החופש.. החופש.. מ ש ת ג ע ת!!

[סקוביבון]

החופש.. החופש.. מ ש ת ג ע ת!!

אתמול היה ערב קשה. עוד ערב קשה. צעקות עד לב שמים ("אמא, את כל הזמן כועסת".. "אני יכול להתקשר למשטרה (על הפליקים שמידי פעם בורחים) כך זה התחיל והמשיך "אני יותר מידי "יורם" ובגלל זה אני לא מקובל בכיתה.. כולל בכי) (יורם כי אני לא מרשה לו לקלל ולהגיד מילים גסות) אני מרגישה שאני נוקשה מידי.. מצד אחד (דוגמאות: אוכלים רק ליד השולחן.. זמן התארגנות לשינה (בימים שאנחנו לא יוצאים הוא בסביבות 2000 - עד שישנים זה 2230..) ומצד שני - אני צריכה את הגבולות האלה (כך אני גדלתי.. בבית נוקשה וקשה לי מאד להשתחרר מזה.... רק שהם מביאים את כולנו לנקודות רתיחה.. ומצד שלישי.. מבצבצת מחשבה מאחורי הראש - אולי אני אהיה פחות נוקשה.. מה כבר יקרה? אז הוא לא יאכל ליד השולחן.. אז הוא קצת יעשה מה שהוא רוצה.. למה לא? מה קרה? העיקר שתהיה אווירה חיובית /רגועה בבית.. מ ש ת ג ע ת !!

 

[תפוזינה הגדולה]

גבולות גבולות....

הילדים שלנו זקוקים לגבולות מאוד מאוד מאוד. אני מציעה לך לעשות רשימה של עקונות שבעניך הן קו אדום מה בהחלט את בשום אופן לא מוכנה לוותר ומצד שני לבדוק במה את כן יכולה להתגמש כי זה לא ממש חשוב עקרוני וכך בעצם תבדקי עד כמה את נוקשה איתם. דבר נוסף כדי לא להשתגע תדאגי גם לעצמם קחי מדי פעם פסק זמן מהילדים ,שמשהו אחר ידאג להם, אבא או סבתא ותצאי מהבית כמו לחוג התעמלות בערב או לצאת עם חברות , פעם גם אני הייתי סביב הבית כל הזמן ברגע שהחלטתי שגם לי מגיע חופש מהבית ובעלי בהחלט מבין שלפעמים אני זקוקה לחופש הזה כי אז גם יש לי יותר כוחות.

 

[05 מיכל]

מצטרפת לתפוזינה ועוד משהו:

קודם כל חשוב שתהיה רשימה של כללים שחשובים לך מאוד, כתובה ותלויה במקום שהילד רואה. זה עוזר להפנים. חלק מהבעיה של ילדינו זה שהם מתקשים להפנים גבולות. חוץ מזה, זה גם שומר עלינו מלהמציא מבלי-משים חוקים חדשים כל יום, שבעינינו הם כל כך מובנים מאליהם באותו רגע עד שאנחנו בטוחים שכבר אמרנו... ואם את הולכת בכיוון שתפוזינה הציעה לך, ומחליטה גם על דברים שעליהם את מוותרת עכשיו כדי לרכך את האווירה, אז כדאי לשוחח עם הילד ולומר לו שאלה דברים שגם הם חשובים בעינייך, אבל את מוותרת באופן זמני כי האווירה ביניכם חשובה לך מאוד. במחשבה שנייה, אפילו אם את לא מחליטה לוותר על משהו, כדאי לומר לו שהאווירה והיחסים ביניכם חשובים לך, ולשם כך את רושמת הכול, ושאת חושבת שזה יעזור לו, כי אין לך ספק שהכוונה שלו איננה רעה. וכדאי לעבור איתו על רשימת הכללים. אפשר גם להיכנס למשא ומתן קטן על פרט מסוים, או אפילו לקבוע יום בשבוע שיש חופש מכלל מסוים (נניח יום בשבוע שמותר ללכת לישון ממש מאוחר). ועוד משהו: אולי אפשר לתת לו בחופש משימת עזרה בבית, משהו שאת מניחה שהוא יעשה היטב, כדי לתת הזדמנות לשבחים, וכדי לתת לו הרגשה שהוא תורם ומועיל בבית. זה מחזק מאוד את תחושת הערך העצמי. ושיהיה לך הרבה כוח...

 

[חיוכים 40]

כאם לארבעה בנים אנסה לענות...

מהנסיון המר שלי (מתוך הארבעה יש שלושה מאובחנים שמקבלים רטלין-קונצרטה ולאחד יש אבחון בנובמבר) אחד העזרים הגדולים ביותר שהיו לי לסוגיית החוקים בבית היו: הספר הסמכות ההורית של פרופ' חיים עומר , והספר שלו על אלימות ילדים ,שעשו לי עבודה מדהימה בבית והפסיקו את האלימות ואת רוב המריבות והכעסים שהיו , טוב נו, הקונצרטה עשתה הרבה אפילו המון לאוירה בבית כי מיתנה את הדברת הבלתי פוסקת וגם את ההיפריות. יושבים עם הילדים וקובעים ביחד איתם חוקים שעליהם לא עוברים בבית הם קו אדום שעליו יבואו עונשים שנקבעים באותה שיחה. כולל חוקים על תפקידים שעליהם לבצע או איך להשאיר את המטבח אחרי ארוחת לילה, או לחליפין ארוחת צהריים עם גדודי חברים וכו'... קובעים גם מדיניות חופש אני כשלעצמי מגמישה חוקים כמו שינה אצל חברים או אצלנו, ושעות שינה וחזרה הביתה כדי למנוע מריבות הגדרתי מסגרת והיא ניתנת לשינויים עקב החופש באישור שלי לכל מקרה לגופו... יכולה רק לומר שזה פתר הרבה צעקות וכעסים.

 

[אילון20498]

הערבים הקשים האלו הם כמעט כל הזמן

אצלי בבית, אני כל כך מזדהה איתך בקשר להכול גם אצלי יש המון צעקות וכעסים שני בניי הם ADHD (מקווה שהבת לא היא בת 3.5 ) אני חושבת שאין מה לעשות ולוותר רק בדברים לא חשובים ולא עקרוניים לך, גם אני הפסקתי לריב על אכילה ליד השולחן במטבח, אז הם אוכלים מול הטלויזיה אז מה לא קרה כלום, גם אני אוהבת לאכול ליד הטלויזיה זה כיף. ועעוד דברים אחרים שאני לא נוקשה איתם בזמן האחרון כי גם ככה קשה לכולנו בחופש ונמאס לי לצעוק כל הזמן ולהתעצבן, נכון שהם צריכים נוקשות גבולות, אבל חשוב גם לדעת לוותר כדי למנוע בית רוגז וכועס. הגעתי למסקנה הזו בשבוע האחרון לבד בעקבות שיחה עם עצמי, כי הרגשתי שאני פשוט על סף שיגעון, ואני מקווה להמשיך במנטרה הזו. רק למען הרוגע היחסי כמובן בבית תנסי ותראי.

 

[גמבה חמודה מאד]

צודקת, לריב כמה שפחות. והלכתי גם

לפסיכיאטר כי הייתי מאד עצבנית. אני לוקחת כדור פרוזק פעם ביום כבר חודש וזה מאד עוזר, אני יותר רגועה בהרבההההההה ולוקחת דברים יותר בקלות מבעבר. פחות צועקת ותופסת "קריזות".

 

[בוקר טוב 1]

חופש...... חופש.....

נכון שהחופש הוא יותר קשה משום שכמעט 24 שעות ביממה אחד בתוך השני (אני גם אמא ל-4 מתבגרים 3 בנין ובת רק 1 ADHD) בימי החופש אני מרשה קצת יותר (מרפה) זה טוב גם לי וגם לילדים משום שבמהלך שנת הלומדים אנחנו בטרוף אחרי הכל . הילדים מאוד נהנים מהחופש, אבל גם בחופש יש להציב גבולות לדוגמא אני לא מרשה להפוך את הלילה ליום ואת היום ללילה משום שאנחנו אנשים עובדים שצריכים בבוקר לקום לעבודה אז אני מרשה לראום טלויזיה עד השעה 23.00 ולאחר מכן ללכת לישון, בנושא אוכל בסלון אני הרמתי ידיים כי כשאני לא בבית אז הם אוכלים בסלון ואין סיבה שאני אכעס כשאני בבית הרי אנחנו לא כל היום בבית. בנושא ניקיון הבית למתן קצת את האובססיה לניקיון ולסדר כי זה לא עוזר לזרום איתם בכיף ואז פעם בשבוע הם יודעים שצריך לסדר ולעזור לתת "קצת" להיתפרק הרי כשהם ילכו לביה"ס הכל יחזור לקדמותו ולנו אסור להיתעצבן כי צריכים לשמור על שפיות. נשאר לנו חודש וקצת להיכנס בחזרה למרתון של שנת הלימודים אז למען הבריאות שלנו האמהות נא להרפות קצת למען שנקבל את תחילת השנה בכיף ולא מרוטות עצבים. המשך חופש נעים