הזכות לפרטיות

[czar]

הזכות לפרטיות

אני לא רוצה להרחיב הרבה יותר מידי על הנושא, דעתי ידועה. אגיד רק שלאחרונה היו כמה פסיקות מעניינות בתחום שלא זאת בלבד שעצם הפרט הזכות לפרטיות זאת גם עבירה פלילית, היות שאינני משפטן, אצרף כמה כתבות בנושא. יתר על כן - I rest my case - לדעתי זה מחפיר.

 

[BlackUnicorn]

אין ספק שזה דיון מעניין שלא היה קיים

ממש עד התפתחות הטכנולוגיה שמאפשרת את הפלישה לפרטיות. עדיין לא הסתכלתי בקישורים שנתת, אבל רק אומר שבסה"כ המשפט הישראלי נחשב למתקדם בעולם מבחינה חוקתית (מי היה מאמין), כאשר מישהו פונה לבג"צ בוחנים את הפגיעה בזכות החוקתית ע"י כל מיני קריטריונים כמו למשל - האם הפגיעה היא מידתית? האם הייתה דרך אחרת לפעול אשר יכלה לפגוע פחות באדם הנפגע? האם הנזק עולה על התועלת? וכן הלאה. בסופו של דבר אני חושבת שהשיטה שלנו טובה, ואני ממש לא חושבת שאמירה גורפת כגון: "אסור לפלוש לפרטיות אף פעם" היא נכונה. יש מקרים שבהם יש צורך לפלוש לפרטיות, אם למשל ניקח מקרה קיצוני של למשל שמירה על ביטחון המדינה או שמירה על חיי אנשים כאשר יש חשש לפגיעה בחייהם. במקרה שנוגע לנושא הפורום שלנו, זוגיות, זה כבר נושא שאני חושבת שתמיד היה ותמיד יהיה מחלוקת עליו והוא אף פעם לא יהיה חד משמעי. אני לא חושבת שאפשר להכריע באופן כללי, אני חושבת שזה משהו שהוא שונה מזוג לזוג שלא ניתן להחיל על כולם.

 

[czar]

מצטער, אבל זה מאד חד משמעי

המידתיות/חיוניות ותום הלב אלו ססמאות שמאפשרות למדינה לטפל במקרים של הפרת הפרטיות לצורך מניעת פשיעה או בטחון המדינה (פרשת פחימה), יחסי אישות אינם נכנסים לקטגוריה של המידתיות או חיוניות כלל ועיקר. יתר על כן - נא קראי לינק מספר 3 עוד ציטוט: "......השופט ברק קיבל את העתירה, וביטל את פסקי הדין. ברק הדגיש את הזכות לפרטיות בישראל, שהיא זכות חוקתית הקבועה בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. עם זאת הוא קובע כי הזכות היא יחסית ואינה מוחלטת. עקרונית קבע ברק כי חוק הגנת הפרטיות חל בבתי הדין הרבניים. ברק אמנם הותיר לבתי הדין שיקול דעת בקביעת דיני הראיות בפניהם, אך הוא התווה להם כללים ואמות מידה לבחינת השימוש בראיות שהושגו תוך פגיעה בפרטיות. ברק שלל את קביעת בית הדין הרבני, לפיה בני זוג הם "ענפים של עץ אחד", ואינם זכאים לפרטיות בינם לבין עצמם. הוא דחה את טענת הפרטיות הקולקטיווית, וקבע כי "הזכות לפרטיות עומדת לכל אחד מבני הזוג כלפי כל העולם, לרבות כלפי בן זוגו". אמנם פגיעה בפרטיות יכולה להיעשות בהסכמה, והסכמה זו יכולה להיות משתמעת, אך בעצם הנישואים אין משום הסכמה לפגיעה בפרטיות בין בני זוג. "ברור כי העותרת (האשה) לא הסכימה במפורש או במשתמע כי המשיב (הבעל) יצלם אותה בהיותה במצב אינטימי עם אחר", נפסק......" תקראי את כל הלינקים כולל הפסיקה מהימים האחרונים ותראי שאנחנו לא יכולי םואסור לנו לצדד במעשה שכזה למרות שניתן להסביר אותו במליון אופנים. נא עייני גם - בג"ץ 6650/04

 

[BlackUnicorn]

לפי מיטב הבנתי

מה שכתוב מתייחס בעיקר לעניין של ראיות בכל הקשור לתביעות גירושין ולא לשאלה המוסרית עליה אנחנו מדברים כאן בפורום מדי יום. אכן הוא אומר שבעצם הנישואין אין משום הסכמה לפגיעה בפרטיות בין בני הזוג, אך אני לא בטוחה שהכוונה שלו היא פגיעה בפרטיות באופן גורף. הרי אפשר לסווג הרבה מאוד דברים כפגיעה בפרטיות, אז עד היכן הפגיעה בפרטיות תגיע? אתה לא חושב שיש דברים שהם "הגיוניים" יחסית כמו למשל לא לדפוק בדלת כשבת זוגך מתלבשת, למרות שלאדם אחר אולי, זה ייראה לחלוטין כפגיעה בפרטיותה של אישתך? ומה לגבי חשבונות? אם לא מנהלים חשבון משותף אלא שני חשבונות נפרדים, האם זה בסדר להסתכל בחשבון של בן הזוג? האם כנגד הזכות לפרטיות, לא קמה הזכות לדעת עם מי אנחנו חולקים את חיינו? במיוחד כשמדובר לא רק בזוגיות אלא למשל במשפחה, ילדים. אם למשל יש ילדים ואנחנו חוששים שבן הזוג לדוגמא הפך להיות מהמר, אלכוהוליסט או כל התנהגות מסוכנת אחרת. האם בשם ההגנה על המשפחה או הילדים, גם לא נפגע בזכות לפרטיות שלו? לכן, אני חושבת שהאמירה של ברק הייתה מאוד ספציפית והתייחסה לסוגיה ספציפית של צילום בת הזוג ושל חדירה לפרטיות לשם איסוף ראיות לתיק גירושין. אני לא בטוחה אם האמירה שלו הינה גורפת מספיק כדי להתייחס גם להצצה סקרנית של בן זוג בחשבונות של בן זוגו או בפלאפון שלו. בכל זאת, יש גם חשיבות לסיבה שבגללה החדירה לפרטיות נעשתה, ואני סבורה שתהיה התייחסות לכך בפס"ד עתידי. יש הבדל בין חדירה לפרטיות לשם אישוש חששות שבן הזוג בגד, חדירה לפרטיות לשם אישוש חששות שבן הזוג פועל בהתנהגות פוגענית (כגון התמכרות להימורים, סמים וכו'), ובין חדירה לפרטיות לשם הפללת בן הזוג או איסוף ראיות לצורך תיק גירושין. אלו שלושה דברים שונים לחלוטין לדעתי. טוב, חפרתי...

 

[שמרית בפחית]

יפה אמרת

אני מצידי כבר הרבה פעמים הבעתי את דעתי בנושא. סיזר רואה כ"חיטוט פושע" בערך כל פעולה שנעשית על מכשיר של מישהו אחר, אפילו אם בני זוג באופן טבעי משתמשים מדי פעם בפלאפון/מחשב/אימייל/פורומים של בן הזוג ועלולים להיתקל שם בדברים באמת באופן תמים וזה לא אמור להיות מעשה ריגול מתועב. מה רע בלהשאיל לבן הזוג שלך את המחשב שלך או לתת לו לשחק בפלאפון אם משעמם לו או לחלוק תיבת מייל? רק מישהו שבאמת מסתיר משהו יכול להיות כל כך חרד לפרטיותו שכל נגיעה במשהו שלו שבזמן רגיל אמור להיות אקט סתמי ויומיומי ייהפך לפגיעה נוראה בפרטיות. הרי מה, אתם לא פותחים מגרות או ארונות בבית בלי אישור מבן הזוג? הרי לאורחים אתם לא נותנים לחטט חופשי. בקיצור Methinks thou doth protest too much

 

[czar]

נקודות המפגש בין מוסר למשפט

מסמלות את אופייה של החברה והמאבקים הפנימיים בתוכה. החוק אינו פועל בחלל הריק כי אם מושפע רבות מהמוסר. היחסים בין שתי מערכות אלה נורמות - אשר שתיהן קובעות כללי התנהגות לבני אדם - מהווים מוקדי ויכוח בכל חברה תרבותית. כמו שאת יודעת, המוסר הוא זה שממנו נולדים חוקים ויתר על כן, את יודעת שבית משפט לא ייתן תוקף להסכם הפוגע במוסר. דעתי איתנה - כל מי שמצדד בחיטוט או חדירה (שאיננה מורשית) לפרטיות של בן זוגו מכל סיבה שהיא, עושה מעשה רע, עובר על החוק ושום מוסר שבעולם לא מכפר על זה. הפרטיות של האדם קדושה, בימש אומר את זה בכל הזדמנות בצורה בוטה, ואני בשוק שאנשים כאן מצדדים בחיטוט בטלפון של בן/בת הזוג.

 

[czar]

ואגב

ברק מאד בוטה גם לקריאת כתביו של אדם.....אין שום אמירה של מה הסיבה שקראת, אלא הקריאה באופן גורף. נכון, בין בני זוג יש קו מאד דק של פרטיות כמו שתיארת - מקלחת, לבוש, חיים משותפים - מוסר, זהו בדיוק הדבר שאדם מצפה מזה שקם בבוקר לידו כל בוקר זה שלא יחטט בדבריו ללא רשות.

 

[BlackUnicorn]

אני חושב סיזר, שכאן אתה קצת אטום

לדינמיקות שונות מאלו שאתה רגיל אליהן. כתבת על ציפייה בין בני זוג - כאילו והציפייה נעשית מבלי בסיס קודם כלשהו. האם אין שיחות על הנושאים האלו, לפני כן? האם אתה יכול להשוות בין זוג דתי חרדי לבין זוג ליברלי לחלוטין? בין זוג שמרני לבין זוג הדוגל ב"זוגיות פתוחה"? אתה באמת חושב שאצל כ-ו-ל-ם ללא יוצא מן הכלל אסור להסתכל בדבריו של בן הזוג אפילו לשם כל מיני מטרות שאינן בהכרח רעות אלא לעיתים לגיטימיות לשם הצלת הקשר ?? אתה יודע מה, אם יגיע חס וחלילה הרגע שבו בן הזוג שלי יחשוד מאיזושהי סיבה שאני בוגדת בו (לא תהיה לו אבל אי הבנות תמיד יהיו קיימות בעולם), אני ארצה שיעשה כל שביכולתו, אם שיחה איתי לא תהיה מספקת מבחינתו, כדיושיעשה כל הנדרש, כדי להחזיר לעצמו את האמון בי, גם אם זה אומר פלישה לפרטיות שלי. כן, זה יותר חשוב לי. כנראה שגם אותם אנשים אחרים כאן, שלא מבינים את פשר ההחלטיות החד משמעית שלך בנושא, חושבים שיש דברים יותר חשובים מפרטיות. בסופו של דבר תמיד יהיה ערך אחר מול הפרטיות. כנראה שמבחינתך פרטיות הוא ערך עליון שאין שני לו, כנראה שמבחינת אנשים אחרים, הוא לא כל כך עליון. אצלי, לדוגמא (ואל תקפוץ לומר שזה בגלל הגיל, אני יכולה לומר שזה ככה גם אצל אמא שלי, לדוגמא, והיה ככה גם אצל אבא שלי ז"ל, אצל סבתא שלי וכו'), אין שום דבר להסתיר בחיים, להפך - אני אוהבת לחלוק את חיי עם אחרים. ערך הפרטיות נהיה עליון כשהוא מגיע לאנשים זרים - אין לי שום כוונה לחלוק את חיי הפרטיים עם אנשים שהם זרים לי, מן הסתם. אבל עם משפחתי??? למה לא? מה יש לי להסתיר? בדיוק ההפך - דווקא הערך של אי הסתרה, של כנות בכל מצב גם אם הוא מביך וקשה להבנה, של תקשורת במצבים הקשים ביותר, של אמון ואי שמירת סודות - הוא הגבוה ביותר. אין זה אומר שלאף אחד מאיתנו אין "נישה" משלו, את המקום שלו, התחביבים שלו, החברים שלו, מקום שהוא "רק" שלו. אבל גם אין פחד או רתיעה שבן הזוג ינדוד ו"יבקר" במקום הזה, אם יהיה צורך יום אחד.

 

[czar]

אני ממש לא אטום

אני מבין הכל, אני מכיר את הדחפים הרגעיים האלו של כל אחד ואני גם פשרן ומאד יודע לחיות גם בתחום האפור. אני כאן מייצג עמדה מאד נוקשה בגלל דיעות כמו של שמרית ואחרים שרואים בחטטנות מעשה לגטימי. המעשה מהווה עבירה על החוק וזה אפריורית הופך אותו למוקצה מחמת מיאוס, ואני/נו לא יכולים לצדד בזה.

 

[BlackUnicorn]

אז או שאתה פשרן ובתחום האפור, או שאתה

נוקשה... מה אתה באמת? אתה לא יכול להיות גם וגם.. גם נהיגה במהירות מופרזת היא עבירה על החוק, אבל מי שלא עבר עליה, שירים כאן את היד...

 

[czar]

את איש קשה את....

התכוונתי שאני פרשן או סלחן ויודע להבין מעידות, התפלקויות, מקרים מיוחדים אבל לא לחיות עם זה בשוטף. אם היתה לי בת זוג שכל שעתים הייתה מתקשרת ומתחקרת איפה אני......ויש כאלו למכביר, הייתי משתגע.

 

[BlackUnicorn]

זה ברור.. זה משהו שונה אבל לגמרי

זה כבר לא חדירה לפרטיות חד פעמית לשם מטרה ראויה מסוימת ו.. חד פעמית, כאמור, זה פשוט אופי חטטני, דחפני, שתלטני ואולי גם קנאי. לגבי זה אני מסכימה לגמרי.. גם אני הייתי משתגעת.

 

[שמרית בפחית]

מה זה לגיטימי?

כשאתה חי את חייך עם מישהו אין מצב שעל כל דבר בבית יהיה מנעול. אם אין לך מה להסתיר, אין שום סיבה שתקפוץ כנשוך נחש אם בת הזוג משחקת לך בפלאפון או נתקלת בתיבת מייל שלך או קבצים אחרים במחשב - הרבה זוגות עובדים אחד על המחשב של השני אז רואים דברים, אם אין לך שם שום דבר מפליל מה הביג דיל כאן? ומה אם אשתך עושה לך כביסה ומרוקנת את הכיסים ומוצאת קבלה של חדר במלון? גם זה חיטוט? אתה חי בבית אחד עם מישהו, אתה קרוב אליו מספיק כדי להרגיש בנוח לשתף אותו בחפצים שלך ולהשתמש בשלו, מן הסתם מה שתאפשר לבן הזוג שלך לא תאפשר לאורחים שמגיעים הביתה ולא אמורים לפתוח אפילו מגרה בלי לבקש רשות קודם (ויש גם כאלה שגם לאורחים לא אכפת להם כי הם לא מסתירים כלום ואוהבים שירגישו אצלם בבית). לדעתי אתה פשוט מגזים ומתעקש יותר מדי. יש הבדל בין מישהו חסר בטחון ופרנואיד שילך לבלוש אחרי בן הזוג שלו ויחטט לו בכל דבר אישי ופרטי על ימין ועל שמאל לבין מישהו שנתקל במשהו מחשיד תוך כדי שימוש רגיל בחפצים בבית, ויש הבדל בין זה לבין מישהו שיש לו כבר עילה לחשוד כי הוא נתקל בטעות במשהו או כי בן הזוג הודה על בגידה בעבר והוא מנסה למצוא סימנים נוספים במקום להיות עיוור ולהטמין את הראש בחול. שאלתי אותך כבר פעם ולא הייתה לך תשובה, מה אמור לעשות מישהו שחושד בבן הזוג אבל אין לו איך לדעת בוודאות בלי לחפש הוכחות - להתגרש ממנו מיידית רק על סמך התחושה או לעצום עיניים כי אין דרך להוכיח חוץ מלבדוק את זה לעומק?

 

[czar]

כנראה שלא קראת את הלינקים....

אין לי אישית שום בעיה שאשתי תסתכל חופשי בכל דברי, אלו החיים, יש לי בעיה אם היא תחטט.....ההבדך בין תום הלב והכוונה הפלילית, כלומר, אם הכניסה מכנס למכונת הכביסה (אגב, זה אני עושה בבית) ומצאה משהו בכיס בתום לב זה בסדר, אבל אילו באה מראש למכנס לחטט בכדי למצוא "ראיות" זה רע....מבחן הכוונה כמובן. כך גם ילדי, למעט פרטיות מחמת הנימוס. התיחסות שם מאד ברורה בין תום הלב לבין החטטנות לשם מציאה או בעברית רפה, הפרת הפרטיות ולמרות שהיא איננה מוחלטת, פרטיות זה דבר כמעט קדוש.

 

[sharon harpaz]

אז אתה רוצה לשים מנעול על הכוונה....?!

זה משהו שלעולם לא תוכל לעשות.... אתה אינך יודע מה עובר במוחו של אדם כאשר הוא מכבס לך את המכנס או מבקש לשלוח ממך הודעה או פותח את המחשב שלך דקה אחרי ששכחת לסגור את המייל או לצאת משם המשתמש שלך, כפי שאתה יודע אני ואתה די עומדים מאותו צד של המתרס בנושא קדושת הפרטיות אבל כל זוגיות היא נפרדת ובכל זוגיות יש תחומים אחרים, היכן שזה מוסכם מראש לקרוא הודעות אחד של השני ולבדוק מה השני עושה כל דקה אז אחרי שמגלים בגידה אי אפשר לקרוא לזה חדירה לפרטיות כי אלו הם הנורמות שהזוג חי לפיהם... כל זוג ובעיותיו הוא, ברור לך שכשאישה או גבר מגלים בגידה בעיניהם עניין החדירה לפרטיות הופך זניח ומה שנחשב מאותו רגע זה שבגדו בהם, חומרת הבגידה בעיניי הנבגד כמובן היא הרבה יותר קשה מחומרת החדירה לפרטיות, לנו מאוד קל לשבת מהצד ולשפוט את הנושא כשזה לא קורה מתחת לקורת הגג שלנו.... שבוע שעבר בן זוגי קיבל הודעה בנייד, הוא צעק לי מהמקלחת "מי זה" אבל המספר היה לא מזוהה אז עניתי לו שאין לי מושג... מה להגיד לך? שלא הייתי מתה לגלות מי עומד מאחורי ההודעה?? אני ישקר אם אני יגיד לך את זה, עד עכשיו זה מסקרן אותי קצת...

 

[לילי מרלן]

במקרה או במכוון

יש הבדל גדול בין- "לבין מישהו שיש לו כבר עילה לחשוד כי הוא נתקל בטעות במשהו או כי בן הזוג הודה על בגידה בעבר והוא מנסה למצוא סימנים נוספים במקום להיות עיוור ולהטמין את הראש בחול" שלדעתך(כנראה) מצדיק חטטנות ופגיעה בפרטיות ובין למצוא באופן אקראי,טעות, היסח דעת נייר (מייל,מספר טלפון) מחשיד. אני ,בדעתו של סיזר, כי החטטנות מבישה (הן למחטט והן למחוטט) יתרה מזאת- לא חושבת שאפשר להכליל חוקים של "מותר ואסור" מוסרית או מצפונית (עם החוק אני לא מתעסקת) כי לכל זוג גבולות המרחב האישי והזוגי שלו. ואין דינה של הזוגיות של ברוך ומתילדה כמו הזוגיות של שושנה ושמואל.

 

[BlackUnicorn]

אהבתי את הדוגמא של הכביסה ../images/Emo45.gif

 

[inbary68]

ומה עם הזכות להתפרנס? (בכבוד?)

סליחה, אבל יש פה מנגנון שלם שמתקיים על הפקעת הרוחשת של עולם היצרים האנושי, וזה לא צחוק כי מדובר בפיתוחים חדשניים, מחקר ארוך טווח ורחב היקף, חברות הי טק ואלקטרוניקה, חוקרים פרטיים, מערכת משרדית שלא לדבר על אי אלו משפחות (כולל המאהב/ת) שפרנסתן תלויה בכך - אם כך, פסיקה מתקדמת ההולכת לכיוון שמירה על כבוד האדם ופרטיותו (מה זה?) מפלה את אותם מגזרים באופן בלתי משתמע וחסר רחמים או חסר מודעות חברתית מינימאלית, ומחייב את כל הנוגעים בדבר לשנס מותניים, לחבור יחד ולבחון כיצד ניתן להסתגל אל המצב... .ובכן, כפי שהבנתי המסקנות: א. אין קוראים למקרה של ניאוף 'בגידה' (בעבר - "מכחול בשפורפרת") אלא מעתה אמור: "מעשה כיעור" (טוב, תלוי עם מי המעשה). ב. אין לצלם את הזוג המתהולל בחדר המיטות אלא בסלון, במכונית, בפארק, על שפת הים, בפארק, במשרד, וכד'. ג. אין לפתוח דואר מסוג כלשהו, לא כל שכן אלקטרוני, שאינו שייך לך - אלא אם כן קוראים לך טלי פחימה ,שאז את מסכנת את בטחון המדינה, בקיצור סתם "שרלילה" וממילא אין לנו כבוד כלפייך או כלפי פרטיותך. וזהו רק קצה קצהו של המערך הקומבינטורי של בעלי האינטרסים הכלכליים ומאבקן של הארכאות הנמוכות באלו הגבוהות - וממילא זה חוזר אליהן כמו בומרנג, הם בטח גם נורא עצבניים שם. בקיצור, כאשר מערך ענף כזה עומד על הפרק - תמיד הולכים ומשתכללים כדי להתאים לאילוצים החוקיים, והקנאה והכעס? - אה, הם לא משתנים ולא משתכללים מאז ימי אדם וחווה (והנחש) ולא עושה רושם שהולכים להשתנות בעתיד. ..

 

[yapi2000]

אל דאגה

פרנסה בשפע תהיה לכו-לם.

 

[BlackUnicorn]

לגבי פרנסה - אני חושבת שזה טיעון שלוקה

מעט בחסר, שמעט מזכיר לי את הטיעון הדומה בפרשת כבד האווז, לפיו המשקים העוסקים בפיטום אווזים יאבדו את פרנסתם. נו ו..? האם אנו באמת רוצים להאמין שאנו חיים בעולם שבו כסף יותר חשוב מהמוסריות שלנו? בו ברגע שנודה בכך ונחיל את מערכת המשפט שלנו באופן מלא וערכי לפי המשפט הזה, אני בעצמי עוברת לאי בודד ונטוש ורק מקווה שאף אחד לא ימצא אותי...