למה כלכך קשה לנו להקשיב
למרות הרצון הטוב, רובנו מתקשים להקשיב באמת, ונשארים תקועים ברמת ההקשבה הראשונה, בה אנו ממוקדים בעצמנו.
5 סימנים לכך שאנחנו לא מקשיבים
.1. כשתוך כדי השיחה אנחנו חושבים על דברים אחרים (אני עוד צריך ללכת לסיים את העבודה שלי").
.2. כשאנחנו עסוקים בשאלה "האם אני מסכים או לא מסכים למה שאני שומע/ת
".
.3. כשאנחנו עסוקים בשאלה "מה אגיד לה
מה אייעץ לה
כדאי לה או לא
.4. כשהשותף לשיחה מודיע לנו על כך : "את/ה אף פעם לא מקשיב/ה לי" או " את/ה לא מבין/ה אותי"
.5. כשמתרבות מריבות, אי הבנות ותחושת ריחוק.
למה בעצם זה כלכך קשה
בגלל האגו שלנו המקור לחוסר הקשבה הוא האגו שלנו. בדרך כלל, רובנו נמצאים באחד משני מצבים: או שאנחנו מדברים, או שאנחנו מחכים שהשני יסיים לדבר כדי שאנחנו נוכל להתחיל. ברגע שאנו שומעים מילה, אנחנו כבר עסוקים במה לענות, איך נוכיח שאנחנו צודקים, איך ניראה כשנגיב.
בגלל שאנחנו לא אובייקטיבים כשמישהו אומר משהו, אנחנו לא מקשיבים באוביקטיביות מוחלטת, אלא מפרשים את דבריו ללא הפסק לפי מצב רוחנו באותו רגע, הניסיון שלנו עם האדם הזה או עם הנושא שעליו הוא מדבר, ותפיסת עולמנו. למשך, בשיחות על פוליטיקה, קשה לנו להקשיב כשדעותנו מנוגדות לדעתו של האדם שמדבר איתנו. בנוסף לכך, כשמדובר באדם או בנושא שאנו מעורבים בו ריגשית, כמו ילדינו או בן הזוג שלנו, קשה לנו יותר להקשיב.
כי קשה לנו לקבל רגשות של אחרים קשה לנו להכיל רגשות של אחרים ואנו עסוקים ברגשות שלנו במקום ברגשות של האחר. כשאנחנו מנסים להקשיב אנחנו מוטרדים מהנאמר" ממה שזה אומר עלינו, אם זה פוגע בדימוי שלנו, בקשר שלנו, במה שאמיתי ונכון עבורנו. לכן, פעמיים רבות אנו חשים מותקפים כשמספרים לנו על רגשות - למשל, אם מישהו יספר לנו שנעלב מאיתנו.
בגלל שלא הקשיבו לנו כילדים כשילד אומר "כואב לי", הרבה פעמיים יגידו לו "זה שום דבר". הוא לא לומד להקשיב לעצמו ובהמשך יתקשה להקשיב לאחרים.
המדריך המהיר להקשבה אז מה
האם לעולם לא נצליח להקשיב באמת
התחזית דווקא אופטימית. הקשבה היא יכולת נרכשת, צריך ללמוד ולפתח את ה"שריר" הזה. איך בדיוק
זהו את הגבולות ההקשבה שלכם. לכולנו יש גבולות שמחוץ להם לא נוח לנו להקשיב. יש גבולות של זמן (למשל כשאנחנו חוזרים מהעבודה ועייפים מכדי להקשיב). גבולות של שפה (סלנג, מילים גסות) או מגבלות של תוכן (למשל נושאים אישיים מאוד). כשהגבול מוגדר, במקום להקשיב בחצי אוזן, ובעצם לא להקשיב כלל, נוכל להסביר "לא נוח לי לדבר על כך".
תנו הקשבה נטו הבינו שהאדם מולכם רוצה הקשבה: לא עצות, לא ביקורת ולא לשמוע עליכם - אלא לדבר על עצמו.
פנו זמן, ריגשית ופיזית, להקשבה לא מקשיבים מול הטלוויזיה, תוך כדי עשיית דברים אחרים או בזמן הליכה ברחוב, אלא פנים מול פנים או בטלפון, ללא הסחות דעת.
אפסו את מד ההקשבה שימו לב למחשבות ולאסוציאציות שנודדות לכם בראש תוך כדי הקשבה ("כן, גם אצלי זה ככה). עכשיו, אפסו את מד ההקשבה, נקו את הראש והתרכזו מחדש באדם שמולכם.
הפעילו את הגוף בשיחה, שבו פנים אל פנים, הנהנו, חייכו, שמרו על קשר עין. שימו לב לשפת הגוף של היושב מולכם: האם פניו קפוצים או משוחררים, האם יש לו רגל עצבנית, או נימת קולו. הקשבה כזו יכולה ללמד אתכם רבות על רגשותיו של האדם מולכם.
שקפו את הדברים שנאמרו לכם חזרו על דברי האחר ובחנו את ההקשבה שלכם: "מה שאמרת זה.... האם זה נכון
האם הבנתי
הימנעו משיפוטיות ומניקטת עמדה בזמן ההקשבה, אין צורך לומר "אני מסכים או לא מסכים". מספיק להביע אמפתיה, "אני מבין שקשה לך במצב הזה".
שאלו שאלות, אך בזהירות, לא כקביעה. למשל: "יכול להיות שאתה מודאג
" השאלה תאפשר לצד השני לענות כן או לא ולדייק ברגשותיו ומחשבותיו. כשאנחנו שואלים שאלות אנחנו מתעניינים באחר ולא עסוקים בלהיראות חכמים או צודקים. כדאי מאוד גם לא להתבייש ולשאול שאלות הבהרה. "לא הבנתי את מה שאמרת. התכוונת ש..."
אל תיכנסו לדברי האחר חכו עד שיגמור לדבר. אם תרצו, תוכלו לכתוב לעצמכם הערות ולשאול אחרי שתקשיבו.
תרגלו הקשבה עם חבר או בן זוג הקשבה היא בעיקר עניין של אימון. אם אתם רוצים לשפר את יכולת ההקשבה שלכם, קבעו עם חבר מסגרת זמן בה תקשיבו זה לזה (למשל, כמה דקות לכל צד) ואחר כך התחלפו בתפקידיפ. 
".. ומצד שני: כמה פעמים אמרו לכם שאתם לא מקשיבים
. יוסף.
