שיח מבקרים...
אִלּוּ אֶפְשָׁר הָיָה אִלּוּ אֶפְשָׁר הָיָה לַהֲפֹך אֶת הַשִּׁיר לְמַשֶּׁהוּ אַחֵר, לֹא אֲוִיר, הָיִיתִי מֵבִין אוּלַי לְאָן נֶעְלָם כֹּל שֶׁקָּדַם לַשִּׁיר. שָׁבִיר הדובר מתלבט אם אפשר להפוך את השיר למשהו אחר. לא כ"אויר לנשימה" אלא משהו אחר. האויר שאנו שואפים אינו מעלים את היקום שקדם לו, הוא רק מקיף אותו והכל נמצא בתוכו (באויר). אבל אם הדובר היה הופך את השיר למשהו שונה מן האויר היה יכול להבין לאן הכל נעלם (שהרי השיר נכתב מחומרי העבר שקדם לשיר). זאת אומרת שהכל שביר, יכול להעלם ויכול שלא להעלם. אבל גם שבירות זו אינה מספקת את הדובר: אֵינָהּ הַמִּלָּה. יוֹתֵר טוֹבָה, יָשִׁיר, מוּטָב אַהֲבָה. לא המילה ישיר החשובה כאן אלא האהבה עצמה, כשם שקודם חומרי השיר יכולים להיות עשויים מאויר כעת החומר ה"בסיסי" ביותר של השיר הוא האהבה עצמה, באופן ישיר. זאת אומרת - שהשיר נע בין הכוון הארספואטי (הקשור לשירה ומהו השיר) לבין שיר אהבה (ועדיין לא ידוע למי מתייחסת אותה האהבה. לאהובה ספציפית, לשיר עצמו או לחמרי כל שיר שבעצם עשויים כולם מן האהבה שנמצאת טרם היות השיר שיר...) אֲנִי מֵבִין שֶׁצָּרִיך לְתַרְגֵּם זֹאת. אֲנִי מֵבִין שֶׁצָּרִיך לְשֵׁם זֹאת לְשֵׁם. המשורר (או הדובר) יודע שמנהלת הפורום תאמר לו שיש שירי אהבה וכו' וכו' ואם הוא רוצה להתקדם בפורום עליו ל"תרגם" זאת למשהו אוריגינאלי אותו לא כתבו, אחרת כולם יפהקו ולא יתקפו אותו בפורום החברתי. אז הוא מחפש שם לאהבה. שם כזה חזק שלא יעלם מתודעת הקורא: לְמַעַן לֹא יֵעָלֵם. יֵעָלֵם אֵינָהּ הַמִּלָּה. יוֹתֵר טוֹבָה, לְשֵׁם, מוּטָב אַהֲבָה. כאן הדובר משתף את הקורא בהתלבטותו, "אולי אני אשתמש דווקא באופן ישיר במילה 'יעלם'... לא, זו לא המילה לשם יותר טוב להשתמש ישירות במילה 'אהבה'. אֵינֶנִּי מוֹצֵא אֶת הֶחֳמָרִים כָּאן, שוב הוא יודע שיש בעיתיות כיוון שבתוך האהבה אין הוא מוצא את החומרים מהם הוא יכול לכתוב את השיר, למרות שהוא מכיר את התחושה, ואת ההגדרות השונות: אֲנִי יוֹדֵעַ מַה שֶּׁאוֹמְרִים כָּאן, אֲנִי יוֹדֵעַ אֵיך מַרְגִּישִׁים כָּאן. אוֹמְרִים שֶׁזֶּה כָּך: שֶׁרַק לֹא אֶשְׁכַּח: אוֹמְרִים אַהֲבָה. הדובר מחזק את עצמו בהחלטתו להטיל את כל יהבו על אנרגית האהבה, כבסיס לשיר ואולי כבסיס הקיום. ובאופן אירוני גם מזכיר לעצמו אותה כדי לא לשכוח אותה. אֲנִי רוֹאֶה אֶת עֵינַיִך וְהֵן מְסַפְּרוֹת לִי אֶת מַה שֶׁיָּדַעְתִּי: אַתּ לֹא מְגַלָּה לִי כעת הדובר עובר לדמות אשה ואשר נושא האהבה ביניהם, אבל במקום להתייחס לאהבה שביניהם - הוא אוהב אותה, היא אותו וכיו"ב - הדובר מתייחס לאהבה עצמה. האהבה עצמה נרמזת מתוך עיניה של האהובה(?) אֶת מַה שֶׁאֵדַע. אוֹמְרִים שֶׁיָּפָה הִיא, אוֹמְרִים שֶׁיּוֹתֵר, עֳשׁוּיָה לִפְרִידָה הִיא, אוֹמְרִים אַהֲבָה. לאהבה פנים רבות (כמו לנושאי השירים ולתכני השירים)יכולה להיות יפה וגם להביא פרידה. ואז מסכם לעצמו שהשם למה שקדם לשיר אכן נכון, אהבה.
ואם היה מתעקש ושולח לי מסר אישי, מה שקורה בזמן האחרון משום מה.. הייתי כותבת לו, זך, כבר אמרו כאן הכל, אין מה להוסיף. אם תקרא בארכיון תראה שגם אני לא הצלחתי עדיין לכתוב שיר
