החברה הכי טובה...

[R a Y ה מ ק ו ר י ת]

החברה הכי טובה...

שלום לכולם! והבעייה.. יש לי חברה,חברה הכי טובה מאז ומתמיד הייתי עושה בשבילה הכל,ז"א אם צריך היה לוותר הייתי מוותרת,כשהיה לה רע תמיד הייתי שם בשבילה, תמיד מגנה עלייה מה שלא היה גם אם זה היה כרוך בסכסוך עם אנשים אחרים (דברים שלא קשורים אליי אפילו) וויתורים ופשרות עצומים, תמיד לצידה. כבר שנה וקצת אנחנו ככה.. יש לה אופי קשה,היא קנאית בטירוף וזה משתקף בכל תחום חיים ואפשר לומר קצת אגואיסטית. אבל למרות הכל אני אוהבת אותה בכל ליבי, עם כל החסרונות. בתחילת הקיץ התחלנו לעבוד יחד, היא התחילה לעבוד לפניי ואיך לומר? "סידרה" לי גם עבודה איתה יחד, ביום הראשון שהייתי אמורה להחליף אותה הבוס שהיה אמור לאסוף אותי מנקודת מאסף (שזה כחצי שעה מביתי) הבריז לי..פשוט מאוד לא קם בבוקר, אני בשיא העצבים חזרתי הביתה והוא נזכר להתקשר אליי רק אחרי שעתיים, אני התנפלתי עליו בצעקות שככה לא מתנהגים עם אנשים שרוצים לעבוד איתם! לא נתתי לו להוציא מילה מהפה, הוא אמר ביי וניתק. כמובן שחברתי המשיכה לעבוד איתו אבל הצדיקה אותי מכל הבחינות הגענו למסקנה שהוא פשוט בנאדם חרא וככה זה באופי שלו להתנהג לאנשים... שבוע לאחר מכן היא מתקשרת אליי ושואלת אם אני רוצה להצטרף אלייה כי יש ארוע גדול מאוד והוא צריך אותי.. אני סירבתי בכל תוקף כמובן אבל היא זאת ששכנעה אותי: "תעשי זאת בשבילי,בבקשה, נעבוד יחד יהיה הכי כייף בעולם" ואני הסכמתי. הגעתי לעבוד, היה נחמד, לא קשה מידי..וככה שבוע ועוד שבוע היו לנו קצת "טקלים" עם הבוס כי הוא לא תמיד התייחס יפה, אבל עם אנשים כאלה צריך ללמוד להתנהג כל הזמן צריך לדאוג שהיחסים יתנהלו על הצד הטוב ביותר, אבל הבחורה חושבת שמגיע לה הכל ולא מוכנה להתפשר, האמת..יפה לה, כל הכבוד... אבל את רוצה לעבוד? תורידי קצת מהפוזה, גם אני יודעת מה מגיע לי...אבל ברגע שזה מגיע ליחסי בוס ועובד..צריך לדעת לתמרן. את באה לעבוד..לא לעשות פוזות. יום שישי היינו אמורות לעבוד יחד, בארוע גדול מאוד.. בקיצור היא הבריזה לא באה... לא הרגישה טוב ולא הודיעה לבוס, הוא ידע זאת רק בבוקר כשווידא איתי שאנחנו בדרך לנקודת המאסף... היה בלאגן נוראי באותו בוקר להשיג עוד מישהי שתעבוד איתי.. התפקשש כל היום. והיום הוא פשוט לא קרא לה לעבוד, אני דיברתי איתו והיא דיברה איתו אתמול ושאלה אם הוא לא רוצה אותה יותר בעבודה הוא ענה לה שלא. היום הגעתי לעבודה נסיתי לדבר איתו ולהסביר לו שהיא לא סתם הבריזה..אלא לא הרגישה טוב בבוקר, הוא לא מוכן לקבל ההסבר אמר שבכל מקרה צריך להודיע. דיברתי איתה היום והיא שאלה אם אני ממשיכה לעבוד, אמרתי שכן... והיא אמרה לי: "לא אכפת לך שאני לא עובדת יותר האא? את ממשיכה לעבוד כאילו כלום ולא משנה לך..." "אם לא אני...את בכלל לא היית מגיעה לעבוד, זה בזכותי את עובדת שם" כאילו כואב לה אתם מבינים? כואב לה שאני עובדת והיא לא. לא ידעתי מה לענות לה בכלל... אני כולה צריכה כסף לרדת לאילת לכמה חודשים, והיא עבדה הרבה לפניי (זה לא תירוץ. פשוט חשבתי להגיע לאותו סכום כסף שלה. תכננו לנסוע יחד) היא מנסה לעשות לי ייסורי מצפון, ואני חייבת להודות שהיא אכן הצליחה במשימתה. אני? אם אותי היו מפטרים, הייתי שותקת ואומרת לה לבריאות...כי הייתי יודעת שאני עשיתי משהו לא במקום ומקבלת את זה. למה שבגלל טעות שלי מישהו אחר ייפגע. מה אכפת לי בכלל??? אני לא מבינה את זה!!!! מה אתם אומרים??? מה עליי לעשות? לעזוב את העבודה "בשם החברות"??? או להשאר להרוויח כסף?

 

[jessy19]

ברור שחברות

זה דבר שחייבים בחיים אבל גם כסף- נראה שאותה חברה בהחלט מנסה לעשות רגשות אשמה לך וסה"כ את מנסה להרוויח כסף לטיול שאתן רוצות לעשות ביחד? לדעתי את לא צריכה לעזוב את העבודה אלא פשוט לדבר איתה בארבע עיניים על כל הנושא אולי לנסות שוב להחזיר אותה לעבודה אבל בשום פנים ואופן אל תעזבי את העבודה בגלל רגשות אשמה בגלל שתחשבי על התגובה האפשרית שלך למול התגובה שלה למקרה.

 

[nutmeg]

ואולי יש לך הזדמנות לבדוק

מה קורה לחברות שלכם כשאת מפסיקה לפעול בתוך הדפוס הזה שהיא "קשה" ואת "מוותרת"? ממה שכתבת נראה לי שדווקא לה יש הרבה מה להפסיד אם פתאום יתקיים איזה מרווח ביניכן. ובקשר לצפייה שלה שתעזבי את העבודה "לכבודה" - מבחינתה זו צפייה די ריאלית מכיוון שעת היום באמת ויתרת לה על ימין ועל שמאל, ובאמת אין לה שום דרך לדעת איפה עובר הגבול שלך (מתי את אומרת "עד כאן" ו"לא"). כתבת את ההודעה למעלה כי כנראה היא הגיעה למקום שאפילו לוותרנית כמוך זה נראה לא בסדר. הרשי לי לחזק את ידייך בכך שגם לדעתי זו דרישה מוגזמת. נסי להגיד "לא". מה כבר יכול להיות? בסצנריו הכי גרוע היא לא תהיה חברה שלך יותר ולך יהיה פתאום המון זמן פנוי לעצמך ותוכלי לגלות סוף סוף מה את רוצה לעשות במקום להיגרר אחרי רצונותיה של מישהי אחרת.

 

[י ס מ י ן 3]

לא יודעת מה להגיד לך.

בואי נשאל ככה - אם את היום מתפטרת, יש סיכוי שהוא ייקח אותה במקומך? כלומר, יש כאן מצב שהוא הירשה לעצמו לפטר אותה כי יש לו אותך במקומה? ושאלה נוספת: אם את תתפטרי היום, הוא יזחל אליה בחזרה ויבקש שתחזור? אם התשובות הן 'לא', אז אין כל-כך מקום לייסורי מצפון. אבל גם אם לא יהיו לך ייסורי מצפון, השאלה מה יקרה עם החברות שלכן. בקיצור, לטעמי, צריך לנהל את הדברים בצורה קצת יותר רציונלית ובוגרת. כרגע יש פה סלט אחד גדול, כולם צועקים על כולם, וכולם מתנהגים בצורה לא כל-כך בוגרת. ובמצב כזה קצת קשה לסדר את הדברים.

 

[zimes]

המשיכי לעבוד.

ברצינות - את מאמינה שהיא היתה עוזבת מקום עבודה לאות הזדהות אתך? המצב היחיד בו הייתי שוקל לעזוב, זה אילו הייתן (עדיף - היא היתה) מוצאות מקום עבודה חדש, לשתיכן. וגם זה - מאוד בזהירות.

 

[אפי היקרה]

ואני אמשיך מפה, וגם אתפוס טרמפ

על נוטמג. כמובן שהבעיה היא לא אם להתפטר או לא ואם לפייס בין הבוס לחברה, אלא הריבים המטופשים והמיותרים שאת וחברתך נכנסות אליהן (מעבר לזה שהיא לא מי-יודע-מה עובדת אחראית, אבל זה חוצע מייסע). בנוסף, אני ממש ממש ממש לא אוהבת חברות מהסוג שמאשימות אותך שאת לא חברה מספיק טובה, ושדורשות "הוכחה" על נאמנותך וחברותך האמיתית. זאת לא חברות, זה משא ומתן סחטני שאין לו מקום בין שני אנשים שאמורים לחבב האחד את השני. אני מציעה לפצח את הפורמט הזה של החברות ולהתוות תנאים חדשים, בהם כל אחת חיה את חייה, מפרגנת לשניה ולא מכניסות כל הזמן סרגלי בדיקה של מי בסדר ומי לא. מעבר לזה, הגיע הזמן שלא תחשבי במושגים של "אולי אני אשמה", "אולי אני לא בסדר", כי זה באמת לא מתאים במקרה הזה. ושתירגע החברה שלך. עצבנה אותי קצת.

 

[R a Y ה מ ק ו ר י ת]

תודה לכולם על התגובות...

היום היא התקשרה אליי אחרי שכל היום לא דיברנו... כנראה שהבינה שהייתה ביץ' (איתי?!!?!) בקיצור אמא שלה (?!!?!) דיברה עם הבוס והוא אמר לה שהוא רק רצה "להעניש" את בתה על ההברזה... בקיצור נראה לי שהיא תחזור לעבוד. קטע מסריח, צודקת אפי אני אמסור לה להרגע!