הקאנטר *המוצלח* הראשון
כשהתחלתי לרכב הייתי חתיכת פחדנית, ונשארתי המון זמן בטרוט כי פחדתי לעבור לקאנטר. גם קאנטר על הלונג' ממש הפחיד אותי, בקיצור הייתי ממש תקועה. בשלב מסויים המורה שלנו החליטה לתת לי לעשות את קאנטר על הסוס שלה. הוא היה סוס הרבה יותר גבוה ומרשים מסוסי בית הספר המקומיים שלנו, עם שם אירופאי ושיק ממקום אחר. אמה-מה? למרות שהיא קנתה אותו לדראסז', הוא כנראה שאף כל חייו להיות סוס בית ספר. הוא נורא אהב לעבוד עם תלמידים (לכן היא נתנה לי אותו). זה היה קאנטר מושלם. רך, מעוגל, בקצב מופלא, והיה לי כל הזמן שבעולם לנסות לשבת, להינות - כי גאביניוס המותק עשה את כל העבודה! נשאר צמוד לגדר, פינה שמאל על שמאל לפני שהספקתי לצייץ, בקיצור - כאילו שהוא אמר לי : "תעזבי אותך שטויות, תהני מהמקצב, אני אעשה את השאר". בלתי נשכח. ואולי עוד רגע מאד מיוחד היה התחרות הראשונה שלי (פנים בית ספרית. אין סיכוי שתראו אותי בשנים הקרובות במשהו יותר רציני). אחרי בערך שעתיים של המתנה למקצה תוך תהיה היסטרית מה חשבתי לעצמי שאני משתתפת ואיך לעזאזל אזכור את סדר המכשולים, עליתי על הסוס, עשיתי מסלול כמעט נקי, ואפילו קיבלתי סרט של מקום שלישי. זה היה יום חלומי לגמרי.
חלק ממה שאני זוכרת: - איך כמעט התנגשתי בגדר - איך כמעט נפלתי - קאנטר ראשון - רכיבה ראשונה - רכיבה עם 2 ידיים ראשונה - צעדי גאלופ - איך למדתי לקשור בקשר התרה מהיר - איך למדתי על האוכף - איך התחלתי לעזור בחווה