רסיסים של אושר
New member
החברה הטובה.
כשהייתי קטנה היתה לי חברה טובה. היינו החברות הכי טובות שיש. קשורות אחת לשניה ממש בנשמה. מכיתה א´ ועד סוף הצבא היינו ביחד. עברנו הכל מכל ביחד. אהבות, פרידות, הפעם הראשונה במיטה, בילויים, אכזבות. בקיצור הכל מכל. כל יום נפגשות. יוצאות רק ביחד. בבית הספר ביחד. ובין לבין בטלפון. בקיצור ה-חברות. ובשלב של אחרי הצבא זה נגמר. לא רבנו. לא התכסחנו. לא שום מכלום. זה פשוט נגמר. כל אחת הלכה לכיוון אחר - לא מבחינה פיזית - וזה פשוט נגמר. לחתונה שלי שהתקיימה שנה אחרי זה הזמנתי אותה אני חושבת שבשל הנימוס ותו לא. היא שחשבתי שתהיה המלווה שלי ביום החתונה ותחווה איתי את כל ההתרגשות היתה אצלי בחתונה כאורחת מן המנין. כאחת שהוזמנה בשל הנימוס בלבד. ולא היה לי עצוב בשל כך וגם לה לא - אני יודעת כי שוחחנו על זה. וזהו. לאחר מכן כבר לא היו לי ממש חברות טובות. היו לי חברות מכל מיני סוגים. זו שאני אוהבת לצאת איתה וזו שאני אוהבת לרכל איתה וזו שמדי פעם משוחחות בטלפון וסוגרות פערים וזו שאיתה מדברים על סקס בעיקר וזו שאיתה אני משוחחת על האימהות והזוגיות וזהו. בשלב כלשהו בחיי - השלב של הפאב - היתה לי חברה טובה. שנתיים היתה לנו חברות מדהימה שהשליכה אותי בחזרה לילדות שלי ולחברה הטובה המיתולוגית שלי. וגם זה נגמר. לאחר שנתיים. בלי ריב ובלי כעס. ככה סתם נגמר כי.... לא משנה הכי. אין כי. זה פשוט נגמר. וכעת אני נטולת חברה טובה. עדיין יש לי את כל אלה שהן זו לכך וזו לאחרת ואפילו טוב לי עם זה. לא חסרה לי החברה הטובה. וכל ההקדמה הארוכה הזו למה ? דנתי עם שתיים מחברותיי על כך. מי היא חברה טובה ואיך היא נכנסת בכלל לקטגוריה הזו. מה מבדיל אותה משאר החברות "הרגילות". פעם מישהו שאל אותי איזו סוג של חברה טובה הייתי רוצה. ועניתי לו שהחברה שלי צריכה להיות אמא - כי גם אני אמא ואז היא יכולה להבין אותי ולדון איתי בנושאי האמהות. היא צריכה להיות בליינית - כי אני נורא אוהבת לבלות והכי כיף לעשות את זה עם מישהו שבראש שלך. היא צריכה להיות רוחנית במידה מסוימת כי זה תחום ענין מרכזי מאוד שלי. ובקיצר הכנתי תבנית מושלמת של מי החברה הטובה שאני רוצה. ואין. מין הסתם אין מישהי תאומה לי ביקום הזה. מה שהיה טוב לי בילדותי אינו טוב כיום עבורי ובשבילי באופן אישי בלבד. אז בעצם מי היא החברה הטובה ? האם יש צורך בחברה אחת הכי טובה ? הנה קארי - סקס והעיר הגדולה - יש לה שלוש חברות הכי טובות. אבל עם סמנתה היא מדברת על סקס. ועם שארלוט היא מדברת על זוגיות ומירנדה היא לא יודעת להגדיר אותה בעצם. היא הכל. אולי אז מירנדה היא החברה הכי טובה של קארי? ובכל זאת ארבעתן לא נפרדות. כמעט תמיד הן ביחד רק ולפעמים שתיים או שלוש. האם אני שונה או לא בסדר בכך שאין לי חברה טבוה ? האם להיות בעלת חברות רבות מסוגים שונים ותכנים שונים זה פחות ערך מחברה אחת שכוללת בתוכה את הכל ? ובכלל מה צריכים להיות קווי היסוד בחברות ? ספר לי ואספר לך או שמא רק אחד משמש ככותל והשני שותק כדג אילם בכל הקשור לחייו הפרטיים באופן תמידי ? מה הופך אותי לחברה טובה למישהי ? הילה - תוהה בסופה של השבת. נ.ב - הכתיבה בלשון נקבה ולו מטעמי נוחות בלבד (שפתנו היפה והנפלאה עשירה כל כך ולי אין כח לכתוב כל פעם חבר/ה טוב/ה וכדומה) והתהיות מופנות וגם לגבר שיש לו חבר טוב או חברה טובה ולאישה שיש לה חברה טובה או חבר טוב.
כשהייתי קטנה היתה לי חברה טובה. היינו החברות הכי טובות שיש. קשורות אחת לשניה ממש בנשמה. מכיתה א´ ועד סוף הצבא היינו ביחד. עברנו הכל מכל ביחד. אהבות, פרידות, הפעם הראשונה במיטה, בילויים, אכזבות. בקיצור הכל מכל. כל יום נפגשות. יוצאות רק ביחד. בבית הספר ביחד. ובין לבין בטלפון. בקיצור ה-חברות. ובשלב של אחרי הצבא זה נגמר. לא רבנו. לא התכסחנו. לא שום מכלום. זה פשוט נגמר. כל אחת הלכה לכיוון אחר - לא מבחינה פיזית - וזה פשוט נגמר. לחתונה שלי שהתקיימה שנה אחרי זה הזמנתי אותה אני חושבת שבשל הנימוס ותו לא. היא שחשבתי שתהיה המלווה שלי ביום החתונה ותחווה איתי את כל ההתרגשות היתה אצלי בחתונה כאורחת מן המנין. כאחת שהוזמנה בשל הנימוס בלבד. ולא היה לי עצוב בשל כך וגם לה לא - אני יודעת כי שוחחנו על זה. וזהו. לאחר מכן כבר לא היו לי ממש חברות טובות. היו לי חברות מכל מיני סוגים. זו שאני אוהבת לצאת איתה וזו שאני אוהבת לרכל איתה וזו שמדי פעם משוחחות בטלפון וסוגרות פערים וזו שאיתה מדברים על סקס בעיקר וזו שאיתה אני משוחחת על האימהות והזוגיות וזהו. בשלב כלשהו בחיי - השלב של הפאב - היתה לי חברה טובה. שנתיים היתה לנו חברות מדהימה שהשליכה אותי בחזרה לילדות שלי ולחברה הטובה המיתולוגית שלי. וגם זה נגמר. לאחר שנתיים. בלי ריב ובלי כעס. ככה סתם נגמר כי.... לא משנה הכי. אין כי. זה פשוט נגמר. וכעת אני נטולת חברה טובה. עדיין יש לי את כל אלה שהן זו לכך וזו לאחרת ואפילו טוב לי עם זה. לא חסרה לי החברה הטובה. וכל ההקדמה הארוכה הזו למה ? דנתי עם שתיים מחברותיי על כך. מי היא חברה טובה ואיך היא נכנסת בכלל לקטגוריה הזו. מה מבדיל אותה משאר החברות "הרגילות". פעם מישהו שאל אותי איזו סוג של חברה טובה הייתי רוצה. ועניתי לו שהחברה שלי צריכה להיות אמא - כי גם אני אמא ואז היא יכולה להבין אותי ולדון איתי בנושאי האמהות. היא צריכה להיות בליינית - כי אני נורא אוהבת לבלות והכי כיף לעשות את זה עם מישהו שבראש שלך. היא צריכה להיות רוחנית במידה מסוימת כי זה תחום ענין מרכזי מאוד שלי. ובקיצר הכנתי תבנית מושלמת של מי החברה הטובה שאני רוצה. ואין. מין הסתם אין מישהי תאומה לי ביקום הזה. מה שהיה טוב לי בילדותי אינו טוב כיום עבורי ובשבילי באופן אישי בלבד. אז בעצם מי היא החברה הטובה ? האם יש צורך בחברה אחת הכי טובה ? הנה קארי - סקס והעיר הגדולה - יש לה שלוש חברות הכי טובות. אבל עם סמנתה היא מדברת על סקס. ועם שארלוט היא מדברת על זוגיות ומירנדה היא לא יודעת להגדיר אותה בעצם. היא הכל. אולי אז מירנדה היא החברה הכי טובה של קארי? ובכל זאת ארבעתן לא נפרדות. כמעט תמיד הן ביחד רק ולפעמים שתיים או שלוש. האם אני שונה או לא בסדר בכך שאין לי חברה טבוה ? האם להיות בעלת חברות רבות מסוגים שונים ותכנים שונים זה פחות ערך מחברה אחת שכוללת בתוכה את הכל ? ובכלל מה צריכים להיות קווי היסוד בחברות ? ספר לי ואספר לך או שמא רק אחד משמש ככותל והשני שותק כדג אילם בכל הקשור לחייו הפרטיים באופן תמידי ? מה הופך אותי לחברה טובה למישהי ? הילה - תוהה בסופה של השבת. נ.ב - הכתיבה בלשון נקבה ולו מטעמי נוחות בלבד (שפתנו היפה והנפלאה עשירה כל כך ולי אין כח לכתוב כל פעם חבר/ה טוב/ה וכדומה) והתהיות מופנות וגם לגבר שיש לו חבר טוב או חברה טובה ולאישה שיש לה חברה טובה או חבר טוב.