הזכות לכאוב

[עננים.]

אביר יקר, זכות אישית ../images/Emo141.gif

זכותו של כל אחד לחוות את חוויותיו בדרכו. האחד רוצה לכאוב ולרחם על עצמו, זכותו השני רוצה להיות מאושר, זכותו כאשר אנו מגיבים ברחמים על אדם אשר לקח את זכות הכאב אנו לא בדיוק עוזרים לו, מכיוון שאנו משתפים איתו פעולה בשימוש זכות הבחירה שלו. אומנם זו זכותו, ומכיוון שאנו יודעים כי זכות זו איננה הדרך (לדעתי) אנו צריכים להראות לו כי קיימת זכות אחרת. מחייך אוהב עננים

 

[מלוואח]

זכות הבחירה

אני ממש לא מבין את הגל ששוטף את הפורום זה : זכות הבחירה. האם מישהו מכם בוחר ? ואם כן, האם זה נכון ? אשאל אחרת.... האם החיים לא בחרו בשבילנו את מי שאנו ? האם החיים לא התוו ומתווים לנו את עצמנו, ועלינו רק לקבל זאת ? כן, כי זה לא קל לגלות מי אנחנו, הרי מינקותינו כל אחד ואחת מנסים להראות לנו אם במרומז ואם ישירות "איך צריך להיות ... מה הוא הנורמלי". ואני מתכוון להורים, למשפחה בכלל, לבתי-הספר, לחברה\שכונה שבה גדלנו, דרך המסגרת הצבאית, התקשורת והעיתונות שמטפטפת חזק לתת-מודע, לאנשי הדת ולפוליטיקאים. בליל של אינפורמציה סובב אותנו מהרגע שבאנו לעולם, שמסנוור אותנו וגורם לנו לשכוח מי באמת אנחנו. אז אני אציע כך: שאל את עצמך : מי אני ?! זה הכל. זו מודעות עצמית (בעיני) - להזכר מי אנחנו באמת. ברגע שאתה מתחיל לגלות את עצמך, אתה לא בוחר יותר. ואתה מגלה, שהבחירות הללו עד כה רק הרחיקו אותך מעצמך. היה מי שאתה. היי מי שאת. בלי אידיאלים, אשליות של להיות מישהו\משהו אחר. הבחירות הללו גרמו לנו לרדוף אחרי המושלם... והמושלם הוא אשליה. קבלה עצמית - קבל את הוויתך. את מי שאת\אתה. עם כל הפגמים והקלקולים. היה מודע להם. ואז תהיה שלם. שוב אדגיש, ברגע שמפנימים זאת, "זכות הבחירה" לא רלוונטית יותר. את\אתה חיים במלאות. כל רגע זה אתה. בלי להתלבט ולבחור האם להיות משהו אחר. כשאדם בוחר, הוא עדיין חותר למושלם, ובזאת הוא מצהיר ליקום "חסר לי משהו", "אין לי את זה ואת זה" ומכאן בא הסבל. הרדיפה אחר אלו, הרדיפה אחרי סטריאוטיפים\אשליות שיש לנו בדמיון לא נותנים לנו לעצור, להתבונן ולהבין שאנו שלמים עם כל האבק שמכסה אותנו. רק צריך להעיז - להעיז לגלות את עצמנו ולאחר מכן להיות אנחנו, בטוטאליות. באהבה, אני.

 

[mga-abir]

אני לא אני../images/Emo39.gif

החיים כמטפורה לזהוי אשיות כלשהי. בלעדיה אנו טהורים ובלתי מזוהים. היצירה והעשיה אינ רלוונטית ללא זהות מאחר ואף אם אדם ללא זהות נתפסת יתקשה לפעול בעולמם של בעלי הזהות- גם מדריכי הרוח מקבלים מאתנו זהוי- הזהוי כאמצעי תקשורת. הצדק בדבריך לחיות ללא שייכות כמים המשנים את צורתם אך לא מאבדים את מהותם. בברכה אביר

 

[מיכל מנדל]

עדיין לכל אחד ישנה זכות הבחירה...../images/Emo24.gif

מלאווח יקר!!! נכונים דבריך, יחד עם זאת עדיין לכל נשמה ולכל אדם יש את זכות הבחירה בכל מעשיו לטוב ולרע. זה הידע להבדיל בין טוב לרע ע"י ההתנסות האישית. גם אם כוונותנו טובות גם אם אנו יודעים את הדרך השני צריך ללמד את הדרך בכוחות עצמו. זאת זכןת הבחירה לדעתי... אור ואהבה לך מיכל

 

[מלוואח]

לא הבנת אותי

אני מדבר על להיות מי שאת, בלי שפיטה אם זה טוב או רע. תמצאי את עצמך קודם, תגיעי למקום שההכרה אומרת כן, למקום שהלב שקט, ושם , שם תמצאי את עצמך - לטוב ולרע. מעשיך יהיו 100 אחוז את, בלי קשר לבחירה של טוב ורע. "נכונים דבריך, יחד עם זאת עדיין לכל נשמה ולכל אדם יש את זכות הבחירה", אמרת ואני לא , לא מסכים איתך. העולם בימינו הוא פרי בחירותיו של האדם, ומצבו לא מעודד... אם כל אדם כפרט היה עובר מסע אישי שבסופו היה מגלה מהו טבע מציאותו, וחי כל רגע את מי שהוא באמת אני בטוח שהעולם היה נראה אחרת... באהבה,מלוואח.

 

[מיכל מנדל]

אני 100% אני ומי שמכיר אותי יודע..

 

[דרייה]

../images/Emo127.gif../images/Emo140.gifמשפט גדול...מיכל

 

[מיכל מנדל]

תודה דרייה../images/Emo24.gif

 

[מיכל מנדל]

אתה מתכוון לרגשי אשמה ורחמים עצמיים

 

[R2]

חשבתי שדנו בנושא...

האם כדאי בכלל לבחור..?

 

[רעיון מופשט]

היי אביר

קצת התקשיתי להבין, מתי אנשים בוחרים לכאוב? או לנופף בכאב שלהם? תאר לך מקרה של אדם המקבל התקפה אפילפטית באמצע הרחוב ומתפתל ומתעוות בייסורים. ברור מאליו שאדם כזה מעורר רחמים וחמלה ואפילו פחד! אבל הוא לא בחר לכאוב.והוא לא בחר לקבל התקף.באמצע הרחוב. נסיבות חייו הם כאלה שהכאב שלו הוא גלוי וציבורי לפעמים גם כאשר היה רוצה להסתיר אותו.ועד כמה בכלל אפשר להסתיר כאב,בייחוד כאשר הוא כה גדול לפעמים?אז אנשים מרחמים,אז מה? הכל כנראה עניין של סגנון. יש בני אדם שכאבם הוא יותר מוחצן ויש בני אדם שכאבם מופנם. אינני יודע בוודאות איזו דרך טובה יותר להתמודדות עם הכאב, ההסתרה או ההוצאה. באחת מרחמים עליך ,כפי שאמרת ובשנייה אתה נושך את השפתיים עד זוב דם וסובל בשקט. בשנייה אתה מרחם על עצמך,שאין שיתוף בינך לבין העולם בשעת כאבך. בכל מקרה,למה להניח לאדם בשעת כאבו? הבחירה לרחם היא שלך, לא משהו שנכפה עליך. אתה יכול גם להושיט יד ולעזור,כפי יכולתך. אם כי ברחמנות אתה מוציא פחות אנרגיה ומשקיט את מצפונך.

 

[mga-abir]

יותר מרעיון ידידי

כמוני כמוך, בפורום אחר התנצחתי עם אלו הטוענים שרחמנות הינה התנשאות, מאידך בענין הכאב לא התכוונתי לכאבו של הסובל אלא לקרוביו, ואותם שאלתי האם רחמנותם נובעת כדבריהם מתוך התנשאות. דעתי שונה מדעתם וקרובה לדעתך תודה בברכה אביר