הזכות לכאוב

[mga-abir]

הזכות לכאוב../images/Emo39.gif

זכות הבחירה-זהירות אנשים הבוחרים לכאוב מניבים רחמים במעשיהם. גם זו בחירה מודעת לכן אין לחוש עליהם רחמים, אך גם אין לחמול עליהם. (הניסוחים החדשים) יש לכבד את החלטתם המניבה בהם תובנה ופירוש לתחלואי החיים ולהתהגויות האדם. זכות בחירה כן, לא של הנשמה אלא מתוך הכרה מודעת וזו יוצרת מציאות. חשבו על כך ידידי. ומי שמנפנף בכאבו עדיף להניחו עד שיבין שהוא מניב רחמים במעשהו. בברכה אביר

 

[הצופה.]

החובה לכאוב

הכאב הינו מנגנון הגנה של הגוף-וגם אם יש צורך ברחמים כדי להגן על הגוף או על הנפש יש להשתמש בזה ללא בושה העיקר להנצל. הצדקה לדבריך נמצאת רק באיזור שאדם חיי בארמון ובחר ליילל כי "רע לו" לא לבלבל בין שני המקרים לפעמים מרוב רוחניות שוכחים כשצובטים אותנו זה כואב ואי אפשר לבחור אלא אם אתה מסתובב עם מומחה להפנוזה או חומרי הרדמה בכיס גם רעב זה כאב ואם אפשר להשיג אוכל ע"י רחמים יש לעשות זאת. מה שאתה עושה פה זה שפיטה וכמו שאני מבין שפיטה ואו מילול מרחיקים את האור שאתה כותב את מה שאתה כותב נסה להעמיד את עצמך בכמה מצבים תבחן את עצמך בכל מצב ותראה ואז תגיב או תכתוב לא כל מה שכתוב בספרים נכון... ד.א רחמים זה מושג אקטיבי מצד הבורא ורחמים מצד אדם זה מושג פאסיבי משמע שמעתי אותך ואני משתתף בצערך יש להפוך את הרחמים לאקטיביי ולא לבריחה נפשית מלעזור לאחרים לכן המושג רחמים אינו שייך לאנשים אלא לאלוהים אדם שמנפנף בכאבו זקוק לעזרה ולא לרחמים מכאן כל מה שכתבת עליך לחשוב עליו שנית בברכה הצופה

 

[mga-abir]

לאלו שהמגדירים

כבר הגדירו את הרחמים כהתנשאות, ולא מעטים. המשמעויות משתנות. אך אתיחס גם לזה הכואב והמרחם על בנו או קרוב משפחתו הגוסס. האם בכאבו אין רחמים? האם בכאבו יש חלילה התנשאות (כדבריהם) ? לכן כפי שאתה הצופה כתבת, לבחון ולא מתוך ספר. איני בוחן מספרים. אישית הרחמים מתעוררים אצלי ומניבים פעולה. הרחמים המתעוררים אינם מובעים במילים כלל. רחמים-חמלה היינו הך. בברכה אביר

 

[rainbow too]

יש הבדל גדול בין רחמים לבין חמלה.

כשאתה מרחם על מישהו או על עצמך, אתה בא אכן ממקום של התנשאות, (או במקרה שהרחמים הם עצמיים מתוך קורבנות.) "הוא החלש, אני החזק" עליי לרחם עליו. כשאתה מרחם על מישהו אתה רואה בו אדם מסכן, ושולל ממנו את האפשרות לצמוח ולהתפתח, כל מחשבה שאנו חושבים על מישהו שולחת לו אנרגייה, תמונה מהכרתנו להכרתו, במוקדם או במאוחר, האדם האחר יקלוט את התמונה ששלחנו לו, הוא לא יידע שהתמונה הגיעה מאיתנו, אך במידה ושלחנו לו אנרגייה לא מרפאת(כמו מחשבה על כך שהוא מסכן) הוא יקלוט הלך מחשבה זו, ומיסכנותו, תגבר. לבוא מתוך חמלה משמעו לשים את עצמך בנעלים של האחר, משמעו להזדהות עם אותו אדם, ולראות אותו כשווה לך. חמלה באה מתוך הלב, מתוך האני האמיתי, באמצעות אור החמלה ביכולתנו לרפא את האדם האחר ואת עצמנו, ביכולתנו להבין יותר טוב את כאבו של האחר, מבלי לגרור את כאבו שלו ולהפוכו לכאב שלנו. כשאתה בא מתוך חמלה, אתה בא עם הנכונות לרפא, אתה משדר לאדם את המצב הגבוה יותר שאליו הוא יכול להגיע. רחמים לא מובילים לשום מקום. חמלה מובילה אותנו אל האור, אור הבורא. בוא נקח לדוגמא קבצן היושב על המדרכה, או הומלס. אם נגיד לעצמנו הוא מסכן, נעזור לו, אז נתנו לו כמה גרושים והמשכנו בדרכנו. אך אם נבוא מתוך חמלה, נראה אותו שווה לנו, ונשים עצמנו בנעליו, דבר ראשון, התרומה לאותו האדם תהיה בלב יותר שלם, שנית אנו נוכל לשלוח לו אור, דימוי חיובי(אנרגייה חיובית) שתוכל להשפיע עליו לטובה. וזו תרומה הרבה יותר גדולה מזו הראשונה. באור חמלה ואהבה ללא תנאי

 

[גילי פרי]

אהבתי קשת, תודה../images/Emo24.gif../images/Emo42.gif../images/Emo23.gif

 

[רעיון מופשט]

רחמים או חמלה

אלו הן בסך הכל מילים שאתה יכול לפרש כרצונך. ואנשים רבים מפרשים לעיתים את אותה מילה באופן קצת שונה. יש הגדרה מילונית בלשנית סטטית ויש הגדרה דינאמית. בעולם האנושי ההגדרה היא דינאמית. כשההגדרה הדינאמית של מילה הופכת לנפוצה בקרב מספר רב מאוד של אנשים, (כאשר מספר רב מאוד של אנשים מפרש מילה מסויימת באותו אופן) הבלשנות מאמצת את ההגדרה כפירוש נוסף למילה. כך מתפתחת לה השפה ורבדשיה ונדבכיה. בסופו של דבר מה שחשוב זה המעשים. מילים כמו אנרגיות או אור לא יעזרו לקבצן. הבחנות בין חמלה לרחמים לא יעזרו לקבצן. למה בכלל אתה סבור שאתה יכול לעזור לקבצן באמצעות מילים או מחשבות? ודרך אגב מה אומר לך המשפט הבא, "חמלתי על גורי חתולים קטנים שראיתי לפני כמה שנים מסתובבים לבדם וגידלתי אותם" "ריחמתי על גורי החתולים הרעבים שראיתי והחלטתי לגדל אותם" האדם מגיב לעולם הסובב אותו בצורות שונות. לעיתים התגובה באה לידי ביטוי בהתעוררות של רגש ולעיתים התגובה באה לידי ביטוי בהתעוררות של רגש ומעשה. רגש יכול להיות רחמים וחמלה. ברגש הרחמים והחמלה יש איזשהו אלמנט של פחד נסתר. האדם מתמודד עם הפחד הזה בשני אופנים שונים. מדחיק ומכחיש והופך במהלך הזמן לאדיש(למרות הרחמים) או עוזר לזולת ככל יכולתו משום שהוא יודע שגלגל סובב בעולם. ובעזרה הוא שולח את לחמו על פני המים ומתמודד באופן אקטיבי עם התחושות השונות ולפעמים המנגודות שמושא החמלה או הרחמים מעורר בו. שום רגש אנושי איננו בא לבדו. הוא תמיד בא בחבילה עם רגשות אחרים. המינון בכל מצב קובע מה תהיה אופי הפעולה של האדם. אל תחמול ואל תרחם על אף אדם. אם אתה יכול היה לו לחבר,לאח , לידיד ואם אינך יכול או אין בך רצון להשקיע,לתת כתף,אין ממש בהבחנה שבין חמלה לרחמים כפי שדיברת עליהם. אבל יישר כוח, אני בטוח שכוונתך טובה.

 

[rainbow too]

למילים יש כח

כח אדיר. במילה אחת אנחנו יכולים לבנות ולהצמיח. ובמילה אחת אנחנו יכולים להרוס ולתקוע אנשים. ראה דוגמא.. לפני יותר משישים שנה, הצליח מנהיג, באמצעות המילים בלבד להביא את העם שלו, לפשוע פשעים חמורים נגד האנושות. אני מדבר כמובן על היטלר...והוא עשה זאת בחכמה רבה ואך ורק באמצעות מילים. או דוגמא אחרת..אישה אחת טיפחה את עצמה בבוקר לפני שייצאה לעבודה.. והרגישה טוב עם איך שהיא נראית. חברה לעבודה, אמרה לה שהיא לא נראית טוב. כל המצב רוח הטוב שהיה לאשה בבוקר ירד לטימיון, ובהמשך היום היא הרגישה רע. אם החברה היתה אומרת לה שהיא נראית נפלא...הרגשה של האישה היה ממשיך להיות טוב כמו שהיה ואולי אף יותר טוב. לכל מילה יש אנרגייה משלה. ככל שאנחנו נעשים מודעים יותר למילים אנו יכולים לפרש אותם יותר במדויק. פירושים שונים למילים..נובע מרמות מודעות שונות. וכמו שלמילים שלנו ישנה אנרגייה כך גם למחשבות שלנו, אנחנו פולטי וקולטי אנרגייה, ויש לנו את האפשרות לבחור באיזה סוג של אנרגייה נשתמש, ולאן נפנה אותה. לא לכל המילים אנו מודעים באותה רמה. אך ככל שנעלה את רמת המודעות שלנו נוכל להבין את המשמעות האמיתית של המילים. בלי להגרר אחרי ההנחות הקודמות שלנו לגביי אותן מילים. חמלה היא אור, מקורה באהבה, וכמו שהאהבה היא אין סופית כך גם החמלה. האנרגייה של החמלה בהירה ונעימה, לעומת האנרגייה של הרחמים שהיא יותר דחוסה. כך אני מרגיש ביחס למילים אלו. בהרבה אהבה ואור אין סופיים.

 

[גילי פרי]

קשת, ממשיכה את הרעיון ברשותך../images/Emo23.gif

דיון זה עצמו, הנושא את הכותרת רחמים מול חמלה, התקיים אצלנו בבית, והניב דעות רבות מאד בנושא. אני רוצה ברשותך להמשיך את הרעיון של "למילים יש כוח" ולצטט את דבריו של ידיד יקר בשם רון בנושא:

שלום לגילי על המושג "רחמים" ראשית יש להבין מושג מה מקורו ומהיכן נביעתו .ולכן יש לראות שהרחמים נובעים מ "רגש" ולתדר של הרגש יש שני רמות .האחד רגש גבוה והשני רגש נמוך ( לאלו המבינים בספירות רגש גבוה מתחיל מחסד ורגש נמוך נמצא בנצח ).

מאחר ואנו עוסקים באנרגיה אשר מסומנת על ידי אותיות הרי שורש של המילה ר.ח.מ. מדבר על כוח נמוך, ועל מנת להתגבר על הנמיכות יש ליצור התעלות ואיסוף של ידע כיצד לא ליפול ברגש זה .

יש להבין שכאשר אנו מרחמים על אדם כזה או אחר אנו מייצרים "שפיטה " ומחליטים שלפי ראות עיננו הוא מיסכן וצריך לרחם עליו ואז אנו נופלים לרגש הנמוך ומייצרים הזדהות עם אותו "מיסכן" כאשר לאלו שיודעים קצת חוקים קוסמיים ברור להם שהמקריות אינה קיימת ולכן אותו אדם עובר שיעור שיתרום לו .

כאשר מחברים את זה לתדר הגבוה שנקרא "חמלה " אין הזדהות עם הקושי אלא הזדהות עם האדם באשר הוא אדם והעזרה תתבצע דרך הייעוץ מהיכן אותו אדם משך אל עצמו את החוויה הקשה האם כתוצאה של סטייה מהתוכנית הנשמתית בחיים האלו או שזו חוויה שנבחרה מחיים קודמים.

אם צריך לסכם זאת בשפה פשוטה רחמים לא תורמים לאף אחד ונהפכו הם מייצרים קושי לאותו אחד המשתתף בצערם של אחרים .ברחמים אין פעילות הפותרת את הקושי בחמלה נמצא הפתרון . יתכן ויגע זה נראה קצת מוזר וחדש אך עם תבדקו את זה לעומק תראו שהוא מדויק .

תודה לך והרבה אהבה ובמקום חג שמח – תמיד שמח רון

בברכת חירות פנימית לכולנו, גילגיל מחייכת

 

[רעיון מופשט]

היי קשת

אינני יכול לומר לך איך להרגיש ביחס למילים מסוימות כשם שאינני יכול לומר לך מאילו צבעים בדיוק מורכבת הקשת בזמן נתון. זאת היא בחירה שלך ולכן הפירוש שאתה תעשה ישפיע על הדרך שבה אתה תנהג. לפי דעתי,וזאת היא רק דעתי,ההבחנה הכל כך חשובה לך בין חמלה לרחמים נובעת מטעמים של אגו. היא מאפשרת לך להבדיל את עצמך מאחרים. אתה חומל על העולם ושולח לו אנרגיות ואור בעוד אי אילו אחרים רק מרחמים. ולכן שמתי דגש כל כך חזק על המעשה ולא על המילה. ולכן גרסתי ואמרתי שאם אדם אינו יכול לעזור או להיות "לחבר או אח" שלא יעשה טובות ולא יחמול או ירחם. שימנע מכך,כי אין בכך תועלת. אם אתה רק רואה את עצמך כאדם השולח אנרגיות חיוביות ואור לקבצנים ברחוב, אזי צר לי לומר לך שאינך שונה בהרבה מאדם שלא שולח אנרגיות כאלה ורק מרחם על הקבצן ולא חומל עליו כמוך. המציאות שסביבנו מורכבת מאוד ולא תמיד ניתן לקבוע בוודאות מה השפיע על מה ומה הוא תולדה של מה.יחסי הגומלין הם רבים ולא חד משמעיים. היטלר היה בסך הכל "האיש הנכון" בזמן הנכון" בצומת סואנת מסויימת של ההיסטוריה,אבל הוא לא הוביל אף אחד.הוא הובל בעצמו הישר אל סופו בבונקר וירד מהבמה בעצמו,כמו כל חולי שיגעון הגדלות האחרים לפניו. מה שאיפשר את המשרפות צמח הרבה לפניו.היטלר היה חלק מן היער והיער הזה לא הורכב ממילים בלבד אלא מאינספור אירועים קובעי עובדות. היטלר וחבר מרעיו רק עלו על קטר מסויים אחד,השתלטו על הקטר, אולם הקטר דהר כבר לאותו מקום עוד לפני כן. וכן, למילים יש "כוח", אולם לא הייתי משתמש במילה אדיר. יש להם כוח ביחס נתון לכוח החיצוני שמולו הן עומדות. ככל שהכוח הזה חלש יותר ולא עמיד, המילים נראות מאיימות יותר אבל האיום הוא רק בפירוש שאנו נותנים למילה,כשם "שהגסות" היא רק בפירוש שאנו נותנים למילה ,כשם שכל דבר בעולם מקבל חשיבות בהתאם לפירוש שאנו נותנים לו. לאחר הפירוש,המחשבתי, מגיע המעשה. הדוגמא של האישה,בהקשר הזה,נראית לי חד ממדית מדי. נשים אמנם אוהבות שמחמיאים להן על מראן,אולם לא כולן מאבדות את הביטחון מכל מילה,לולא היו כבר לפני כן חסרות ביטחון. דרך אגב, אינני מנהל איתך כאן וויכוח וכל מה שתחשוב על מה שכתבתי כרגע נתון כל כולו לפירוש האישי שלך. הפירוש הזה יתבסס על נסיבות חייך וכן, ככל שתהיה מודע יותר לנסיבות שיצרו אצלך דרכי מחשבה מסויימים, תוכל להשיל מהפירוש שלך את כל החלקים הלא רלוונטיים לסיטואציה החדשה שאיתה אתה מתמודד וכל סיטואציה בחיינו היא סיטואציה חדשה,לא משנה כמה פעמים לפני כן נתקלנו בה בעבר. אינני כל כך מבין את המושג שלך משמעות אמיתית של מילים. העלאת המודעות לא בהכרח מאפשרת לנו להגיע לאמת אם כי מאפשרת לנו לסקור את העולם ולהקטין את טווח הטעות בתגובה שלנו אליו. טעות היא תגובה הגורמת להחלשה של הגוף והנפש. במקום אור ואהבה אינסופיים אנו שולח לך

 

[rainbow too]

אגו?

היי רעיון מופשט, ההבחנה בין רחמים לחמלה אכן מאד חשובה לי, כי אני מודע להבדלים הגדולים. והיא ממש לא באה ממקום של אגו האגו הוא בסך הכח הזדהות עם החסימות שלנו, או אם תרצה הקליפות, או אם תרצה, מערכת החוקים השקרית הכתובה במוחנו. ואני לא מסכים עם האגו. ההבחנה בין רחמים לחמלה, באה מהאני האמיתי שלי, ואין לי כל רצון להיות מופרד מאנשים אחרים, נהפוכו, רצוני הוא להתחבר עם כמה שיותר אנשים. אני מאמין שהאנושות מחוברת וכולנו אחד. כל טענה אחרת היא אשליה שנובעת מהאגו. כשאדם שולח אור ואהבה הוא שולח מתוך רצון כנה לרפא ולשלוח אנרגייה חיובית למען שהאדם האחר יתחזק ויתרפא, לא מדובר בהתנשאות. גם אתה יכול לשלוח אור ואהבה. כל אחד, שמתחבר אל האור הפנימי, יכול. אם הייתי אומר שרק אני יכול, אז בכייף ההיתי מקבל את הטיעון שלך שאני בא מהאגו ומתנשא. כל אחד הוא חלק מהשלם, אנחנו כולנו חלק מהבורא, או אם תרצה בני ובנות אלוהים, וכולנו שווים בעייני הבורא, אז למה שלא ננסה לראות את העולם כמו שהוא רואה, ונעזוב את השפיטה והביקורת הלא בונה בצד? התנשאות היא מצב של פחד...איך אדם יכול לשלוח אור ואהבה ממצב של פחד? לגביי עצמת המילים, כוחן של המילים אכן אדיר. שהרי העולם שאתה חי בו, החיים שלך כל מה שאתה רואה, שומע, מריח, חושב, טועם, עושה וכו´..הכל נברא באמצעות המילים בלבד. באמצעות המילים שלנו אנו יוצרים את המציאות שלנו. אנו הבוראים של חיינו. וככל שנהייה מודעים יותר למילותנו, כך נוכל ליצור לעצמנו מציאות יותר טובה. בהרבה אהבה ואור חמלה, קבל

 

[רעיון מופשט]

כשאני חושב על אור ואהבה

משום מה אני חושב רק על אנשים כמו אייבי נתן,אדם אשר הקדיש את חייו למעשה העזרה לזולת החלש בכל מקום בעולם. אייבי(ייבדל לחיים) עסק במעשה, אם כי אין לי ספק שהמעשה נבע מרגשות.(חמלה ,רחמים ואולי גם דברים אחרים.) הוא לא שלח אור ואהבה אלא היה אור ואהבה. לא כל אדם יכול להיות אייבי נתן ודווקא בשל כך, מן הראוי להשתמש במילים בצורה זהירה וחסכונית. להתחיל לפזר אור ואהבה על ימין ועל שמאל באמצעות מילים ולהתחיל לחמול על כל העולם ועל האנושות הסובלת ונאנקת מבלי שמצורפים למילים גם מעשים זה בעיני "אי שמירה על טוהר המילה",כי מילה הטוענת למשהו מבלי שהיא מלווה במעשים המייצגים את טענתה,היא מילה ריקה,מילה שאין בה תועלת ואין בה משמעות. אז אולי אתה לא מתנשא(וגם לא אמרתי בשום מקום שאתה מתנשא)אבל ללא ספק יש משהו בתוכך שמתעתע בך.נו,אולי זה לא אגו,אבל הוא ללא ספק קיים. באשר לאלוהים,אינני יודע עליו דבר, לכן מעדיף לא לשים את עצמי במקומו. אם הוא ירצה אי פעם לדבר גם איתי ולא רק עם ההוא משיחות עם אלוהים, שכתב הרבה ספרים והפך להיות אימפריה, אדרבא,שיבוא,ברוך הבא.אבל שלא יספר לי סיפורים ושלא יפזר לי הבטחות ושלא יאשים אותי בשום דבר.שיעמוד מולי כך,כשווה אל שווה, ויאמר את דברו. שלא יעמוד רק מולי,שיעמוד מול כל אדם ואדם ויאמר את דברו,כי לא כל אדם במציאות האנושית והטבעית המורכבת יכול לקרוא ספרים וללמוד את תוכנם ובוודאי שלא להבין את רוחו של זה שכתבם. ידידי הטוב, בעל החיים המתכנה בשם אדם חי כבר עלי אדמות עשרות אלפי שנים ובמהלך כל הזמן הזה הרבה אור והרבה אהבה הופצו בעולם באמצעות מילים ולמרות זאת,משום מה, לא חל כל שינוי מהותי במצב האנושי. גם ישו דיבר על אהבה. ובכל התמונות הנוצריות לכל הקדושים יש הילה. וכולנו אוהבים קדושים וכולנו אוהבים הילות וכולנו אוהבים את האור, אבל האדם, משום מה, חוזר תמיד למעגל ההרס והאכזריות וההשמדה, למעגל הפחד והאיבה כי לכל אחד יש שאיפות לאומיות,כל אחד רוצה הגדרה עצמית.(מאימתי שאיפה לאומית פותרת את בעיית האושר האנושי האישי?לכל היותר היא פותרת את בעיית משמעות החיים האישית של אלה השואפים לעוצמה ולשלטון וכל השאר הולכים שולל כמו עדר.) אם הארועים הללו חוזרים ונשנים לאורך כל ההיסטוריה למרות היות האדם חיה "נאורה ותבונית",המשמעות היא שבבסיסם של הארועים עומדת סכימה בסיסית ובלתי משתנה המאפשרת את היווצרותם שוב ושוב מהתחלה.סכימה שהאדם הוא חלק ממנה ואין לו עליה אולי כל שליטה. אינני מאמין שניתן להימנע מביקורת או לוותר על ביקורת והביקורת שלי היא בונה. אינני מאמין בהרס ובציניות לשם הציניות. הלוואי והייתה יותר אהבה בעולם הזה.הלוואי ולא היו חשש וחשדנות בקרב בני האדם.הלוואי ובני אדם היו מסוגלים לשים את כל המחלוקות בצד ולשבת ולדבר על הדברים החשובים באמת בקיום האישי והחד פעמי שלהם בתוך היקום ההולך ומתפשט. הלוואי. אולם בעיות סופר מורכבות של מציאות סופר מורכבת לא ניתן לפתור באמצעות דיקלומים ומדיטציה. זאת היא דעתי. לכל היותר אתה פותר את הבעיות שלך וגם זה לא מובטח במאה אחוז. כאדם מערבי קל לך לעשות מדיטציות ולקרוא ספרים,אולם אלה שביטנם רעבה ,בין היתר,בגלל ניצול של האדם המערבי השבע,מתקשים לנקוט באותן פעילויות ,במקרה "הטוב",מתים ואילו במקרה "הרע", מתמלאים בכעס ושנאה וטינה,לא אור ולא אהבה. הרבה מערביים נוסעים להודו לאשראמים בפונה,בגואה ורק השד יודע איפה עוד, אולם להרבה הודים עניים ורעבים אין ממש זמן לחינגות ולחגיגות האור והאהבה הללו. אלוהים אולי ברא את העולם באמצעות מילים,אבל מה לעשות בני אדם צריכים להפשיל את השרוולים ולקום כל בוקר לעבודה,כי הם חיים מזיעת אפיים שהיא המעשה.אנחנו שותים מים ולא אמברוסיה,נקטר האלים. אני מאמין שבדרכו המיוחדת העולם מתקדם כל הזמן,גם אם נראה לנו, מהנקודה הצנועה והקטנה של קיומנו שזה באופן שגוי. אבל לאן האנושות צועדת ומה תהיה גולת הכותרת של ההתפתחות,זאת אין איש המסוגל לדעת. אולי נצליח בעוד הרבה דורות של זיעת אפיים לשנות כמה חוקים בסכימה שבה אנו מהווים חלק. אולי השינוי יהיה לטובה.רק העתידות יגידו.אם כן או אם לא. ושוב אני לא שולח אור ואהבה אינסופיים אלא רק

. כל אלה בהחלט בטווח היד של כולנו.

 

[פרי מגדים]

.... לוקח נשימה עמוקה לאחר קריאת

דבריך שההגיון והחמלה מוליכים אותם. תודה. פרי מגדים

 

[rainbow too]

גם האור ואהבה בטווח היד שלנו(תמיד)

מהיכן אתה יודע שאייבי נתן לא שלח אור ואהבה, ביחד עם זאת, שהוא הקדיש את חייו למען עזרה לזולת, למען חזון השלום שקיים בכולנו? אני מאמין שאייבי נתן כן שלח, ושולח אור ואהבה... אין דבר כזה לפזר אור ואהבה על ימין ועל שמאל, הלוואי והיה.. העולם שלנו היה מקום הרבה יותר נעים. בכדי לשלוח אור ואהבה עלייך להיות קודם אור ואהבה. עליך קודם להתמלא באורו של הבורא ואהבת אמת, ואז ניתן לשלוח את האור והאהבה לאן שרוצים. עצם הקבלה והשליחה היא המעשה. אתן לך דוגמא: לפני שבוע השותפה שלי שתהייה בריאה, התפרצה עליי בזעם, על דבר מה, ונוצר וויכוח ביניינו על כל מיני דברים.. לאחר הארוע, ישבתי בחדרי, והזמנתי מהיקום אור חמלה ואהבה, לאחר שהרגשתי שאני מלא באור, שלחתי את האור אל השותפה שלי. למחרת היא ניגשה אליי והתנצלה על ההתפרצות שלה, ועל הדברים הנוספים שהיא אמרה, התחבקנו, והקשר שלנו התחזק. ואני יכול לתת עוד דוגמאות רבות, שהדף קצר מלהכיל. האור הוא נוכחות חייה, הוא כח רב עצמה שבאצעותו אנו יכולים לרפא כל אדם, כל מצב, כל ארוע, ובעיקר את עצמנו. האור גובר על החושך. אני בטוח ששמעת על מקצועות ההילינג למיניהם, על שליחת רייקי מרחוק, כל הריפוי ההוליסטי מבוסס על ריפוי באמצעות האור. לגביי אלוהים, הוא זמין לכל מי שמבקש לשמוע אותו, ברצינות. הוא נמצא בתוכך, מסביבך ובכל מקום וזמן. הוא יכול להיות החבר שלך אם רק תרצה. הוא האור, הוא האהבה, הוא האמת, הוא השמחה. המשך לשלוח את האמוטיקונים למיניהם, גם הם מפיצים אור. ותחשוב על זה...בכל פעם שאתה חושב על מישהו מחשבות חיוביות.. אתה שולח לו אנרגייה מוארת. ובכל פעם שאתה חושב על מישהו מחשבות שליליות אתה שולח לו אנרגייה חשוכה. בהרבה אור חמלה, ואהבה ללא תנאי. קבל

 

[מיכל מנדל]

אור ואהבה נמצאים בכל מקום רק להתחבר

 

[מיכל מנדל]

לא קיים דבר כזה בקורת בונה לדעתי../images/Emo22.gif

 

[פרי מגדים]

אוהב את התום הבהיר שבדבריך. תודה

 

[פרי מגדים]

תגובה 1 לרעיון מופשט, תגובה 2 לקשת

השיחה בין שניכם היא שיחה שעושה טוב לשומע !

 

[מיכל מנדל]

אכן למילים שי כח כל אות היא צופן../images/Emo9.gif

 

[urifelsher]

יופי של ניסוח |יד|

 

[רעיון מופשט]

../images/Emo45.gif