החורבן בימינו
תשעה באב בימינו מסמל לא רק את חורבן בית המקדש אלא גם מאורעחות רעים וקשים, שבאו לאחריו ובעקבותיו (גירוש ספר וגירוש גוש קטיף). סח לי חבר: בית המקדש לא יכול להיבנות היום (התנועה לכינון המקדש, שימו לב!). יש כל כך הרבה שנאה, כל כך הרבה גאווה עצמית... לא יכולתי להשיב לו. כנראה הצדק עמו. אבל בכל זאת בניין בית המקדש תלוי בנו!! אי אפשר להסתכל רק על הכלל. חייבים להתחיל להשתנות מבית! בשרשורים האחרונים הבאתי כמה דוגמאות לאהבת חינם אמיתית אבל תמיד יש מישהו, שחייב לקלקל. אני מבקש את סליחת הפורום על הכנסת מעט פוליטיקה לכאן אף על פי שאין זו הדרך שלי. בראשות עיריית ירושלים עומד ראשד עיר חרדי, שזכה לאהדה בקרב מגוון רחב של אוכולוסיה. אפילו הערבים תמכו בו בהימנעותם. אבל מה? יש לו חיסרון: הוא ליטאי! ע"פ הסכם הרוטציה מבקשים ממנו להסיר את מועמדותו לטובת מועמד, שבא ממשפחה מיוחסת, אבל עם כל הכבוד איננו זוכה לאהדה כה רבה כמו אורי לופוליאנסקי. המשמעות: "גם לי גם לך לא יהיה. גזורו!" ראשות העיר תחזור למועמד חילוני וכל ההישגים, שהושגו בימי לופוליאנסקי ירדו לטמיון. מדוע? כי להיות ראש עיר זה כבוד! לשם הכבוד מותר להדיח ראש עיר מצליח. אינני חושש חלילה לשנאה או ליריבות. אני חושש רק מהפילוג. אין לי בעייה עם מנהגי אשכנזים ליטאים,אשכנזים חסידים, ספרדים ירושלמים או ספרדים מרוקאים, תימנים וכיו"ב. יש לי בעייה עם זה, שלוקחים ניואנסים של מנהגים, המגוונים ומעשירים את המסורת, ומשליכים אותם אל עולמות זרים לחלוטין. ומה קורה הגבעת שמואל למשל? לא פחות מחמישה מועמדים דתיים מתחרים זה בזה ומשחקים היישר לידי המועמד החילוני. למה הבאתי כל זאת? כמה מכות עלינו לקבל עוד אחרי החורבן ואחרי גוש קטיף, כדי שנצליח להתאחד מעל כל ההבדלים המוצאיים והעדתיים? אהבת חינם! זה מה שחסר. נניח, שמגיע לי להיות ראש העיר. אז מה? מדוע צריך להוריד ראש עיר מצטיין רק לשם הכבוד, בשעה שהסיכוים להיבחרי הם קלושים? כך גם בכל תחומי החיים. בואו נוותר מעט על העכבוד העצמי שלנו ונסתפק בכבוד האנושי. לכל הגולשים כאן: תשעה באב איננו יום של בדיחות. קצת כובד ראש והרהורים על משמעות החורבן לא יזיקו.
תשעה באב בימינו מסמל לא רק את חורבן בית המקדש אלא גם מאורעחות רעים וקשים, שבאו לאחריו ובעקבותיו (גירוש ספר וגירוש גוש קטיף). סח לי חבר: בית המקדש לא יכול להיבנות היום (התנועה לכינון המקדש, שימו לב!). יש כל כך הרבה שנאה, כל כך הרבה גאווה עצמית... לא יכולתי להשיב לו. כנראה הצדק עמו. אבל בכל זאת בניין בית המקדש תלוי בנו!! אי אפשר להסתכל רק על הכלל. חייבים להתחיל להשתנות מבית! בשרשורים האחרונים הבאתי כמה דוגמאות לאהבת חינם אמיתית אבל תמיד יש מישהו, שחייב לקלקל. אני מבקש את סליחת הפורום על הכנסת מעט פוליטיקה לכאן אף על פי שאין זו הדרך שלי. בראשות עיריית ירושלים עומד ראשד עיר חרדי, שזכה לאהדה בקרב מגוון רחב של אוכולוסיה. אפילו הערבים תמכו בו בהימנעותם. אבל מה? יש לו חיסרון: הוא ליטאי! ע"פ הסכם הרוטציה מבקשים ממנו להסיר את מועמדותו לטובת מועמד, שבא ממשפחה מיוחסת, אבל עם כל הכבוד איננו זוכה לאהדה כה רבה כמו אורי לופוליאנסקי. המשמעות: "גם לי גם לך לא יהיה. גזורו!" ראשות העיר תחזור למועמד חילוני וכל ההישגים, שהושגו בימי לופוליאנסקי ירדו לטמיון. מדוע? כי להיות ראש עיר זה כבוד! לשם הכבוד מותר להדיח ראש עיר מצליח. אינני חושש חלילה לשנאה או ליריבות. אני חושש רק מהפילוג. אין לי בעייה עם מנהגי אשכנזים ליטאים,אשכנזים חסידים, ספרדים ירושלמים או ספרדים מרוקאים, תימנים וכיו"ב. יש לי בעייה עם זה, שלוקחים ניואנסים של מנהגים, המגוונים ומעשירים את המסורת, ומשליכים אותם אל עולמות זרים לחלוטין. ומה קורה הגבעת שמואל למשל? לא פחות מחמישה מועמדים דתיים מתחרים זה בזה ומשחקים היישר לידי המועמד החילוני. למה הבאתי כל זאת? כמה מכות עלינו לקבל עוד אחרי החורבן ואחרי גוש קטיף, כדי שנצליח להתאחד מעל כל ההבדלים המוצאיים והעדתיים? אהבת חינם! זה מה שחסר. נניח, שמגיע לי להיות ראש העיר. אז מה? מדוע צריך להוריד ראש עיר מצטיין רק לשם הכבוד, בשעה שהסיכוים להיבחרי הם קלושים? כך גם בכל תחומי החיים. בואו נוותר מעט על העכבוד העצמי שלנו ונסתפק בכבוד האנושי. לכל הגולשים כאן: תשעה באב איננו יום של בדיחות. קצת כובד ראש והרהורים על משמעות החורבן לא יזיקו.