הזנחה עצמית

[מיכל הלב]

הזנחה עצמית

מכירים את האנשים שלא עושים דבר למען עצמם? אלה שדואגים לכולם, מאכילים, מצילים נפשות לפעמים, אבל מזניחים את עצמם, לא אוכלים כמו שצריך ולעולם לא דואגים לעצמם? אלה אנשים שיגיעו לטיפול רק אם יצמידו להם אקדח לרקה, או לחילופין רק אם הוא יהיה בחינם או יעלה ממש מעט, אלה אנשים שייצמדו לאכילת פחמימות (ברוב המקרים, לדעתי) לא יעסקו בפעילות גופנית, ואת שעות הפנאי שלהם, אם יש להם, ימלאו בפעילות נוספת למען אחרים (הילדים, הנכדים, עבודה למען הקהילה ועוד). הייתי רוצה לדעת מאיפה זה מגיע. אשמח לכל דעה והצעות לטיפול.

 

[moonlight]

הזנחה עצמית

מה שעלה לי ב"שלוף" ראשוני: * בית בו האם/האב היו מודל חיקוי להתנהגות כזאת. * בית פוגעני שמוליד אצל הנפגע צורך לטפל בכל העולם חוץ מאשר בעצמו - פיצוי לא נכון על צרכים שלא קיבל בילדותו. *"לא מגיע לי" - סיבות רבות למה אדם מגיע לתחושה כזאת ובמקביל הוא יתן את הלב והנשמה לכל העולם - על חשבון עצמו. *אכילת פחמימות/חוסר פעילות גופנית או כל דבר שמזיק לגוף - במקרים רבים אפשר לראות את התופעה אצל נפגעי תקיפה מינית כשלאחריה הם מפתחים זילות כלפי גופם, מסיבות כמו: אם אוכל הרבה פחמימות או לא אתעמל, הגוף לא יהיה אטרקטיבי לפגיעה נוספת. * הפרדה בין הגוף והנפש, גם, ברוב המקרים אצל נפגעי תקיפה מינית או כל פגיעה גופנית, כשהנפש עשויה לקבל תשומת לב מירבית לעומת הגוף הפגוע ש"עדיף" לנתק אותו מהנפש על מנת שאפשר יהיה לשרוד.

 

[מיכל הלב]

תודה על תשובתך

כתבת: "סיבות רבות למה אדם מגיע לתחושה כזאת ובמקביל הוא יתן את הלב והנשמה לכל העולם - על חשבון עצמו"ץ האם תוכלי לפרט את הסיבות? האם לדעתך(כם) טיפול מתמיד באחרים יכול להגיע ממקום של בריחה מהמציאות?

 

[moonlight]

בריחה מהמציאות

נתקלתי במקרים קיצוניים שזו בהחלט היתה בריחה מהמציאות. העיסוק הבלתי פוסק,סביב השעון, בצרכי האחרים, גרם להזנחה עצמית, וכשהעירו להם שהם שוכחים את עצמם הם ענו: אין לנו זמן. אז מה היה קודם? ה"אין זמן" או הצורך לברוח מעצמם? לדעתי, כמובן, הצורך לברוח שיצר את ה"אין זמן". לגבי הסיבות, אני יכולה בזמן הקצוב שיש לי כאן כרגע, לנסות להעלות כמה: בעבר חשבתי שהצורך בנתינה הוא מה שמניע אדם לתת מעצמו ללא גבול בלי לחשוב על עצמו. משהו שמקביל לאהבה ללא תנאים, אבל לכל דיכפין. היום אני חושבת שכמו שיש אהבה ללא תנאים בין אם לילדיה, למשל, יכולה להיות נתינה ללא גבול, אבל בין אנשים שמאד קרובים, ומתוך אותה אהבה. אנשים שנותנים מתוך בריחה/אובססיביות בהחלט מצפים לתמורה גם אם אינם מודים בכך. התמורה יכולה להיות רק ביחס אותו יקבלו בחזרה ועד נתינה דומה לזו שנתנו. לא פעם אנחנו שומעים מאנשים את המשפט: "אבל הייתי בשבילו והוא הפנה לי את הגב". "אבל נתתי לו והוא היה כפוי טובה". ישנה ציפיה ברורה לתמורה. (יצא לי חרוז) אוי, השיראז שהאיש שם ביני לבין המסך, ושנלגם לו בין משפט למשפט, עשה את העבודה שלו, ואני כבר לא מרוכזת שבת שלום

 

[NeTuSh2]

נעים מאוד מאוד ../images/Emo24.gif

תוכלי בבקשה להסביר את הנקודה הזו? * הפרדה בין הגוף והנפש, גם, ברוב המקרים אצל נפגעי תקיפה מינית או כל פגיעה גופנית, כשהנפש עשויה לקבל תשומת לב מירבית לעומת הגוף הפגוע ש"עדיף" לנתק אותו מהנפש על מנת שאפשר יהיה לשרוד.

 

[moonlight]

נעים מאד גמלי ../images/Emo24.gif

במקרה הזה דיברתי מתוך הבלאגנים שלי כנפגעת תקיפה מינית בעברי. מאמינה שתוכלי למצוא חומר בנושא באתר מקום שמכיל הרבה מאד מאמרים על כל מה שקשור לנפגעי תקיפה מינית.

 

[NeTuSh2]

תודה רבה על האתר

התכוונתי שיותר תסבירי על העניין של- ההפרדה בין נפש לגוף. תודה

 

[יעל עיני]

תחושה של קורבנות....

אין לי הרבה זמן, אז אכתוב רק את זה... כשאני נותנת לכולם, אני לא בהכרח מתמלאת מזה. זה מחזק בי את התחושה שכולם מקבלים ואני לא. כך אני יכולה לרחם על עצמי עוד, אבל בלי להפסיק. אני תמיד שואלת- מה הרווח? ישנם הרבה רווחים מלהיות קורבן. מה היא מרוויחה מזה. לא יודעת איך רפואה סינית מטפלת בנושא. ההילינג מחזק את תחושת ה"אני" של המטופל, ואז במקום לתת לאחרים אנחנו נותנים לעצמנו.

 

[מיכל הלב]

כיצד מחזקים את ה"אני"?

 

[יעל עיני]

קצת באיחור, אבל בכל זאת.

מכל מה שתיארת. ברור לי שאת רוצה לעזור לה. לא ברור לי שהיא רוצה לעזור לעצמה. האם היא רוצה לשנות את חייה?

 

[מיכל הלב]

לא מדובר במישהי ספציפית

אלא בדפוס שזיהיתי אצל אנשים רבים, ואני תוהה לגבי העניין. אבל בכל זאת, משהו בתגובה שלך סקרן אותי ואשמח לתשובה: איך מחזקים את האני?

 

[יעל עיני]

יש כל מיני דרכים.

אבל, לפני הכל, הטיפוס שתיארת לא נראה לי כטיפוס שרוצה לחזק את ה"אני" שלו. אם בכל זאת, הוא רוצה לחזק, אני מצאתי ש- EMF, הילינג, חשיבה חיוביות (לאורך זמן ועם תמיכה) מאוד עוזרים. מכיוון שאלו הן שיטות שלא דורשות חפירה עצמית, יותר קל למטופל להשתחרר מהדפוס התוקע. אני יודעת להגיד לך שאלו הן שיטות שמאוד עוזרות לי עם ה"אני" שלי. יעל

 

[מיכל הלב]

../images/Emo51.gif

 

[armymaster]

מספר הצעות לפי ספרים ורעיונתי

-חמלה מוגזמת- חמלה מוגזמת שמתבטאת בכך שיש אחרים שסובלים יותר ולכן אני צריך לעזור להם ואני אבוא אחר כך אם בכלל. -עיוות המציאות- יש אנשים שסובלים שנים רבות ובטוחים שסבל הוא חלק אינטגרלי מהחיים ואין מה לעשות בנידון לעצמם, בד"כ שסובלים כ"כ זה גורם לפילנתרופיות -חינוך ותרבות בעיקר מזרחית- ששמה את האחר בד"כ במידת חשיבות גבוהה יותר בעיקר כמו בסין -אנשים דתיים- אני חושב שאין צורך להסביר(האמונה בה' זה הדבר הכי חשוב) וקיום המצוות אח"כ. -צורך אובססיבי להציל נפשות בד"כ משולב עם רגשי נחיתות

 

[נעמי66]

מחשבות על הזנחה עצמית

אפשר למצוא כינוי אחר לתופעה, או אולי כמה כינויים. אני לא עוסקת בטיפול, רק מנסה לפעמים להעביר מסר, כתוצאה מניסיון אישי, על ריפוי טבעי. התגובות נעות, בדרך-כלל, בין עצבנות, במקרה הלא-נעים, להקשבה מנומסת, במקרה הטוב. רק לעיתים רחוקות אני מרגישה שהאדם שאיתו אני מדברת מגלה עניין אמיתי, קולט את המסר, מבין אותו, ואז יש סיכוי (די קלוש, למען האמת) שאולי הוא ינסה ליישם איזה כלל או שניים. בהרבה מיקרים מדובר באנשים שסובלים וכואבים. והתהיה שלי היא: עם כל הסבל והכאב, איך זה שהם לא מוכנים לנסות דרך אחרת? בגלל הזנחה עצמית? חוסר אהבה עצמית? חוסר אימון בדרך עליה לא שמעו קודם לכן?

 

[תמימה האחת]

מביא אותי למחשבות על טיפוס "אדמה"

אדם מאלמנט אדמה, בסינית..., הוא אדם הנוטה לדאגה ובדרך כלל הקיום שלו הוא "תלוי סביבה", כלומר, כדי שאני אהיה בריא, כולם צריכים להיות בריאים, מה שמביא אותו לדאגה לזולת ולסביבה, לפני הדאגה לעצמו (אם בכלל ידאג לעצמו, מכיוון שבהרגשתו בדאגה לזולת, הוא דואג לעצמו) מתוך הצורך האדיר שלו ביציבות ובטחון, הוא נוטה לחיות בפשרה, האושר המשפחתי שלו יותר חשוב לו מהאושר האישי. יש לו פחות שאלות ברמה האישית של ה"אני", כי אם יותר ברמה המשפחתית. זו בעצם דאגה "מקופלת" במניפולציה רגשית- שליטה רגשית, האדם חי בויתור ובביטול עצמי והוא חי למען המשפחה, הסביבה, הקהילה..., חלק גדול מהחיים של אלמנט אדמה מסתובב סביב אוכל. המטבח הוא מרכז הבית. המזון האהוב על אלמנט אדמה= פחמימות, מכיוון שהטעם של אלמנט אדמה הוא "מתוק", הטעם שעוזר לאנרגיה לעלות למעלה והחוצה מהגוף (איברים שייכים לאלמנט אדמה: טחול ולבלב) נחזור לאישיות: יש הבדל בין אדמה יין לאדמה יאנג: אדמה יין הוא השורד ויציב ביותר ונמצא כל הזמן בדאגה ליציבות שלו, אך הוא גם זה שבטוח שעוד דקה הוא מתמוטט= פסימי. לעומתו אדמה יאנג: הוא ה"פרקטי", דרך הפעולה שלו איטית, הרבה יותר יציב, אנשים שייקחו את היכולות של אהדה וסימפטיה וחברתיות ויעשו לזה תרגום בפועל....תוצאות ה"לוואי" של זה: מסכנות, נטייה לרחמים עצמיים, תחושת "קורבן"- "אלוף" במניפולציות רגשיות- אך זה בא מדאגה ולא מרוע! אין לו סוף ליכולת הדאגה ולצורך ליצור יציבות...הוא תמיד ישאף לעוד יציבות, זאת הוא משיג הרבה פעמים דרך הדאגה לאחרים, יכולת האירוח, יכולת הביתיות, יכולות תווך ופשרה. הוא אוהב את הבית, הוא כבד ובעל התנהלות איטית, כי הוא מחפש ביטחון. בעל אחריות בלתי נדלית. נוטה למשברים בגיל מבוגר, יחיה בויתור גם בחיי נישואין כושלים- כי הוא לא יתגרש מהפחד לאבד את היציבות (וגם מהפחד של "מה יגידו עליי...") לאלמנט אדמה יש נטייה להיות "מטפל"- כמטפל הוא יביא לטיפול הקשבה, התמסרות, נתינה, חום, אימהות,נטייה לבנות תהליך לאורך זמן, אך יחד עם זאת סרבול, תלות, פחד מכישלון. אלמנט אדמה אוהב להיות מעורב ונדרש, אוהב שזקוקים לו. יש לו נאמנות עד כאב. זהו... זה הדבר הראשון שהדהד לי כשקראתי את השאלה שלך... בהזדמנות זו שולחת תודה ענקית למורה שלי לתזונה בעיניים סיניות, שבזכותו היכולת לאבחן אנשים בטיפול הפכה לכל כך קלה ומקדמת טיפול!

 

[מיכל הלב]

תודה על התשובה המעניינת

גם אני חשבתי על טיפוס אדמה, אבל הבאת כמה קישורים שלא חשבתי עליהם. תודה גם לכל שאר העונים.