הזמן שעובר

הזמן שעובר

עוד שנה חלפה, עוד שנה טובה, עשבים שוטים עלו בשביל ובגן. רוח נאנח את התריס פתח ומכה בקיר הישן כמו קורא: "הביתה, הביתה" באה עת לחזור מן ההרים, משדות זרים, היום עולה ואין סימן. "הביתה, הביתה"... לי עוד לא ניתן כל מה שהובטח לנו מזמן.
 
כל מה שהובטח לנו מזמן

יותר ויותר אני משתכנע, שאף אחד אף פעם לא הבטיח לי כלום. זה רק אני דמיינתי שהבטיחו.
 
מודעות זה כל הקונץ

ואני, אם הבטחתי לעצמי, אני אגיע לשם. גם אם זה יהרוג אותי. אוריאנה
 
פעם, הייתה דרך לחזור הביתה ../images/Emo79.gif

Golden Slumbers (Lennon/McCartney) Once there was a way to get back homeward Once there was a way to get back home Sleep pretty darling do not cry And I will sing a lullabye Golden slumbers fill your eyes Smiles awake you when you rise Sleep pretty darling do not cry And I will sing a lullabye Once there was a way to get back homeward Once there was a way to get back home Sleep pretty darling do not cry And I will sing a lullabye
 

היתקליף

New member
הייתי רוצה להיות בדרך הביתה

מסעו של משורר רחוב כמשל לחיים (פול סיימון) I´m sitting in the railway station, Got a ticket for my destination. On a tour of one-night stands My suitcase and guitar in hand, And ev´ry stop is neatly planned For a poet and a one-man band. Homeward bound, I wish I was, Homeward bound, Home where my thought´s escaping, Home where my music´s playing, Home where my love lies waiting Silently for me. Ev´ry day´s an endless stream Of cigarettes and magazines. And each town looks the same to me, The movies and the factories And ev´ry stranger´s face I see Reminds me that I long to be, Homeward bound, I wish I was, Homeward bound, Home where my thought´s escaping, Home where my music´s playing, Home where my love lies waiting Silently for me. Tonight I´ll sing my songs again, I´ll play the game and pretend. But all my words come back to me In shades of mediocrity Like emptiness in harmony I need someone to comfort me. Homeward bound, I wish I was, Homeward bound, Home where my thought´s escaping, Home where my music´s playing, Home where my love lies waiting Silently for me. Silently for me.
 
ווואוווו איזו תקופה מוזרה

פתאום כולם (חייב לציין את עצמי) מתגעגעים לבית. מן הסתם זה הסתיו. מזג האויר המעצבן. זכרונות של שנים שעברו. חלומות שידנו לנפץ. הכביש שידענו לרדת ממנו. חנית ביניים במלון דרכים זול ללילה. אותו לילה שהפך לנצח. אותה דמעה שחונקת את הגרון כשאתה רואה את ילדך. הגשרים ששרפנו. הכביש שהתפורר מאחורינו. ומה נשאר? לנוע קדימה. לעולם לנדוד. לעולם לחפש את מה שכבר היה לנו. לעולם לדעת שבפעם הבאה אתה לא תסתה מהכביש. לעולם לדעת שגם הפעם הבאה למרות ההבטחה אתה תחזור על טעותך. לחפש את השלום שלך מול ילדיך.(כבר דפקנו להם את החיים, יש לנסות להציל את מה שאפשר). אךךך איזה בוקר. מותח את הכתפיים, שואף עמוקות מהסיגריה, מעלה חיוך על פני, מרוקן את הראש מכל המחשבות פרט לעבודה... ללא רגשי שאננות, סגול.
 
חחחחחחחחח, ועל זה נאמר, בקשר לגברים

כמובן. "יצאנו ממקום זה וכל חיינו שואפים לחזור לשם"
 
דווקא לא התכוונתי לזה.

התכוונתי לפנטזיה על מקום, שבו כל הצרכים שלנו מסופקים, בלי שנצטרך להתאמץ בשביל זה. אבל גם הפנטזיה שלך מתאימה לי
 
למעלה