הזמן לעלות הילוך
היום, ה-27.12.02 בדיוק 31 יום לפני הבחירות הגורליות של השנים האחרונות: הבחירות שאת תוצאותיהן אנו נקבע אם רק נעלה הילוך ועכשיו. לאחר העלייה בסקרים לפני כשבוע, נחלנו מכה קשה כעונש על שתיקתנו השבוע וירדנו ל 8-7 מנדטים. היום זה היום להחליט: אנחנו רוצים לחיות או למות? זאת לא עוד מערכת בחירות, זה מבצע הצלה. הצלת המדינה מהאלפרונים, מהגזענים, מאלו אשר שולחים אותנו ואת אחינו להשחט בשטחים הכבושים כדי לספק את תאוותם הפוליטית. על כל אחד לשבת היטב עם עצמו ולהבין: אם לא נעשה הכל ועכשיו, בכל המרצ מה נאמר לילדינו בעוד 50 שנה? שוויתרנו לכמה קיצוניים על המדינה? אם לא נמות עד אז למען הכיבוש... מה נאמר? שלא היה איכפת לנו שאלפרונים משתלטים עלינו? שהיינו חלשים מדי כדי לעצור את הטירוף, שלא עשינו כלום כדי שהומלסים יפסיקו למות מקור ברחובות? זה בדיוק היום להחליט: האם אנו רוצים לאמר לילדינו שוויתרנו על החלום הציוני בעבור כמה מתנחלים בעלי אידיולוגיה הזויה? ששלחנו את אחינו להשחט בשם אותה הזיה? או שאנו רוצים שאנו והם נזכה לראות את אותו החלום ממש מתגשם, לחיות את אותו החלום! אני מזמין אתכם למוזיאון הפלמ"ח, ניתן לראות שם מה נעשה למען החלום הזה, כדי שנזכה לחיות אותו, כמה אנשים מתו בשביל שנחיה חלום... ואנחנו בוחרים להשליך כך את החלום, לברוח בלי מאבק אמיתי.. השבוע נערכו שני אירועים מרכזיים ורציניים שהגיעה אליהם תקשורת: הפגנת מחאה מול מצודת זאב ומול כינוס הליכוד ביום רביעי. לאירועים הוכנו גימיקים מעולים שהעלה עמרי מסניף הרצליה והוכנו במשך ימים שלמים של תכנון ועבודה במרכז. לאירוע בת"א הגיעו שלושה פעילים, לזה בירושלים שניים (כולל אותי...) אני בטוח שכולנו רוצים לשנות, וזה כ"כ קל פשוט שזה מצחיק. לכל דבר יש פתרון, והפתרון הזה תמיד נמצא בנו. שלכם, גיל
היום, ה-27.12.02 בדיוק 31 יום לפני הבחירות הגורליות של השנים האחרונות: הבחירות שאת תוצאותיהן אנו נקבע אם רק נעלה הילוך ועכשיו. לאחר העלייה בסקרים לפני כשבוע, נחלנו מכה קשה כעונש על שתיקתנו השבוע וירדנו ל 8-7 מנדטים. היום זה היום להחליט: אנחנו רוצים לחיות או למות? זאת לא עוד מערכת בחירות, זה מבצע הצלה. הצלת המדינה מהאלפרונים, מהגזענים, מאלו אשר שולחים אותנו ואת אחינו להשחט בשטחים הכבושים כדי לספק את תאוותם הפוליטית. על כל אחד לשבת היטב עם עצמו ולהבין: אם לא נעשה הכל ועכשיו, בכל המרצ מה נאמר לילדינו בעוד 50 שנה? שוויתרנו לכמה קיצוניים על המדינה? אם לא נמות עד אז למען הכיבוש... מה נאמר? שלא היה איכפת לנו שאלפרונים משתלטים עלינו? שהיינו חלשים מדי כדי לעצור את הטירוף, שלא עשינו כלום כדי שהומלסים יפסיקו למות מקור ברחובות? זה בדיוק היום להחליט: האם אנו רוצים לאמר לילדינו שוויתרנו על החלום הציוני בעבור כמה מתנחלים בעלי אידיולוגיה הזויה? ששלחנו את אחינו להשחט בשם אותה הזיה? או שאנו רוצים שאנו והם נזכה לראות את אותו החלום ממש מתגשם, לחיות את אותו החלום! אני מזמין אתכם למוזיאון הפלמ"ח, ניתן לראות שם מה נעשה למען החלום הזה, כדי שנזכה לחיות אותו, כמה אנשים מתו בשביל שנחיה חלום... ואנחנו בוחרים להשליך כך את החלום, לברוח בלי מאבק אמיתי.. השבוע נערכו שני אירועים מרכזיים ורציניים שהגיעה אליהם תקשורת: הפגנת מחאה מול מצודת זאב ומול כינוס הליכוד ביום רביעי. לאירועים הוכנו גימיקים מעולים שהעלה עמרי מסניף הרצליה והוכנו במשך ימים שלמים של תכנון ועבודה במרכז. לאירוע בת"א הגיעו שלושה פעילים, לזה בירושלים שניים (כולל אותי...) אני בטוח שכולנו רוצים לשנות, וזה כ"כ קל פשוט שזה מצחיק. לכל דבר יש פתרון, והפתרון הזה תמיד נמצא בנו. שלכם, גיל