החגים..

טול8

New member
החגים..

החגים האלה, כל פעם מחדש, אומרת לעצמי, אולי יהיה יותר קל השנה כמו שאתם אומרים וכמו שאתם מסבירים, שחובה לחיות למרות הכאב, גם מאד קל להגיד את זה, אבל הביצוע כל כך קשה ולא משנה מה, החג היה כל כך כואב, בבית של סבתא שלי, שבחדרה כל כך הרבה תמונות של אחי, איתי או גם בלעדיי והשולחן שגם שאני יושבת שם אני לא שומעת מילה ממה שאומרים כל הזמן חושבת לעצמי כמה משעמם לי וכמה הוא חסר לי כי אני לבד נשארתי , רק הבני הדודים שמאד קטנים וחושבת כל הזמן " אם הוא היה פה " " אם הוא היה רואה אותי עכשיו" שנתיים ו8 חודשים אחרי.. גדלתי, התבגרתי.. כבר כמעט בת 16.. כל כך כואב לי, כל כך ריק לי בלעדיו כל כך שקט לי בלעדיו, ואני לבד יושבת שם בשולחן מנסה להתאפק ולעצור את הדמעות מלצאת החוצה.. הלוואי וכולנו נזכה לשנה טובה וקלה כמה שרק אפשר... חג שמח.. אם אפשר להגיד שמח ..
 

My Dragonfly

New member
שונאת חגים...

זה אף פעם לא קל... ואני משלימה עם זה שגם לעולם לא יהיה... כמו בכל יום הולדת ובכל אזכרה זהו עוד תאריך שבו הפצע נפתח מחדש מגרד את שכבת ההדחקה וההתמודדות היומיומית אבל... אלו הם חיינו ולכולם יש רגעים קשים את לא לבד ואף פעם לא תהיי כי עכשיו הוא תמיד יהיה איתך
 
למעלה