החברות של הבת שלי

[כל שנה בדצמבר]

החברות של הבת שלי

האם אתן חושבות שהבנות שלכן עושות בחירה נכונה כשהן בוחרות את החברות שלכן? האם יש חברה אחת שאתן מעריכות במיוחד? למה? האם יש חברה שאתן לא אוהבות ובכל זאת הבת שלכן כן שומרת איתה על יחסי חברות? האם אתן מתערבות? מעירות?

 

[חני ב]

כמה שאלות על הבוקר ../images/Emo13.gif

1. כן, יש לה טעם טוב. 2. כן, כי אותה חברה מאד מאד אוהבת אותה. 3. לא לשמחתי.

 

[כל שנה בדצמבר]

חכי,,, יש עוד, אני פשוט לא רוצה למלא את הדף:-

 

[חני ב]

../images/Emo13.gif

 

[המתאמנת]

החברות אחלה אבל האמהות ../images/Emo122.gif

בגלל ששלי עוד קטנה...אז זה בא "עיסקת חבילה" עם האמא.... הילדות מקסימות...אבל יש אמא אחת...שהיא ממש סיוט...היא "מנהלת" את החבריות של הילדה כאילו הם שלה, כן מרשה לשחק...לא מרשה לשחק....הילדה והבת שלי חברות טובות...ולאמא זה לא מספיק...היא רוצה שלילדה יהיו הרבה חברות...מה שגורם לא פעם שהבנות לבד בהפסקה כי האמא דורשת מהילדה השניה לשחק עם עוד ילדים וההיא רוצה רק את הבת שלי... בקיצור...זה לא פשוט

 

[כל שנה בדצמבר]

אוההו... אמהות של חברות זה שרשור בפני עצמו

רוצה לפתוח? יש לי הרבה מה לומר......

 

[המתאמנת]

../images/Emo45.gif

 

[צימעס]

היא קטנה יחסית,

לא פשוט לה בח'בורה, כי היא רוצה סדר וחוקים, לכן היא בעצם מחפשת חברות של 1 על 1. הדברים קורים אצלה לאט מאוד (עברנו דירה לפני שנה, היא מחפשת גם חברות שאינן בחינוך ביתי, ויש שם מכשלות טכניות - לא דברים שמונעים, אבל כן דברים שעושים שיעבור חודש בלי שיזמה פגישה). ספציפית לגבי נושא הבחירה - אני רואה שאם לא טוב לה, היא עוזבת. שהיא די מודעת לעצמה - מתי טוב לה ומתי פחות. לא ראיתי מצבים בהם חברה נראתה לי עושה-לה-רע, והן בכ"ז חברות. לכן, בס"ה, אני יכולה להגיד שאני שמחה לראות שניתן לסמוך עליה. מה היה קורה אחרת? לוידעת. כי מצד אחד אני מאמינה בלסמוך עליהם, ומצד שני אני רוצה שיהיה להם רק טוב. לא תמיד קל לנשוך את הלשון.

 

[כל שנה בדצמבר]

לשי לוקח זמזן לקלוט שמישהו לא רוצה בטובתה

היא ניפגעה מילדה מסויימת כמה פעמים ולא הצלחתי לנשוך את הלשון ואמרתי מה דעתי. בסוף היא הבינה - בכוחות עצמה או בעזרתי.

 

[כל שנה בדצמבר]

הכותרת צריכה להיות - לשלי לוקח זמן לקלוט.....

 

[d a r d r a]

הכל תלוי כמובן

בגילה של הילדה ולפעמים לדעתי צריך לתת לילד להתמודד עם אכזבה ולהבין מנסיון שאותה חברה אינה מתאימה לה . יכולת ההתחשלות פשוט תעזור לה גם בעתיד כמובן ,שלאם יש את הזכות להביע דעתה אבל לא באופן של פסילה חד משמעית .

 

[כל שנה בדצמבר]

בהחלט קובע גם הגיל של הילדה

כשתהיה בוגרת יותר שיקול הדעת שלה יכלול עוד הרבה מרכיבים וגם את נסיון חייה.

 

[שוקופלת]

אימי לא מתערבת

אבל אם יש לה דעה מסויימת אז היא אומדת לי ומעירה. אמנם אני לא אמא, אבל יכולה לספר שיש לי חברה שעד היום אימי לא אוהבת אותה ולעומת זאת אבא שלי דווקא כן אוהב אותה. בכל מקרה תמיד השתדלתי להביא אותה כמה שפחות לבית הוריי כדי שלא יווצרו מצבים לא נעימים בין שתיהן.

 

[d a r d r a]

לדעתי טוב שאימך מעירה

ואמרת לך את דעתה אבל ההחלטה כמובן בידייך מפני שמדובר בחברה שלך .

 

[d a r d r a]

לא תמיד

טעמינו שווה בהקשר לבחירת החברות אבל אם היא החליטה לבחור חברה אין לי הזכות לפסול אלה רק להביע את דעתי ההחלטה צריכה תמיד להיות שלה .

 

[סנדרה רגב]

עם השנים והנסיון זה השתנה....

כל אחת מבנותי שונה כל כך באופייה ובתכונותיה שממש קשה לענות בבת אחת גורף... אבל בגדול: אני ממש לא נוהגת להתערב להן בחברויות, אבל - אני כל הזמן מודעת ושמה לב למה שקורה במיוחד כשהן קטנות יותר ומתחילים להיבנות דפוסי ההתנהגות החברתית. שמה לב- מייעצת רק כשזה ממש ממש פוגע ואני מרגישה שהילדה לא יכולה בכוחות עצמה לצאת מאיזה "שבלול חברתי". היו זמנים שלמתבגרת השניה שלי היתה חברה "טובה" המון זמן, ידעתי שזה קשר שלא מקדם אותה ואפילו מעכב אותה מבחינה ריגשית, ניסיתי בעדינות מדי פעם לרמוזף, לפעמים אפילו אמרתי בצורה ברורה, היו המון עליות ונפילות בקשר הזה - אבל ברגע שהילדה שלי התחזקה והפנימה והבינה בכוחות עצמה את המצב, היא לבד ניתקה אותו. יש לי כלל אחד שאני שומרת עליו בגיל הצעיר יותר - והוא כאשר מגיעים למכות, משיוכת ועו'- שם זה קו אדום מבחינתי. אז אני לא רק מתערבת אלא מיד משוחחת עם ההורה. לשמחתי זה לא נפוץ כל כך אצלנו, אבל זה קרה! אני משאירה תמיד ערוץ שיחה פתוח עם הבנות שירגישו נח לבוא ולהתייעץ בנוגע לחברויות...

 

[d a r d r a]

בהחלט הגיוני סביר ומקובל

כמו לכל דבר בחיינו יש קו אדום ולכן גישתך לגיטימית ונכונה .

 

[לאייה]

אאוץ,נושא כאוב ../images/Emo122.gif

לגדולה [13] היתה חברה "תאומה" מכתה א ,לא זזו אחת בלעדי השניה. השנה החברה החליטה שזה אינטנסיבי מדי בשבילה ושהגיע הזמן להיפתח לחברויות נוספות והפנתה את הגב לבת שלי. הן לא מדברות אחת עם השניה מאז תחילת השנה ועימות ביניהן רק הביא להרבה בכי וכאב לב לילדה שלי. במובן מסוים אני מצטערת שלא התערבתי כבר בהתחלה ולא ביקשתי מהמורה או מהיועצת שיתערבו,היום זה נראה לי מאוחר מדי . לפעמים כנראה שבכל זאת יש צורך בתיווך מבוגרים,לא תמיד קל לצאת מה"לופ" שנכנסים אליו.

 

[כל שנה בדצמבר]

נטישה של חברה טובה בהחלט כואבת.

לי היתה חברה 18 שנים והקשר נותק לפני כשנתיים - שדנו הרבה שינויים במהלך השנים, ליווינו זו את זו ברגעים קריטיים וכשזה נגמר לקח לי הרבה זמן להתגבר על הכאב והעצב.

 

[לאייה]

זה נורא,כמו גירושין

אני מרגישה שבאיזה שהוא מקום היא איבדה את האמון ומעדיפה לא ליבנות עכשיו קשר חזק עם חברה אחרת אלא "לצוף". איך התגברת על זה ? איך אפשר לעזור להתגבר על זה ?