החדר חשוך....
החדר חשוך כולם ישנים.. כל הכוסות והקבוקים עוד מפוזרים על הרצפה.. ורק היא ערה.. מביטה סביבה.. ופתאום היא קולטת עד כמה היא יפה.. מביטה על עיניה השלוות שמבט של אושר ותקווה נשקף מהן בעבר.. וחושבת.. "את הירח הייתי יכולה לתת לה.. אך הוא שלה.. כבר ממזמן.. את הרוח.. את הים.. את אור השמש.. את האש והאדמה.. העננים.. והאושר.. מחזירה את התקווה.. אך הכל שלה.. הכל שייך לה.." היא מביטה ונדהמת כל פעם מחדש.. בשפתיים האדומות.. בעיניים הכחולות.. בשיער הרך והמתולתל.. ודמעות כמעט שזולגות.. הן עוד תלויות בזוית.. מתלבטות.. היא רוכנת אט אט.. ומתקרבת.. היא רוצה.. אבל חוששת... לבסוף אוזרת אומץ.. ומנשקת.. ושוב מביטה.. העיניים אט אט נפקחות.. היא מתבוננת בתוכן היטב ורואה אותם.. את הברק.. את הניצוץ.. את התקווה.. את האהבה.. ובלי מילים.. היא מושכת אותה כלפיה.. משכיבה אותה כורכת יד סביבה ואומרת "רק לך חיכיתי.. רק לך" היא מרגישה שהיא בוערת.. מאהבה ומתשוקה.. לא מבינה עדיין מה קורה.. מתקשה להאמין.. מביטה לרגע.. ומבחינה במבט מבולבל.. מבט שואל בעיניה.. "מה יהיה עכשיו?" "אני לא יודעת.." "את אוהבת אותי?" "רק אותך.." שתיקה... ורק העיניים צועקות.. כולם ישנים.. ואף אחד לא יודע.. ואף אחד לא שומע... וכאילו.. שאפילו הקירות מחכים לשאלה שתשאל.. "על מה את חושבת?" "אני מפחדת.." "ממני??" "לא.. מהעולם.." "את אוהבת אותי?" "כן.." "אין לך מה לדאוג.. הכל יסתדר.." "את לא מפחדת?" "בטח שכן.." "אז למה את כל כך בטוחה שהכל יסתדר?" "כי אני אוהבת אותך.. וכי ביחד.. כלום לא יכול לנו.." חיוך נפרש על שפתיה.. הביטחון חזר.. היא מביטה שוב.. ונהנית לגלות את הברק שכל כך חיכתה לו.. את האהבה.. את התקווה.. וככה זה נגמר..
החדר חשוך כולם ישנים.. כל הכוסות והקבוקים עוד מפוזרים על הרצפה.. ורק היא ערה.. מביטה סביבה.. ופתאום היא קולטת עד כמה היא יפה.. מביטה על עיניה השלוות שמבט של אושר ותקווה נשקף מהן בעבר.. וחושבת.. "את הירח הייתי יכולה לתת לה.. אך הוא שלה.. כבר ממזמן.. את הרוח.. את הים.. את אור השמש.. את האש והאדמה.. העננים.. והאושר.. מחזירה את התקווה.. אך הכל שלה.. הכל שייך לה.." היא מביטה ונדהמת כל פעם מחדש.. בשפתיים האדומות.. בעיניים הכחולות.. בשיער הרך והמתולתל.. ודמעות כמעט שזולגות.. הן עוד תלויות בזוית.. מתלבטות.. היא רוכנת אט אט.. ומתקרבת.. היא רוצה.. אבל חוששת... לבסוף אוזרת אומץ.. ומנשקת.. ושוב מביטה.. העיניים אט אט נפקחות.. היא מתבוננת בתוכן היטב ורואה אותם.. את הברק.. את הניצוץ.. את התקווה.. את האהבה.. ובלי מילים.. היא מושכת אותה כלפיה.. משכיבה אותה כורכת יד סביבה ואומרת "רק לך חיכיתי.. רק לך" היא מרגישה שהיא בוערת.. מאהבה ומתשוקה.. לא מבינה עדיין מה קורה.. מתקשה להאמין.. מביטה לרגע.. ומבחינה במבט מבולבל.. מבט שואל בעיניה.. "מה יהיה עכשיו?" "אני לא יודעת.." "את אוהבת אותי?" "רק אותך.." שתיקה... ורק העיניים צועקות.. כולם ישנים.. ואף אחד לא יודע.. ואף אחד לא שומע... וכאילו.. שאפילו הקירות מחכים לשאלה שתשאל.. "על מה את חושבת?" "אני מפחדת.." "ממני??" "לא.. מהעולם.." "את אוהבת אותי?" "כן.." "אין לך מה לדאוג.. הכל יסתדר.." "את לא מפחדת?" "בטח שכן.." "אז למה את כל כך בטוחה שהכל יסתדר?" "כי אני אוהבת אותך.. וכי ביחד.. כלום לא יכול לנו.." חיוך נפרש על שפתיה.. הביטחון חזר.. היא מביטה שוב.. ונהנית לגלות את הברק שכל כך חיכתה לו.. את האהבה.. את התקווה.. וככה זה נגמר..
