הזמן עושה את שלו

The Heretic

New member
הזמן עושה את שלו

גם לאנשים הכי אובססיביים. כנראה.

ואיך יודעים שאתה באמת מתחיל להחלים?
שכבר לא עצוב לך מזה שאתה שמח שזה דועך לאיטו.

באמת לומדים מכל אדם משהו, ומה שהכי,
שאחרי עיבוד ועיכול של החוויה אתה רוצה מישהו אחר לחלוטין. בגלל שהשתנת .. :/ :)) ?)

באמת שלמרות שאני עוד בדרך לשם ורחוקה אלפי קילומטר.. הבני זונות האלה שלא רצו אותי נותנים לי כוחות אינסופיים לדחוף את עצמי להיות הבן אדם שאני יכולה ורוצה להיות.

בעצם בסוף בע"ה במקום שאצטרך להגיד צוחק מי שצוחק אחרון אגיד פשוט.. תודה.
 
אהבה אינה מחלה

אלא רגש יפה וחיובי. אהבה נשארת כל החיים. צריך לדעת לאהוב את עצמנו ואת חיינו, ואז נוכל יותר בקלות להתייחס לאהבה שקיבלנו מאנשים אחרים.
 

The Heretic

New member
אתה צודק

אבל בעיקר כשהיא הדדית.
וכן כשאוהבים את עצמנו זה כנראה הסוד.
 
אני מאמין

שהדרך לאהוב מאד את עצמנו היא לעסוק הרבה בתחביבינו ובדברים שאנחנו אוהבים. כשאהבה לא מתממשת, עצובים אבל לפעמים בכל-זאת גם שמחים שהכירו אדם נחמד ונהדר שנעים לחשוב עליו. אני יודע היטב מהי אהבה לא ממומשת. אישה שעבדה בשבילי לפני הרבה שנים הייתה אהבת חיי, ואני מרגיש אליה אהבה אדירה ואולי הכי חזקה בעולם, והיא מעולם לא רצתה בי. זה סיפור עצוב מאד. אולי פעם תרצה, אין לדעת.
 

The Heretic

New member
מכירה את

הסיפור שלך עם האישה :) גם כתבתי לך על זה המון
יש משהו נחמד בדבריך שיש משהו נחמד בזה שלפחות הכרנו בן אדם מענין שגרם לנו להרגיש כך וכך..
אני חושבת שהדרך לאהוב את עצמך או להעריך את עצמך, לפחות אצלי, כשאתה מתמודד עם דברים שמפחידים אותך.
להתעסק בתחביבים שלי גורם לי להתענין בחיים...
 

The Heretic

New member
יותר אגואיזם מאשר אהבה עצמית להשרדות..

אגו הכוונה בבאמת לחשוב על הצרכים שלך לפני כולם...זה לא בהכרח אהבה.
 
זה טבעי לגמרי ובסדר

אדם צריך לדאוג לעצמו, אין בזה כל בושה. חשוב להיות טוב גם לאחרים ולא להזיק להם, אבל קודם צריך לשמור על שלומנו.
 
צפי עוד הצפת זיכרון ועיסוק בזה וכעס

זה לא באמת שההרגשה שאת כותבת לא תחזור, ואולי אפילו מתוך תחושת כעס ורצון שזה יהיה נקמה באנשים האלה שדחו אותך. זה יחזור, צפי שזה יחזור ואל תרגישי כישלון מזה שזה יחזור שוב.
את מדברת על היקשרותך הרגשית לאנשים מסוימים שהיה לך איתם קונפליקט שבו נעלבת כי הרגשת שהם דוחים אותך במקרה הטוב, או חמור מכך עושים כנגדך חרם.

המצב הזה זהה גם לאהבה נכזבת.

גם אני חווה בדיוק את אותם דברים, גם לי היה נדמה שאני שוכח אותם, ממש ברגעים של השעה האחרונה אני מסתכל בפייסבוק שלהם וממש הרגשתי את מה שאת כותבת שאני לא רוצם אותם. אבל, אגיד לך משהו, הקטע הזה שאנחנו מרגישים שאנחנו שמחה מזה שאנחנו שוכחים את ההיקשרות שלנו אליהם זה כבר סימן לא טוב כי אנחנו מצפים מעצמנו להגיב ברגש של שמחה כאשר מה שמסתתר באמת מאחורי הרצון הזה הוא כעס מהדחייה, כך שאנחנו לא באמת מחלימים. סימן לכך שאנחנו לא החלמנו יבוא כאשר יבואו הרגעים שפתאום תיזכרי בהם ותסתקרני לפי התמונות שלהם עד כמה אחרים אוהבים אותם. כשהרגעים האלה יבואו אל תרגישי כישלון ממחשבה על הצלחה, שלא צלחה, שהתגברת על המחשבה עליהם. פשוט תביני שאת כן ידעת שתחשבי עליהם שוב, ושהתהליך להתגבר עליהם הוא תהליך ארוך שאת נותנת לו את הסבלנות שלך ואת הצ'אנס להיות הכי טבעי שאפשר ברגיעה.

הרצון למצוא מישהו אחר גם הוא נובע מתוך הכעס. חשוב לזהות את כל סימני הכעס.
גם אני במצב שלך בדיוק ואני יודע בדיוק על מה את מדברת, גם הכרתי מישהי שהלכה עם זה מאוד רחוק כשהחזירה לאבא שלו כהוגן.
הדבר הזה שאת מרגישה באינטואיציה הוא הרצון שכתבת לדחוף את עצמך להיות במצב שאת מאמינה שטוב לך בו. את מרגישה את הכיוון הנכון והוא הטיפוח העצמי שאת צריכה להגדיל אותו אצלך. עשי כל מה שאת מרגישה שהוא לטובת עצמך, אם כתבת לימודים (או שזה מישהי אחרת בפייסבוק כתבה לי שכחתי), אולי לימודים אפילו הסרת שיער (עשיתי היום טיפול הסרת שיער) אלה דברים שבריאים לנו. זה נכון שהאנשים האלה שאנחנו טובים אליהם ומקדישים את המחשבות שלנו עליהם מתסכלים אותנו מהרוע שלהם כי הם לא מקדישים זמן עלינו. אבל, בואי ננסה לעשות דברים לעצמנו ונמצא את הציטוטים בפייסבוק שאומרים שמי שלא אוהב אותנו לא ראוי לנו וצריך לשלם "דמי שכירות" גבוהים על המקום החשוב שאנחנו מקדישים לו במוח שלנו, והעלאת דמי השכירות צריכה להיות לצפות ממנו לחשוב גם עלינו ולכבד אותנו, ואם הוא לא עושה זאת אז להרגיש שהוא לא ראוי לנו ולהסתכל עליו כפחות ערך .

אני מאוד מחפש, דרך מרצים ודרך כל העולם, את הספרות הפסיכולוגית והפילוסופית בנושאים האלה, במקרה היום קיבלתי ממרצה באיזור שלך מאמר והכי קרוב לזה הוא נושאי ידידות, היעלבויות בקשרים, זו עבודת דוקטורת של מי שהיה אצלה סטודנט וקיבל דוקטורט על זה. הנושא אומרים על אנשים שמתקשים במערכות יחסים אבל יש בו את מידע מעניין שאומר שאנחנו אנשים רגישים טובים ולכן אנחנו פגיעים מאוד שדוחים אותנו. זה מכיל בערך 160 עמודים שקשה לי לקרוא. תאמיני לי, שהרבה אנשים חווים את החוויה הזאת שתיארת ואת הסבל ואת כל התהליך הזה. הנה אני, ועוד הרבה מאוד אנשים נפגעים ממערכות יחסים, חלק לוקחים את זה קל וחלק לוקחים את זה מאוד קשה. הכל בהתאם לרגישות להיעלבויות מידידים ומאנשים וממערכות יחסים גם משפחתיות וגם זוגיות.
יש לנו את הכוח להתגבר, אנחנו עוברים ביחד תהליכים דומים. תהי חזקה !
יש סטטוס מאוד יפה שאני אוהב לפרסם בפייסבוק שמתאים לתודה והסטטוס אומר "תודה לאנשים הרעים בחיי שמראים לי איזה סוג אנשים אני לא רוצה להיות". אנחנו לא רוצים להיות כמו האנשים הרעים ההם שזילזלו בנו.
 

The Heretic

New member
הי

לגמרי מסכימה ויודעת שזה יחזור, זה גלים שבאים והולכים אבל לטווח הרחוק נחלשים.
ברור לי שהכמיהה והגעגע וכל מיני רגשות יחזרו, אבל רק ככה מחלימים מזה.

כשאני אומרת שאני שמחה מזה זה בגלל שזה אומר שאני נותנת לעצמי סיכוי, כי העובדה היא שאין טעם להמשיך ולהחזיק ברגשות האלה, רק שמקודם לא רציתי אפיל להשתחרר מזה, ועכשיו כבר נמאס לי ממנו, שזה סימן טוב. באמת, (אם הוא מעדיף להיות שפוט סמרטוט של האישה הכלבה הזאת על פניי שיבושם לו)

לגבי הכעס, צודק גם לחלוטין, אבל לעומת רגשות שליליים אחרים אפשר לנצל את הכעס לבנות דברים וכלים מאד מאד חיוביים ונחוצים בחיים. לדוגמא- אסרטיביות. לגמרי.

אהבתי את הזה עם הדמי שכירות, לא ראיתי את זה בפיסבוק עדיין.

תודה!
 
הכי טוב לעבור לפייסבוק

כל גולשי אתר תפוז נטשו את האתר ועברו לפייסבוק והם לא נכנסים יותר לאתר תפוז. חלקם הגדול בפייסבוק מתביישים להודות שהם אי פעם גלשו וכתבו בפורומים של תפוז. אין לי מושג למה הם מתביישים על כך שהם כתבו באתר תפוז. אני לא פוסל אנשים רק בגלל שהם גלשו באתר תפוז. גם אנשים שגולשים באתר תפוז הם נורמלים כמו כל אדם ואינם מפגרים בשכלם ואינם מרושעים.

אשמח לראות אותך בפייסבוק, אין כמו הפייסבוק.
 
פעם גם קראו ספרים וציטטו מהם והתנך ולא

מאיזה ילד בן 12 בכיתה שלהם שהקריץ משהו לפייספוק.

וכשכולם יקפצו מהגג אני אפילו לא אעמוד למטה לצלם ולצחוק כמו מפגר
ולהעלות את זה אח"כ.
הציבור רוצה להיות מטומטם ואחר כך למחוא כשהוא משלם.

אבל עזוב שטויות ברומו של עולם, איפה הסרת שיער? ולמה לעזאזל...

וגם האנשים הרעים הם טובים בבסיסם, בגלל זה הם הכי צריכים
שיהיו אליהם נחמדים, זה תמיד הכי מוצלח כדי לשבור את היחס
הקבוע שלהם על פני השטח.
 

The Heretic

New member
תסלחו לי שלא הבנתי.

מה הקשר לפסיבק?
ולא הבנתי אם יש לך ביקורת כלפיי ואם כן תסביר לי שוב.
 
אין ביקורת לפעמים טקסט משמיע קולות כאלה וסתם

מי אני או הוא שתתייחסי לביקורת, אבל הוא אולי בא להוסיף ידע. האם הכוונה שלי או שלו היא לבקר, לשפוט או שמא יש כוונה לעזור ?
למה שגבר יעזור לך
אולי הוא או אני מחפשים ידידות איתך ואולי דרך ידידות מחפשים חברות איתך ?
אולי הוא החברות שהוא או אני מחפשים היא חברות עם ציפיה לסקס ולציפיה למפגש ?

ואולי כל התהיות האלה מדאיגות שמא תימצאי בחרדה?
גם לי יש את הדברים האלה בראש. היום מצאתי באימייל שהנושא שלנו הוא בעצם סוגי ידידות, אולי אנחנו לא יודעים באיזה מסלול של ידידות מצפים מאיתנו או באיזה סוגי ידידות אנחנו רוצים לצפות מהקשר שלנו עם מישהו.
ומה אם פתאום אציע לך חברות בפייסבוק ? לא רוצה ! למה ? כי אתה גבר ! אבל אם הייתי מנהלת האתר והייתי במקרה בת 16 שנואשת לעזרה עם חבר שהתאהבתי בו אז לפתע כן, מתוך מחשבה שלא נורא עם בהתחלה יהיה צ'ט ואחר כך אשאר ברשימת החברות בפייסבוק ולא נדבר ואולי נעשה רק לייקים לסטטוסים. פתאום זה כבר לא יפחיד, ולמה ? כי הציפיה לקשר ומה עושים בקשר והאם צריך להמשיך צ'טים ומה המשמעות שאני לא עונה לצ'ט או למסר פתאום מקבלת פרשנות. אולי פתאום אני לא רוצה אותך ? ממש לא ! התשובה היא אין לי כוח ! אין לי מה להגיד בפרטי כרגע. זה לא אומר שלא יהיה לי מה להגיד, אלא שהציפיה ממני רק בגלל שאני "גבר" גורמת לך לחשוב שיש לי כוונות. אם הייתי אותה ילדה לפתע הדאגות לא היו, היתה אפשרות לידידות שהיא שכנות. האם אסור שיהיו לי שכנים או ידידים ? האם כל אדם שאכיר אקבע שהוא יהיה רק ידיד האם כל הדברים שקוראים "נישאר רק ידידים" זה נכון. לא ! זה רק גורם להגדרות מראש והן סתם מלחיצות. הסיבה שסטודנטים מכירים ומתחתנים אחד עם השניה היא לא בגלל שהם התחילו כידידים וידידות היא חממה לפיתוח זוגיות, אלא בגלל שהקשר היה טבעי כל כך שיכל להישאר כמו שכנות ולהישאר ידידות או להתפתח לכל דבר כמו תאי גזע שעדיין לא קיבלו איפיון ספציפי. אני למשל, אתמול הייתי עייף, עצבני, יש לי ידידה שרוצה לראות אותי בסקייפ ואין לי כוח. היא צריכה לדמיין שאני לא רוצה אותה ? בשביל מה לדמיין, הרי הכנתי אותה לא לצפות ממני לכלום אז למה הציפיה, הרי אמרתי לה שאני מוצץ ונדפק כאישה והכל כדי להסיר ממנה את המחסומים של המתח. בכל זאת יש לה ציפיה לראות אותי. מה עם האכזבה ממני ? גם לי יש הרגשה ופחדים, האם זה נכון לפחד ? לא, זו גם שגיאה לפחד מדחיות, אבל כולנו בני אדם יש לנו פחדים. ודעי שהכל זה חוויות ילדות שצפים. כשהיינו בתקופת ילדות לא שיחקו איתנו ונעלבנו, ואנחנו נושאים את העילבון מהדחייה הזאת כל הזמן לכל החיים ובגלל זה מתביישים ונבוכים ונמנעים ומפתחים הזיות שהצד השני מבקר אותנו, שופט אותנו מבלי לראות את שהכוונה שלו היא אמפתיה, סימפטיה, הבנה, שיתוף במחשבות ותהיות והכל נעשה מתוך הרגשה ידידותית מבלי לנסות לבקר ולשפוט או חלילה לחפש חור.
 
התחלתי לכתוב הסבר אבל אין לי שום ביקורת אליך

אז אחסוך. ואני לא פיצול של מוקה בננה אז אשמח אם תחזור
לחפש רוסיות כנריות ותוציא אותי מניתוחיך המנופחים והתלושים.
 
למעלה