החופש הגדול שלנו
מין סיכום רגע לפני הסוף (קצת ארוך, מתנצלת). ביוני השנה הוצאנו את האפרוח, אז בת 3 מהגן שלה בעקבות כמה התרחשויות בלתי נעימות. בהתחלה היא כל בוקר ביקשה ללכת לגן והתאכזבה כשגילתה שהיא נשארת בבית. לאחר כשבועיים שלושה זה עבר והיא כבר לא קמה בבוקר עם השאלה "היום הולכים לגן?" אלא עם "מה עושים היום?" באיזשהו שלב גם זה עבר והיא פשוט קמה לה בבוקר שמחה. אז מה עשינו בחופש? נסענו הרבה לבקר משפחה - גם את בני הדודים שלה שגרים מרחק של שעתיים וחצי נסיעה וגם את הסבתות שגרות שעה נסיעה. ביקרנו והזמנו חברים שלנו שיש להם ילדים בגילה, הלכנו הרבה לגני שעשועים (בזמן הלימודים הזנחתי את זה כי היא מאוד מתזזת אותי בגני השעשועים, מחליפה מתקנים כל 20 שניות, ואין לי כוח לזה) וגם לקחתי אותה לכל מיני "אטרקציות" כמו גן-חיות, מוזיאון, הופעת מחול, ים וכו'. האטרקציות היו במינון הרבה יותר נמוך ממה שתכננתי בתחילה (רציתי "אטרקציה בשבוע") בגלל מיני-שמירת הריון שהרופא הכניס אותי אליה בגלל צירים מוקדמים שמנעה נהיגה שלי באוטו למרחקים ארוכים והסתובבויות רבות. אחד הדברים שהכי הדאיגו אותי בזה שהוצאתי אותה מהגן היה איך אני אספק לה חברת ילדים - הדבר שהכי היה חסר לה בחופש. בזה לא היתה לנו הצלחה. היו לי כל מיני תכנונים להיפגש עם ילדים אבל היא רצתה להיפגש רק עם ילדים מהגן שלה - גם אם נהנתה ממפגש עם ילדים אחרים, כששאלתי אם היא רוצה להזמין אותם שוב נעניתי ב"לא. אני רוצה להזמין רק ילדים מהגן שלי". עם הזמנת הילדים מהגן נתגלתה בעיה - נפגשנו עם 3 ילדים, עם אף אחד מהם לא יותר מפעמיים (והיו עוד שניים שפגשנו במקרה בביקורינו בגני השעשועים). למה? בהתחלה לא הבנתי. הילדים נהנו ביחד, אני חשבתי שאירחתי את האמהות יפה - לא הבנתי למה לא מחזירים לי שוב צלצול. בשבוע שעבר היתה מסיבת סוף שנה בגן. בעל הגן התקשר להזמין אותנו וכך גם אמא של אחד מילדי הגן שיצא לי להיפגש איתה לאחרונה בעניין מקצועי. בהתחלה לא רציתי ללכת - לא רציתי לפגוש שוב את שתי הגננות שפישלו ככה ואח"כ עוד כעסו עליי על שהוצאתי את הבת שלי מהגן במקום להתנצל על התנהגותן. לאחר שיחה עם אבי האפרוח, הבנו שלה זה יהיה חשוב ושהיא תשמח אז הלכנו. שתי הגננות שראו אותנו במסיכה לא החליפו איתנו מילה. כך גם חלק מההורים. הילדה בהתחלה היתה בפניקה והיסטריה מוחלטים אבל עם התקדמות הערב הפשירה והלכה לשחק עם חבריה מהגן וניגשה לגננת בתורה לקבל את המתנה שלה לסוף השנה. באיזשהו שלב של הערב, ניגשה אליי אחת האמהות - האמא של אחת מ-3 הילדים שהיו החברים הכי טובים של הבת שלי בגן ושאותה לא ראינו מתחילת הקיץ. היא סיפרה לי שאחרי שנודע לגננת רחל (הגננת הראשית) שהבת שלה ביקרה אצלנו, היא התחילה להתנהג לא יפה לילדה בגן! לקח קצת זמן עד שהיא עלתה על זה ממה שהבת שלה סיפרה לה! היא גם אמרה שכשההורים התחילו לעבוד על מסיבת הסיום של הגן, האמא אמרה שכמובן גם הבת שלי מוזמנת והגננת התנגדה לכך בכל תוקף! וזו אמא שדווקא היתה מתומכי הגננת הזו. אני מניחה שזו הסיבה שששני הילדים האחרים לא באו לבקר אותנו שוב - הם כנראה סיפרו בגן שביקרו את האפרוח שלי, היחס אליהם השתנה וההורים קיבלו "שטיפה" נגדנו! אני הייתי בשוק. סיפרתי את זה לבעלי בדרך הביתה מהמסיבה - הוא מוכן לפרק את הגננת הזו לגורמים על הנקמנות שלה בבתנו. הוא מתכוון לדאוג לכך שהיא לא תעבוד עוד באף גן ילדים בימי חייה (בעלי הגן החדשים פיטרו אותה - מחר יום העבודה האחרון שלה). אני חושבת שהוא צודק. האשה לא ראויה לגדל דגי זהב. לא עוזר שהיא השכנה שלנו בבית ליד... ועוד אנקדוטה מהמסיבה - אחת המתנות שהילדה קיבלה זה מיני-אלבום מבריסטול עם תמונות שלה מהגן ממהלך השנה. על ה"כריכה" שלו יש תמונה שלה שצולמה ע"י צלם מקצועי בתחילת השנה והיתה תלויה על קיר הגן בפלקט הגדול של תאריכי ימי ההולדת של הילדים. זו היתה תקופה שהאפרוח שנאה שמצלמים אותה בה והיא בוכה בצילום. כשהאפרוח ראתה את התמונה, היא אמרה לי "אמא תראי אני בוכה כאן. זה בגלל שהילדים יצאו לטיול ונשארתי לבד בגן ואני רציתי שהם ישארו איתי בגן"
אנחנו לא דיברנו על התקרית הזו מאז שהוצאנו אותה מהגן ותמיד היינו בטוחים שאנחנו לקחנו את זה הרבה יותר קשה ממנה, והנה מסתבר שלא. בינתיים היא שמחה ומתרגשת לדעת שעוד 3 שבועות היא הולכת "לגן של הבוגרים" ויהיו שם איתה רוב חבריה מהגן. פרשיות ההתעללות האחרונות בגנים שהתפרסמו לא איששו את בטחוני המעורער ממילא במוסד שנקרא "גני ילדים" אבל אני נותנת לזה צ'אנס בשבילה. אני רואה כמה חברת הילדים חסרה לה. מצד שני - גם ראיתי כמה השהייה איתי בבית בחודשיים האחרונים קידמה אותה והיטיבה עמה - ואני מוכנה לכתוב על זה בהזדמנות אחרת אם מישהי רוצה לקרוא כי ההודעה הזו כבר הרבה יותר מדי ארוכה...
מין סיכום רגע לפני הסוף (קצת ארוך, מתנצלת). ביוני השנה הוצאנו את האפרוח, אז בת 3 מהגן שלה בעקבות כמה התרחשויות בלתי נעימות. בהתחלה היא כל בוקר ביקשה ללכת לגן והתאכזבה כשגילתה שהיא נשארת בבית. לאחר כשבועיים שלושה זה עבר והיא כבר לא קמה בבוקר עם השאלה "היום הולכים לגן?" אלא עם "מה עושים היום?" באיזשהו שלב גם זה עבר והיא פשוט קמה לה בבוקר שמחה. אז מה עשינו בחופש? נסענו הרבה לבקר משפחה - גם את בני הדודים שלה שגרים מרחק של שעתיים וחצי נסיעה וגם את הסבתות שגרות שעה נסיעה. ביקרנו והזמנו חברים שלנו שיש להם ילדים בגילה, הלכנו הרבה לגני שעשועים (בזמן הלימודים הזנחתי את זה כי היא מאוד מתזזת אותי בגני השעשועים, מחליפה מתקנים כל 20 שניות, ואין לי כוח לזה) וגם לקחתי אותה לכל מיני "אטרקציות" כמו גן-חיות, מוזיאון, הופעת מחול, ים וכו'. האטרקציות היו במינון הרבה יותר נמוך ממה שתכננתי בתחילה (רציתי "אטרקציה בשבוע") בגלל מיני-שמירת הריון שהרופא הכניס אותי אליה בגלל צירים מוקדמים שמנעה נהיגה שלי באוטו למרחקים ארוכים והסתובבויות רבות. אחד הדברים שהכי הדאיגו אותי בזה שהוצאתי אותה מהגן היה איך אני אספק לה חברת ילדים - הדבר שהכי היה חסר לה בחופש. בזה לא היתה לנו הצלחה. היו לי כל מיני תכנונים להיפגש עם ילדים אבל היא רצתה להיפגש רק עם ילדים מהגן שלה - גם אם נהנתה ממפגש עם ילדים אחרים, כששאלתי אם היא רוצה להזמין אותם שוב נעניתי ב"לא. אני רוצה להזמין רק ילדים מהגן שלי". עם הזמנת הילדים מהגן נתגלתה בעיה - נפגשנו עם 3 ילדים, עם אף אחד מהם לא יותר מפעמיים (והיו עוד שניים שפגשנו במקרה בביקורינו בגני השעשועים). למה? בהתחלה לא הבנתי. הילדים נהנו ביחד, אני חשבתי שאירחתי את האמהות יפה - לא הבנתי למה לא מחזירים לי שוב צלצול. בשבוע שעבר היתה מסיבת סוף שנה בגן. בעל הגן התקשר להזמין אותנו וכך גם אמא של אחד מילדי הגן שיצא לי להיפגש איתה לאחרונה בעניין מקצועי. בהתחלה לא רציתי ללכת - לא רציתי לפגוש שוב את שתי הגננות שפישלו ככה ואח"כ עוד כעסו עליי על שהוצאתי את הבת שלי מהגן במקום להתנצל על התנהגותן. לאחר שיחה עם אבי האפרוח, הבנו שלה זה יהיה חשוב ושהיא תשמח אז הלכנו. שתי הגננות שראו אותנו במסיכה לא החליפו איתנו מילה. כך גם חלק מההורים. הילדה בהתחלה היתה בפניקה והיסטריה מוחלטים אבל עם התקדמות הערב הפשירה והלכה לשחק עם חבריה מהגן וניגשה לגננת בתורה לקבל את המתנה שלה לסוף השנה. באיזשהו שלב של הערב, ניגשה אליי אחת האמהות - האמא של אחת מ-3 הילדים שהיו החברים הכי טובים של הבת שלי בגן ושאותה לא ראינו מתחילת הקיץ. היא סיפרה לי שאחרי שנודע לגננת רחל (הגננת הראשית) שהבת שלה ביקרה אצלנו, היא התחילה להתנהג לא יפה לילדה בגן! לקח קצת זמן עד שהיא עלתה על זה ממה שהבת שלה סיפרה לה! היא גם אמרה שכשההורים התחילו לעבוד על מסיבת הסיום של הגן, האמא אמרה שכמובן גם הבת שלי מוזמנת והגננת התנגדה לכך בכל תוקף! וזו אמא שדווקא היתה מתומכי הגננת הזו. אני מניחה שזו הסיבה שששני הילדים האחרים לא באו לבקר אותנו שוב - הם כנראה סיפרו בגן שביקרו את האפרוח שלי, היחס אליהם השתנה וההורים קיבלו "שטיפה" נגדנו! אני הייתי בשוק. סיפרתי את זה לבעלי בדרך הביתה מהמסיבה - הוא מוכן לפרק את הגננת הזו לגורמים על הנקמנות שלה בבתנו. הוא מתכוון לדאוג לכך שהיא לא תעבוד עוד באף גן ילדים בימי חייה (בעלי הגן החדשים פיטרו אותה - מחר יום העבודה האחרון שלה). אני חושבת שהוא צודק. האשה לא ראויה לגדל דגי זהב. לא עוזר שהיא השכנה שלנו בבית ליד... ועוד אנקדוטה מהמסיבה - אחת המתנות שהילדה קיבלה זה מיני-אלבום מבריסטול עם תמונות שלה מהגן ממהלך השנה. על ה"כריכה" שלו יש תמונה שלה שצולמה ע"י צלם מקצועי בתחילת השנה והיתה תלויה על קיר הגן בפלקט הגדול של תאריכי ימי ההולדת של הילדים. זו היתה תקופה שהאפרוח שנאה שמצלמים אותה בה והיא בוכה בצילום. כשהאפרוח ראתה את התמונה, היא אמרה לי "אמא תראי אני בוכה כאן. זה בגלל שהילדים יצאו לטיול ונשארתי לבד בגן ואני רציתי שהם ישארו איתי בגן"
