החוויה האישית

[שיינה2]

החוויה האישית

אז ככה... הרבה מקוראי/כותבי הפורום בעצם "חיים" את הסוסים, אז הנה הזדמנות לספר ולשתף קצת אחד את השני: מהי החוויה הכי זכורה לכם מעולם הסוסים? החוויה הכי מרגשת? הכי מפחידה? הכי מצחיקה? - כל אחד ומה שמדבר אליו... דומגאות (להמחשת הכוונה שלי): הפעם הראשונה על הסוס / הקאנטר הראשון / הרכיבה הכי מצחיקה / השיעור הכי קשה / הנפילה הראשונה / הסוס שקניתי / חוויה מיוחדת עם המדריך או עם חברים מהחווה..... גם רעיונות אחרים שלא הזכרתי - יתקבלו בברכה ובלבד שהם החוויה הכי זכורה לכם ! אז קדימה - זה הזמן לגרד את הראש ומצוא את הזכרון שהכי מדבר אליכם !

 

[shirli0811]

../images/Emo192.gif ../images/Emo9.gif

אני חושבת שהחוויה הכי הכי שלי לא ממש קשורה ברכיבה שלי. החוויה שאני הכי מתחברת אליה התחילה לפני שנה וחצי בערך כשעזרתי בשיעורי רכיבה טיפולית. האהבה שלי כלפי הסוסים, הטיפול בהם, שיעורי הרכיבה התחילו עוד הרבה לפני זה, אבל יותר מהכול אני מתחברת להדרכה הטיפולית. הייתי מגיעה ביום מיוחד לחווה רק בשביל לעזור בשיעור הזה, התאהבתי בתלמיד המדהים, התאהבתי בדרך השיקום הזאת. אני ממש אוהבת לתת מעצמי, אני חושבת שלתת מעצמי, לעזור לאנשים בעלי נכויות שונות, זה הדבר הכי מדהים שיש, לתת לתלמיד ביטחון בך, לאט לאט לעזור לו להתייצב, להצחיק אותו, לתת לו הרבה הרבה מעבר למה שנותנים לתלמיד רגיל. מאז כבר ידעתי שאני אצא לקורס הדרכת רכיבה טיפולית.

כרגע עוד לא נותנים לי באף מכון בארץ בגלל הגיל אז אני צריכה לחכות עוד קצת, אז בינתיים אני משקיעה את הזמן בלהתקדם ברכיבה, להכיר שיטות ומיומנויות חדשות של עבודה עם תלמידים, ובפרט תלמידים עם נכויות שונות. אחת החוויות שהייתה לי במסגרת הזאת, אני חושבת עליה כ"כ הרבה פעמים.. לפני כשנה בחופש הגדול היו "ימי חוויה בחוות צח", במסגרת הימים האלו הגיעה לחווה קבוצה של בית ספר של חינוך מיוחד. בילינו איתם יום שלם, הכרנו להם את החווה, נתנו לכול אחד מהם לטעום רכיבה על הסוס, הייתה ילדה אחת מתוקה ומדהימה-קראו לה הילה, הילה פחדה לעלות ממש על הסוס, אז נתנו לה להתקרב לאט לאט לסוס, למרות שהיא רק ליטפה אותו בסוף. אני זוכרת שהיא טיפסה על מגלשה ופחדנו שהיא תיפול, אז ביקשנו ממנה לרדת, ביקשנו יפה והיא ירדה, שכנעתי אותה שנעשה ביחד פיתה, היא נתנה לי יד ואמרה לי: "אני אוהבת אותך את חמודה.."

המילים האלו ריגשו אותי כ"כ, אני התאפקתי לא לבכות, אני בטוחה שהיא השפיעה עליי באופן מדהים והראתה לי כמה שאני יכולה לתת מעצמי ומתאימה להדריך רכיבה טיפולית. אני בטוחה שיש לי סבלנות, רוך, עדינות, שאני אוכל לשלב צחוק בשיעור, לגרום לתלמידים לבטוח בי, לתת להם את הזמן שלהם לספר חוויות.. לעשות איתם כ"כ הרבה, שזה יהיה בשבילם אבל הרבה יותר מזה בשביל עצמי, כי זה חלק ממני.

זה אחת החוויות ההכי מדהימות שהייתה לי במסגרת השנים בחוות צח, אבל יש לי עוד כ"כ הרבה חוויות, מצחיקות, כואבות, מכל המינים ומכל הסוגים, אבל חוויה שריגשה אותי כ"כ כמו הילה לא הייתה לי.

 

[Evyatar האחד]

חחחחחחח

אני זוכר את הפעם הראשונה שעשיתי קאנטר......

בהתחלה אני ממש פחדתי מזה, וכל הזמן הייתי חושש לבוא לשיעורים כי הייתי מפחד שנתחיל ללמוד קאנטר.... כנראה פחדתי שזה יהיה מהיר מדי ואני אפול אבל היום אני מת על זה......... כמובן שמדובר בלפני כשנתיים........... והנה ההוחכה שלא היה לי מה לחשוש: עד היום עוד לא נפלתי מסוס!

 

[shirli0811]

../images/Emo2.gif

 

[סוסונת Nשוגעת]

אני רק חיכיתי לקאנטר..

 

[Bakura]

הכי זכור לי~

זה שהלכתי לרכב באיזה מקום בגיל עשר בערך, ובאמצע הרכיבה גברת סוסה נעצרה, וכרעה על ברכיה הקדמיות. משהו אמר לי שזה לא אמור לקרות כי הסוסה הזאת לא גמל, הוצאתי את הרגליים מהדברים של הרגליים וחמקתי בקושי מהסוסה שכמעט מעכה לי את הרגל שהיא התחילה לעשות אמבטיית חול. המדריך אפילו לא הזהיר אותי שזה קרה, ולא חזרתי לשם~

אני לא רוכבת על סוסים, אגב. אבל נו.~

 

[ה צ י ף]

בחיים אני לא ישכח

רק כשהתחלתי לרכב הייתי בן 10 יצאנו אני,חבר המדריכה ואבא שלי לטיול עם הסוסים אני וחבר שלי עשינו טרוטים קנטרים בכיף.. שולטים בסוסים עדדדדד שהגענו לפרדס פתוח המדריכה אמרה שהיא תצטרף עלינו כולנו היינו מוכנים והסוס שלי החליט שהוא מוריד את הראש ואוכל והם בנתיים לא שמו לב והתחילו קנטר ואני נתתי לסוס שלי דירבון ומשכתי לו תראש למעלה ואני לא מבין מאיפה זה באלו אבל הוא פפפפפפפפפתתתח בגלופ מטורףףףףףףףףףףףףףףףף ואני כולי בן 10 לא הצלחתי לעצור אותו אני מרחף באוויר מהמהירות מה לא ניסיתי עצירת חרום להיות רגוע הכל אפילו משכתי אותו מהמתג עצמו!!!! ורצנו לתוך גדר מזל שלי שלאן שהסוס רץ היה פתח קטן בגדר והסוס עבר ואחרכך עצר קפצתי מהסוס בטראוומה חצי שנה בערך אחריזה לא עליתי על סוס אבל הייתי בא לחווה ומטפל.. לאט לאט חזרתי לרכיבות =]

 

[תםטםOHIO]

הפעם הראשונה ש

טילפתי סוס בעצמי. אני חושבת שבגיל 7 ה היה שהחזקתי סוסים למפרזל. והסתכלתי על כל פעולה שהוא עשה, עד הפרט הכי קטן. ותמיד כשכולם השתמטו מהמטלה הזאת אני המשכתי להחזיק סוסים לוטרינרים למפרזלים, ועוד יותר שנים אחרי, כשהייתי צריכה להזמין מפרזל לסוסים שלי ולהתפלל שיגיע בזמן, ולסלוח לו שדפק לי את כל הבוקר ולהתקשר לחווה להודיע שאני אגיע יותר מאוחר כי אני עם המפרזל, ובינתיים להעביר את הצהריים ולשאול אותו את כל השאלות על הבי"ס שהוא למד בו וכמה נשים למדו שם ומה עשו וכמה זמן וכו וכו. ולפני הסוס האמיתי להתגבר על הבחילה ועל הזעזוע של המשאית רגליים שפרקו על הרצפה שהייתי צריכה לשלוף משם ולעטוף את הרגל הראשונה שאני מטלפת בניילון וסקוטש. ובאותו היום עוד 20 כאלה ולא יכולתי לקפל יותר את הפרקים של האצבעות ואחרי חודש כזה שחשבתי שאני פשוט מתה מגעגועים הביתה ולעברית ולא מסוגלת לקלוט עוד מילה אחת או תיאור אחד. ואז קיבלתי את הסוס הראשון. וההרגשה היתה שאני מפסלת, אבל הפעם בחומר חי. בהתחלה לא האמינו לי שלא טילפתי לפני זה כי לא היתה לי בעיה עם הסכין כשכולם נתקעו ביד שמאל, וכנראה שהיה ממש משתלם לנקות פרסות כל בוקר לאיזה 15 סוסים בכל חווה שעבדתי בה קודם . ואז עוד כמה פעמים של שלושה חודשים כאלה ברצף, אבל עד שממש הרגשתי את האובססיה הזאת, כשכל הגוף סחוט והחולצה ספוגה לגמרי אבל אני ארים עוד פעם את הפרסה כי יש עוד עבודה לנקות בפנים, וזה הפך לפאשיין, לסיפוק עצום, לעבודה שהיום אני הכי אוהבת את הזמן שלי עם הסוס, שבאיזשהו מקום אני מרגישה שהוא מחכה עד שאני אסיים, כי זה משמעותית מרגיש לו הרבה יותר טוב. לא יודעת אם זו החוויה הכי זכורה לי אבל זו חוויה עוצמתית שהכי התאימה במסגרת של השאלה הזאת.

 

[תםטםOHIO]

למי שהתעניין בקורסים לטילוף ואחזקה טבעית

אלו הדרישות להכנס לקורס ולהתחיל את הסדנאות בתיאוריה ובמעשי. מדובר במסלול של שנה וחצי ומעלה, מקבלים אישור לטלף סוסים עפ"י התנסות והצלחה במבחני הטילוף שנערכים בגרמניה ולבסוף תעודה מסמיכה מטעם הוטרינרית שטרסר, אשר גם עבורה יש להבחן מחדש אחת לשנה. http://www.strasserhoofcare.co.za/shsa/viewtopic.php?t=63 עד כה השתתפו רק 3 ישראלים בתוכנית, אני מקווה ושואפת שיהיה יום אחד מרכז טיפולי מסודר בישראל. באופן אישי אני ממשיכה ללמוד ככל שמתאפשר לי בארץ ובחו"ל כדי לקדם את החזון הזה, לבינתיים עבורי, זה האופן הכי הגיוני ועם הסוס. אגב, כדי ללמוד בגרמניה לקחתי שיעורים בגרמנית למשך תקופה, בקישור למעלה מצאתי תוכנית באנגלית מאחר וניתן ללמוד את אופן האחזקה והטילוף גם במדינות באירופה או אמריקה ואסיה.

 

[כל עולמי סוסים]

וואי בערך כמוני ../images/Emo13.gif../images/Emo24.gif

תמיד כשמשתמטים אני זאת שתמיד מסכימה

הרוב זה במקרה של לעזור ברכיבה הטיפולית. ותמיד אני עוזרת וגם מרוויחה- המון ידע. על הצורה הנכונה שבה עושים לונג', על איך לתקשר עם אותם ילדים שקשה להם, ועוד מלא. גם בניקוי שקתות, שכמעט תמיד אני זאת שמנקה, אני השתפרתי מלא רק בזכות זה. בכלל, אני חושבת גם שמי שעוזר הכי הרבה ולא משתמט ותמיד מוכן לעשות יותר ויותר, לא רק שעוזר לאחרים, אלא גם צובר יותר ידע וניסיון וככה בעתיד הרבה יותר קל בתחומים האלה.

 

[תםטםOHIO]

עוד חוויה שנזכרתי בה

היה לראות בפעם הראשונה את המדריכה שלי (גראנד פרי אינטרנשיונל) סאלי פיטצג'רלד רוכבת במגרש.

 

[dixie chick]

אני תמיד אזכור את הפעם הראשונה שברוך לקח אותי

למקום הראשון בריינינג ירוקי (בתחרות השניה שהתחרתי עליו סה"כ) את המבט המאושר והמפותע שלי (כי זה היה אחרי ראן- אראונד שלי נגד מישהו אחר והיתי ראשונה והוצאתי ציון נמוך כי ברוך זרק ליד פעמיים, ככה שהייתי ממש ספקנית שאני אנצח, ממש לא האמנתי וכבר התחלתי את שלב הדכדוך...) ואת החיוך החמוד של המאמן שלי (אני חושבת שגם הוא מאוד הופתע כי ההנחיות שלו היו "לא לרוץ מהר, לא להשתגע" וקשה לנצח כשרצים כמו סבתא) כשהכריזו על הציון של הרץ השני והיה ברור שאני ניצחתי (אני גם חושבת שבדיוק הייתי באמצע להגיד למאמן משהו כמו "טוב לקחת אותו לפרק ולשטוף?" או משהו כזה.... ואותי היסטרית מחבקת למוות את ברוך השוקיסט שעמד לו שם מופתע וזוקר אוזניים ולא הבין על מה כל המהומה אם הייתי צריכה למחוק הכל את כל הזכרונות את כל העבר הייתי מבקשת שישאירו לי את הרגע הזה בלבד!

 

[סוס זה שמי האמצעי]

קאנטר ראשון...בערך...

הפעם הראשונה שעשיתי קאנטר הייתה מלחיצה מאוד. זה היה אחד השיעורים בחצי השנה הראשונה שלי והמדריכה הודיעה שבשיעור הזה נלמד לעשות טרוט מהיר... הייתי באותו שיעור על סוסה ערבית עם מזג קצת חם והייתה צעירה מאוד. קצת אחרי שעברתי איתה לטרוט מהיר יותר היא התחילי "לדהור". וניכנסתי לחץ. בהתחלה פלטתי צרחה, אבל זה רק הגביר את המהירות והיתייאשתי לגמרי. כדי לא ליפול (ברוב טיפשותי) טפסתי באוכף ונשענתי קדימה (כמו בתחרויות...) ושוב המהירות עלתה (בשלב הזה הייתי כבר בגלופ). הייתי אז בת 9 בערך ומיתוך יאוש ניסית להשען קידימה וללטף לסוסה את הצוואר...ואז נפלתי... אפשר להגיד שלקח לי הרבה מאוד זמן עד שהסכמתי ללמוד קנטר אחר כך.

 

[סוס זה שמי האמצעי]

הייתה - הייתי.. (לא הסוסה! אני)

 

[שיינה2]

../images/Emo26.gif גלופ בתוך מגרש? זה בכלל אפשרי?

 

[MC sApiR]

אפשרי

 

[Evyatar האחד]

אני לא רואה סיבה שלא..

 

[שיינה2]

עוד חוויות למישהו?

 

[צליל 90]

גם אני רוצה..באיחור אופנתי

יש לי כמה חוויות שכל פעם שאני נזרת בהן נהייה לי חיוך טיפשי על הפרצוף.

הראשונה ראשונה מהפעם הראשונה שרכבתי על סוס שהוא לא פוני ואף אחד לא הוליך אותי. אני לא זוכרת מה השם של החווה אבל זה הייה כל כך כי ועם זאת ממש מפחיד..הייתי אולי בת 6.

אחרי זה, משהו כמו גיל 13..הפעם הראשונה שעשיתי טרוט, על הסוסה המדהימה ביותץר בעולם, אם היא עדיין בחיים ואני אמצא אותה יום אחד, אני אפתח את תוכנית חיסכון כדי לקנות אותה..אינדיאנה היפה שלי..הייה מרוח לי כזה חיוך ענק על הפרצוף באותו רגע שהיא עברה לטרוט. ופשוט לא רציתי לרדת מהסוסה אח"כ.

והפעם הראשונה שבאמת עשיתי לופ..וכזה שממש נהניתי ממנו, זה הייה בטיול של החווה, ואני זוכרת שכולם ממש ביקשו שאני אעשה איתם לופ, ואני פחדתי, כי רק חזרתי לרכב אחרי שנתיים בערך שלא הייתי על סוסים. עם פחד גדול והתרגשות עוד יותר גדולה כולם יצאו בלופ ואני איתם כמובן, אם לא כולם היו מסתכלים עליי גם אז הייה נמרח לי חיוך ענק וטיפשי

על הפרצוף, אבל השתדלתי לשמור על פרצוף נורמאלי שלא יביך אותי חח..

ועדיין שמעתי את המנהל אומר"תסתכלי על צליל"...חחח..

 

[סוס זה שמי האמצעי]

...

אני לא יודעת אם משהו היה בכלל הגיוני, כי הכל עבר כל כך מהר והייתי קטנה מאוד... המגרש היה גדול ובשביל השיעור חצו לנו אותו, והסוסה עברה את הסימון...פחדתי שהיא תקפוץ מעל הגדר תרוץ לאני לא יודעת איפה...