תרבות = גידול, חינוך
משורש רב"י (רב"ה), שפירושו לגדל, ואם מדובר בילדים, ממילא גידולם כרוך גם בחינוכם. כך גם בערבית: תַּרְבִּיָּה (רב"י, בניין שני) = חינוך. השורש מופיע במשמעות זו פעמים ספורות במקרא. למשל, על ישמעאל כתוב: וַיְהִי אֱלֹהִים אֶת-הַנַּעַר וַיִּגְדָּל וַיֵּשֶׁב בַּמִּדְבָּר וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת (בראשית, כ"א, כ) מה פירוש 'רובה'? מישהו שגדֵל, ובמילה אחת - נער. מכאן מובן, שהמשמעות המודרנית של המילה בטעות יסודה. מעניין לציין, שצורת הנקבה של מילה זו תהיה 'רובָה' (על משקל 'קונה', 'רואה' וכיו"ב). ואולם, בגלל הדמיון בין ו ל-י, התחלפו להן השתיים, וכיום הצורה המוכרת לנו היא דווקא 'ריבה'. דוגמא נוספת מצויה בפסוק המופיע בהגדה של פסח, שלרוב גורם מבוכה לקוראו: רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים שָׁדַיִם נָכֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה (יחזקאל, ט"ז, ז) מה פירוש 'רבבה' בהקשר זה? גידול. גידול הצומח מעצמו, כמו עשב השדה. גם בהמשך יש לפרש 'ותרבי' = 'ותגדלי', כלומר, יש כאן חזרה לשם הדגשה, כמו "עני ואביון", "בור ועם הארץ" ועוד כיוצא באלה. אז מה אומר משה לשבטי ראובן, גד וחצי המנשה? הסירוב שלהם להיכנס לארץ מזכיר לו את הסירוב של אבותיהם להיכנס לארץ בחטא המרגלים. התפוח, כך משה, לא נופל רחוק מהעץ: אתם (ראובן, גד וחצי המנשה) תרבות, קרי: גידול; תוצר חינוכי, של אנשים חטאים!