתול(ה) , ג´וניור ואני. ואם תיכנס לביתנו גם אהבה מסוג אחר
