הזמנה לערב חגיגי...
ראו כאן קישור... ולסלולאריים: "נהג חדש" ספר חדש מאת שבתאי קור בהוצאת כרמל, ינואר 2007 צומת ספרים "הספרייה" והוצאת "כרמל" מתכבדים להזמינכם להשקת ספרו של שבתאי קור "נהג חדש" בספרו מגולל שבתאי באומץ לב ובכנות המעוררת השתאות, את סיפור יציאתו בשאלה מהעולם החרדי. פרופסור דן מלר, ממייסדי עמותת חופש, ישא דברי פתיחה, ינחה את האירוע, וינסה לברר אילו מניעים ואילו כוונות היו לשבתאי בכתיבת הספר ובפרסומו. אירית פנט (המוזכרת בספר בשמה נטלי) מבכירי המתנדבים בהלל, שעשתה כברת דרך עם שבתאי והייתה לו כאם. תספר מזווית ראייתה כמטפלת ביוצאים בשאלה. ירון ידען ראש ישיבה בעברו, וכיום יו"ר עמותת "דעת אמת" על השינויים שחלו בעשורים האחרונים באופייה של היציאה בשאלה. השקת הספר תתקיים ב"ספרייה" - "צומת-ספרים" בדיזנגוף סנטר בתל-אביב, קומה 2 יום שלישי, 30.1.2007 19:00 קבלת פנים וכיבוד קל 19:30 פתיחה * * * מאז היותי ילד כתבתי. כמו כולם הכנתי שיעורי בית, סיכמתי את שיעורי הרב בכיתה, גדלתי וכתבתי חידושי תורה, גדלתי עוד וכתבתי לעצמי שיחות מוסר, שכאשר שאקרא אותם תתעורר בי יראת השמיים. כתבתי. מאז היותי ילד קראתי. קראתי תהילים, קראתי חומש, קראתי גמרא, חידושי תורה ואפילו ספרי מתח. בהיותי ילד, היה משהו אמיתי בעולם הסיפורי ששאב אותי אליו. הייתי מאמין בתום לסיפור. חשתי כאילו הוא נכתב עתה, בעודי פוחד, מתרגש, בוכה. היום, בהיותי גדול יותר, התווספה תחושה נוספת לחוויית הקריאה. התווספה לא בחינם, אלא על חשבון - על חשבון החוויה הסיפורית. כילד היה העולם הסיפורי כל עולמי. קפיצות חדות בעלילה הקפיצו אותי יחד איתם. "חוסר אמינות"? - מי שמע עליו? אמון מלא רחשתי למילה הכתובה. כיום הפך הסיפור מאותו עולם ליצירה. יצירה שיש לה כללים. אני מודע היטב לכך, שמישהו כתב את היצירה. ורק אם ייצמד הכותב לכללים מאוד נוקשים, אצליח, לעיתים תוך כדי קריאתי, להתעלם מכך ולהישאב לתוך עולמו היצירתי. כקורא, אני מצליח להישאב אך ורק אל תוך סיפור שאני מצליח להרגיש בו כי כותבו נשאב לתוכו גם הוא. כל רמיזה בסיפור על-כך שיש בכוונתו של הכותב לשאוב אותי פולטת אותי מן הסיפור החוצה בבעיטה. וכשהבעיטה כואבת, אני עלול אפילו להניח את הספר מידיי ולוותר על התענוג שבקריאתו. מכל הכתבים שכתבתי נשאבתי ביותר לתוך שיחות-המוסר שלי. הייתי שם כשכתבתי אותם. שם בכל רמ"ח אבריי ושס"ה גידיי. וכשקראתי אותם קיוויתי להישאב. תקוותי זו הייתה לשווא, שכן לעולם לא הצלחתי להתחזק מוסרית משיחת-מוסר שכתבתי בעצמי. או אז הבנתי, שלא די בכך שהטקסט הצליח לשאוב אליו את כותבו. בכדי לשאוב את הקורא יש צורך בסיפור. הסיפור הוא השואב. כתבתי עשרות, ואולי מאות כתבות בעיתונים. לרובם לא נשאבתי. כתבתי עשרות סיפורים קצרים, למקצתם נשאבתי באופן מוגבל. וכשדעכה עוצמת השאיבה דעכה איתה יחד גם עוצמתו של הסיפור אל סופו הנבוב. כיום אני כותב ספר. אני מקפיד לכותבו אך ורק כשאני נתון במזג נפשי כשיר לשאיבה. שעות רבות יש לי זמן פנוי שאני יכול לנצלו לכתיבה, ובכל זאת אינני כשיר להישאב אל תוך סיפור בדיוני, כשאני מחובר למציאות אחרת. זה בוודאי גם קשור בעוצמתו של הסיפור. "נהג חדש" הוא ספר שכתיבתו הצליחה לשאוב אותי. די היה לי בעשר דקות פנויות, בקריאת השורות האחרונות שכתבתי, על-מנת להישאב אליו. עוצמתו עבורי הייתה ראשונה במעלה. הוא הצליח לנתק אותי מכל מציאות - תהיה כואבת או שמחה ככל שתהיה - ידו הייתה על העליונה. הסיפור המסופר בו הוא סיפורי שלי. סיפורו של נער, הנוטש את עולמו החרדי ונפלט לעולם אחר, זר, היה קרוב אליי. לו הייתי כותב אותו מיד עם יציאתי בשאלה, הייתה ניכרת בו שנאה, בוז, כעס אדיר לעולם ממנו פרשתי. לו הייתי כותב אותו רחוק יותר, הייתה עוצמתו דועכת, ולא הייתי מצליח להישאב אליו כפי שנשאבתי הפעם. אינני מתיימר לומר שכתבתי אותו בעת המדויקת, שכן רחוק אני מלהיות 'אלוהים', ובכל זאת כתבתי אותו בשעה שהרגשתי צורך לחזור אליו, אל הסיפור. וכיוון שלא יכולתי להחזיר את הגלגל אחורה ולחוות מחדש, בשנית, את החוויות שחוויתי, הסתפקתי במועט וחזרתי אליו באמצעות סיפור. שבתאי קור נהג חדש
ראו כאן קישור... ולסלולאריים: "נהג חדש" ספר חדש מאת שבתאי קור בהוצאת כרמל, ינואר 2007 צומת ספרים "הספרייה" והוצאת "כרמל" מתכבדים להזמינכם להשקת ספרו של שבתאי קור "נהג חדש" בספרו מגולל שבתאי באומץ לב ובכנות המעוררת השתאות, את סיפור יציאתו בשאלה מהעולם החרדי. פרופסור דן מלר, ממייסדי עמותת חופש, ישא דברי פתיחה, ינחה את האירוע, וינסה לברר אילו מניעים ואילו כוונות היו לשבתאי בכתיבת הספר ובפרסומו. אירית פנט (המוזכרת בספר בשמה נטלי) מבכירי המתנדבים בהלל, שעשתה כברת דרך עם שבתאי והייתה לו כאם. תספר מזווית ראייתה כמטפלת ביוצאים בשאלה. ירון ידען ראש ישיבה בעברו, וכיום יו"ר עמותת "דעת אמת" על השינויים שחלו בעשורים האחרונים באופייה של היציאה בשאלה. השקת הספר תתקיים ב"ספרייה" - "צומת-ספרים" בדיזנגוף סנטר בתל-אביב, קומה 2 יום שלישי, 30.1.2007 19:00 קבלת פנים וכיבוד קל 19:30 פתיחה * * * מאז היותי ילד כתבתי. כמו כולם הכנתי שיעורי בית, סיכמתי את שיעורי הרב בכיתה, גדלתי וכתבתי חידושי תורה, גדלתי עוד וכתבתי לעצמי שיחות מוסר, שכאשר שאקרא אותם תתעורר בי יראת השמיים. כתבתי. מאז היותי ילד קראתי. קראתי תהילים, קראתי חומש, קראתי גמרא, חידושי תורה ואפילו ספרי מתח. בהיותי ילד, היה משהו אמיתי בעולם הסיפורי ששאב אותי אליו. הייתי מאמין בתום לסיפור. חשתי כאילו הוא נכתב עתה, בעודי פוחד, מתרגש, בוכה. היום, בהיותי גדול יותר, התווספה תחושה נוספת לחוויית הקריאה. התווספה לא בחינם, אלא על חשבון - על חשבון החוויה הסיפורית. כילד היה העולם הסיפורי כל עולמי. קפיצות חדות בעלילה הקפיצו אותי יחד איתם. "חוסר אמינות"? - מי שמע עליו? אמון מלא רחשתי למילה הכתובה. כיום הפך הסיפור מאותו עולם ליצירה. יצירה שיש לה כללים. אני מודע היטב לכך, שמישהו כתב את היצירה. ורק אם ייצמד הכותב לכללים מאוד נוקשים, אצליח, לעיתים תוך כדי קריאתי, להתעלם מכך ולהישאב לתוך עולמו היצירתי. כקורא, אני מצליח להישאב אך ורק אל תוך סיפור שאני מצליח להרגיש בו כי כותבו נשאב לתוכו גם הוא. כל רמיזה בסיפור על-כך שיש בכוונתו של הכותב לשאוב אותי פולטת אותי מן הסיפור החוצה בבעיטה. וכשהבעיטה כואבת, אני עלול אפילו להניח את הספר מידיי ולוותר על התענוג שבקריאתו. מכל הכתבים שכתבתי נשאבתי ביותר לתוך שיחות-המוסר שלי. הייתי שם כשכתבתי אותם. שם בכל רמ"ח אבריי ושס"ה גידיי. וכשקראתי אותם קיוויתי להישאב. תקוותי זו הייתה לשווא, שכן לעולם לא הצלחתי להתחזק מוסרית משיחת-מוסר שכתבתי בעצמי. או אז הבנתי, שלא די בכך שהטקסט הצליח לשאוב אליו את כותבו. בכדי לשאוב את הקורא יש צורך בסיפור. הסיפור הוא השואב. כתבתי עשרות, ואולי מאות כתבות בעיתונים. לרובם לא נשאבתי. כתבתי עשרות סיפורים קצרים, למקצתם נשאבתי באופן מוגבל. וכשדעכה עוצמת השאיבה דעכה איתה יחד גם עוצמתו של הסיפור אל סופו הנבוב. כיום אני כותב ספר. אני מקפיד לכותבו אך ורק כשאני נתון במזג נפשי כשיר לשאיבה. שעות רבות יש לי זמן פנוי שאני יכול לנצלו לכתיבה, ובכל זאת אינני כשיר להישאב אל תוך סיפור בדיוני, כשאני מחובר למציאות אחרת. זה בוודאי גם קשור בעוצמתו של הסיפור. "נהג חדש" הוא ספר שכתיבתו הצליחה לשאוב אותי. די היה לי בעשר דקות פנויות, בקריאת השורות האחרונות שכתבתי, על-מנת להישאב אליו. עוצמתו עבורי הייתה ראשונה במעלה. הוא הצליח לנתק אותי מכל מציאות - תהיה כואבת או שמחה ככל שתהיה - ידו הייתה על העליונה. הסיפור המסופר בו הוא סיפורי שלי. סיפורו של נער, הנוטש את עולמו החרדי ונפלט לעולם אחר, זר, היה קרוב אליי. לו הייתי כותב אותו מיד עם יציאתי בשאלה, הייתה ניכרת בו שנאה, בוז, כעס אדיר לעולם ממנו פרשתי. לו הייתי כותב אותו רחוק יותר, הייתה עוצמתו דועכת, ולא הייתי מצליח להישאב אליו כפי שנשאבתי הפעם. אינני מתיימר לומר שכתבתי אותו בעת המדויקת, שכן רחוק אני מלהיות 'אלוהים', ובכל זאת כתבתי אותו בשעה שהרגשתי צורך לחזור אליו, אל הסיפור. וכיוון שלא יכולתי להחזיר את הגלגל אחורה ולחוות מחדש, בשנית, את החוויות שחוויתי, הסתפקתי במועט וחזרתי אליו באמצעות סיפור. שבתאי קור נהג חדש
