החברה הכי טובה

[הילהל]

החברה הכי טובה

ליונתן יש חברה הכי הכי בגן. ילדה מתוקה וחכמה, בהחלט מקור שמחה גם להורים שלו. יש לי רק 2 תהיות בהקשר: 1. המטפלת אמרה לי שךפעמים מפרידים ביניהם, כי הם נוטים לשקוע בעניינים שלהם ולהתעלם מהסביבה (למשל - לא לאכול בזמן הארוחה כי הם עסוקים בשיחה, לא להשתתף בריכוז). זה נשמע לכן חכם? משהי מטריד אותי ברעיון, לא יודעת מה. 2. לילדונת יש עכשיו זמן קשה של קנאה באחותה ומרד בהוריה. אתמול יונתן אמר לי "אמא פויה" והודיע לי ש ש' לימדה אותו לומר לי את זה. אני יודעת מאמא שלה, שזה אכן מה שקורה אצלם כרגע. הסברתי ברוגע שזה מעליב, דיברנו על אמא שאוהבת ומטפלת, ושהיא ממש לא "פויה". הדגשתי שגם אמא של ש' ממש לא "פויה" ושכשהיא אומרת כך, הוא יכול להגיד שאמא "חמודה וטובה" כמו שהוא אמר לי בסוף השיחה. אח"כ חשבתי - מה אני נדחפת? זה הרי לא עניין שלי, והילד שלי הוא לא מחנך הדור, אולי טעיתי?

 

[תּמר]

אני לא הייתי מתערבת

רק אומרת לילד שאצלנו לא מדברים כך. בנוגע להפרדה - קצת קשה לשפוט בלי להיות נוכחים במקום. אם ילד עסוק במשחק ובגלל זה לא משתתף בארוחה, אולי כדאי להתערב. הרי הגננות לא ייתנו להם אוכל במשך כל היום.

 

[אפרתש]

לא נשמע חכם

להפריד כי הם שקועים בענייניהם? אולי היתה איזו אי הבנה? אני מבינה שצריך להפסיק את שיחתם המרתקת כדי שיגיעו לאכול, זה הגיוני. אבל לא מבינה למה להפריד בין חברים כי החברות שלהם עמוקה מדי. לגבי האמא פויה - נדמה לי שקצת הגזמת. אני גם לא הייתי מסבירה לילדה שלי שאמא היא אוהבת ומטפלת, אני נותנת לה להגיע למסקנה הזאת בעצמה

במקומך הייתי אכן אומרת שמעליב אותי שקוראים לי פויה, ובכלל אצלנו בבית לא מכנים בשמות גנאי. בנסף הייתי מעירה שבודאי גם אמא של י' נפגעת. הייתי בונה על התבונה של הילד שימשיך מכאן בכוחות עצמו.

 

[הילהל]

אמא פויה מידי פעם

ממש לא מטריד אותי כשהוא אומר לי כל מיני שטויות שבאות ממנו, כמו פויה, איכסה, אני לא אוהבת אותך, ואפילו פעם אחת משעשעת - הרסת לי את החיים (איך הרסתי? אמרתי שהפיג'מה של ספיידרמן בכביסה....) מה השטריד אותי היתה החזרה האוטומטית על מה ש"אמרו לו להגיד" - לכן היה לי חשוב להראות לו שכשמישהו אומר לך "תגיד לאמא פויה" אתה עוצר לחשוב על זה רגע, ואם אתה לא מסכים - אתה מתקן, ולא חוזר כמו תוכי על כל שטות.

 

[ליליה והגמדים]

אז תאירי את עיניו

ותעזבי, זה לא נורא, והדיבר שלו איתך מאפשר לך "לעשות תיקון" על הסוציאליזציה בחוץ.

 

[נטעטע]

../images/Emo8.gifחוצפה שכזו לכבס את ספיידרמן

ולעניין, כשאומרים לי שאני פיכסה או פויה אני עונה "אז יש לך אמא פיכסה" אף אחד לא רוצה אמא פיכסה ובזה נגמר העניין. אני לא נוהגת כך לגבי מילים כמו מפגרת או מטומטמת את זה אני לא מרשה, אפשר ללכת לחדר להוציא את כל המילים הלא יפות ולחזור.

 

[קֶרֶן יער]

אה?

"אמא פיכסה, אבא איכסה" גורר אצלנו "את חמודה ובוטן מתוקה". זה גורר בדרך כלל "לא! בוטן היא סתם שועית (כך במקור)" "ואת מה?" "אני גזר/עגבניה/מלפפון" "אז אני רוצה להיות קישוא ואבא חסה"... (ככה לבד...)

 

[קֶרֶן יער]

רגע, ברח לי ה"בקיצור"...

למה את נעלבת מזה? הא? הא?

 

[הילהל]

ממש לא נעלבת

מה שהפריע לי היה ש"ש' אמרה לי להגיד ככה". כלומר - שיבין מה הכניסו לו לראש, שיחשוב על הדברים, שלא יחזור על זה כמו תוכי.

 

[קֶרֶן יער]

אז שכנעת אותו שאמא שלה לא פויה?

למה לא "ומה אתה חושב?" פשוט כזה... וגם "כמו שלפעמים אתה לא מסכים איתי, אתה יכול גם לא להסכים עם ש'".

 

[הילהל]

לא בדיוק

שאלתי אותו מה זה פויה (הוא הסביר שזה - לא נחמדה, רעה). שאלתי האם אני "לא נחמדה, רעה", הוא ענה שלא (וכאן היתה השיחה על זה שאמא אוהבת, מטפלת וכו'). אם ככה - למה אתה אומר שאני פויה? הוא ענה - כי ש' אמרה לי. אז שאלתי אם כל מה שש' אומרת הוא נכון - אמר שלא. אז בעצם למה אתה חוזר על זה? לא היתה לו תשובה. אז אמרנו שלא צריך לחזור על כל דבר, וצריך לחשוב האם הדברים נכונים, ומותר להגיד לש' או לכל אחד אחר "אני חושב שמה שאתה אומר לא נכון". והוא עצמו אמר "גם אמא של ש' לא פויה" (הוא מכיר את ההורים של הילדונת ומאוד מחבב אותם. גם אני). ואמרנו שמותר לו להגיד לש' שאמא שלו וגם אמא שלה "לא פויה". רק מקווה שבעיני אמא שלה זה לא יראה כמו חדירה לעניינים של אחרים.

 

[קֶרֶן יער]

ועכשיו זה נשמע אחרת לגמרי

(וגם הרבה יותר "את").

 

[אפרתש]

הבנתי. נשמע שיחה ממש טובה.

את רואה, כשאת מסבירה לאט אני מבינה

 

[ליליה והגמדים]

את רואה איזו הזדמנות זימנה לך ש'?

מה גם שהם לא מפריעם לאף אחד וזה לא בא ע"ח ילדים אחרים... לנו יש סיפור הפוך עכשיו. 4 בנות בנות שלוש וקצת, שיורדות לחיי הבנות האחרות בגן. עאלק "מלכות הגן" שאומרות לבנות האחרות שהן מגעילות, שהן טפשות, שהשיער שלהן מכוער, שהן לא תשחקנה איתן בחיים ועוד כל מיני פנינים. כוח הארבע

התחלתי משיחה ראשונית עם הגננת, היא נכנסה למגננה ואמרה שאפילו אמא של ש' אמרה שבטח הבת שלה (שהתלוננה גם על הבנות הללו) מפנטזת, כי הגננת לא רואה שזה קורה והילדה (שלי) לא מתלוננת בפניה. קפץ לי הפיוז ומייד הגבתי בקול שקט שיכול לשבור לבנים, באמירה שהבת שלי לא משקרת ושהיא לא תעיז יותר להעלות אפשרות כזו על דל שפתיה או מחשבתה. היא אמרה שבמפגש ובכיתה זה לא קורה. אז אמרתי (באותו טון שקט) שיש שתי אפשרויות: או שהיא תטפל ותיצמד לרעות ולבנות האחרות כל היום - או שאני אעשה את זה, ועדיף לכולם שלא אני אעשה את זה. כ"כ ציינתי שתפקידה להיות בכל מקום שהן נמצאות ודווקא (בהפוך לסיפורים כאן) להפריד ביניהן, כי כוח הארבע לא עובד כשהן כ"א לחוד. לרעות אמרתי לענות להן - לומר להן שהיא לא מרשה שהן תדברנה אליה ככה וההפסד כולו שלהן כי היא לא תהייה חברה של ילדים שמדברים אליה לא יפה. היום, אחרי השיחה הלא קלה הזו עם הגננת ואחרי שדיווחתי למנהלת על השיחה עם הגננת, כבר הדיווחים הגיעו מכל המטפלות בלי שאני אבקש. מסתבר שאכן רעות ענתה להן כמו שהנחתי אותה ושהגננת אכן עקבה בחצר והעירה גם להן וגם לרעות. ובאה לציונה גואלת. משמע - לפעמים צריך להפריד, אבל כשזו חברות של שניים לא ממש צריך להפריע להם. לעומר יש חבר טוב מהגן. הם כל הזמן היחד. זה לא מפריע להם להיות חברים של אחרים, לההתעניין בנושאים נפרדים וכולי.

 

[ליליה והגמדים]

../images/Emo6.gif

 

[Lilachel]

לנדב יש בגן חבר הכי טוב - ממש תאום

שיש בינהם קשר נהדר (בקיץ הם טיפלה בהם אחת המטפלות מהגן במשך שבועיים רק בשניהם) ולשמחתי אני מאוד אוהבת את אמא שלו. הם בני שנתיים וחצי ושנתיים וחודשיים בכל מקרה - שתינו חששנו מהיחסים ה"צמודים" שלהם - איך יכירו חברים חדשים,איך יפתחו לסוגים אחרים של חברויות וכו'. הגננות שידעו על הקשר הזה ציוותו אותם לשני צוותי עבודה שונים ולשני שולחנות אוכל שונים - כך שעדיין בזמן הפעילות המשותפת בחצר הם ביחד, אבל כשיש פעילויות אחרות הם "בנפרד" - לדעתנו זה נהדר - כך הם הכירו ילדים נוספים - ועדיין נשארו חברים מצויינים ששמחים מאוד לראות אחד את השני גם אחה"צ. בקיצור - אפשר לבקש מהגננות שינסו סוג כזה של הפרדה. לילך

 

[הילהל]

נשמע דומה

רק שאת יונתן וחברתו מפרידים גם בריכוז. הייתי במסיבת חנוכה וראיתי שהם אכן מאוד צמודים, ובלי דירבון רציני - הם פשוט לא ישתתפו בעניין. טוב להם לשבת ולקשקש להם (קצת כמו 2 הזקנים של החבובות, באופן משעשע). אבל ברגע שהצעתי להם לשיר או לרקוד, בעיקר אם גם אני לקחתי חלק - הם השתתפו בהנאה.

 

[swann]

לגבי ההפרדה לדעתי לא כדאי להפריד

וזה מנסיון. אמנם הנסיון שלי הוא מגיל יותר מבוגר (טרום חובה וחובה), אבל נסיון כואב. היתה לי חברה מאוד טובה בגן (אולי בגלל שלשתינו יש אותו שם פרטי) והיינו משתוללוצ יחד ולא נפרדות. אבל הגננת חשבה שזה לא מתאים שבגן יהיו חברים, או מפריעים, או בדיעבד היה לה משהו נגדי (יש עוד דוגמאות... בהמשך). היא הפרידה בינינו. כשהתחלקנו לקבוצות קבועות, תמיד בנפרד (היא באדום ואני בכתום עם ילדים שלא ממש אהבתי), בריכוז לא יכלנו לשבת אחת ליד השניה. אבל במשחקים בחוץ, או בשעת משחק חופשית היינו צמודות, וגם התראנו מחוץ לגן. זה הגיע למצב של התמרדות (מן הסתם לא ממש ידענו שזו התמרדות בזמנו) - שתינו זוכרות את מקרה השרותים - איך סתמנו את השרותים בנייר טואלט. ברור שהגננת עוד יותר התעצבנה ועוד יותר הפרידה בינינו. וכמובן נענשנו. אני יותר. אפילו נשלחתי למטבח של הגן השני (היו שניים צמודים). אמא שלי, היום אומרת שאז לא היה מקובל להתלונן או להוציא ילד מהגן בגלל הגננת. וכמובן שהיא ידעה על הכל, אבל לא העיזה לעשות כלום. ובדיעבד, היא היתה מוציאה אותי מהגן... או עושה משהו אחר בעניין. אני מבחינתי לא שנאתי אותה. כלומר, כן שנאתי אותה אבל ממש ניסיתי לאהוב אותה. ביקשתי את קירבתה (עשיתי את עצמי נרדמת בזמן שיעור עם המנגנת כדי שהיא תרים אותי... לא תמיד קרה), תמיד אמרתי עליה שהיא יפה (באמת היתה יפה). אבל כשהיתה תקופה שהיא לא היתה בגן (היה לה איזה ניתוח), היה לי הכי כיף. הכל בדיעבד. לא יודעת אם ליונתן זה הגיע או יגיע למצב כזה, אבל המסקנה שלי היא שלא כדאי להפריד ילדים אחד מהשני.

 

[הילהל]

איזה סיפור עצוב...

הבטיחו לי שההפרדה נעשית רק כשהם לא משתפים פעולה בפעילות כלשהי כי הם מקשקשים להם, ושבשאר הזמן הם יחד. אני אנסה לגשש עוד.

 

[צימעס]

עונש במטבח. גם לי קרה.

אבל אני החרמתי את הגננת, והעבירו אותי גן