הזכות לבחור
לבקשת מנהל הפורום אני יכתוב פה משהו "קטן" : כן, יש זכות כזו. יש זכות לבחור. בדמוקרטיה יש זכות לבחור. בדמוקרטיה יש זכות לבחור בין כמה מועמדים. בדמוקרטיה כל אחד יכול לבחור או להיבחר. האם הדמוקרטיה נכשלה?! אני, נערה בת 18. כמה ימים אחרי בחינתה באזרחות, תוהה. תוהה אם באמת יש לנו את הזכות לבחור. אני מביטה בעברי ורואה כאב. כאב של משפחות הרוסות של חברים בוכים ולמה?, למה אתם שואלים. בגלל שלום, מילת קסם שהבטיחו לי בילדותי. נולדנו לשלום, או כך אמרו לנו. לא יהיו עוד מלחמות. אז מה זה אני שואלת? האין זה מלחמה? השמים נצבעו באדום מדם ואבל מהשלום? אני, אני בת שמונה עשרה עוד מעט ואני צריכה לבחור, אני צריכה ללכת לקלפי ולבטוח במנהיג שיהיה מספיק חזק, לא בשביל שלום אלא בשביל ביטחון. ביטחון שיתן לי לצאת לרחוב בראש מורם ולדעת שאני בטוחה מכל פגע. אך אין זה קורה ולא קרה בתקופת חיי הקצרה. השלום המובטח התנפץ לרסיסים והרבה דבק יצטרכו בכדי לשקמו. אין זה אומר שהוא לא יגיע אבל האם אנו נהיה אז מוכנים לקבלו. האם ניתן לשים פרח באגרטל שבור? בחירה ניתנת לבוגרים, לאנשים היודעים מספיק בכדי להחליט. בארצנו גם נותנים נשק לאותם אנשים. הם אמורים להחליט בין זה או אחר, אך האם הם יכולים. אין אני מתנגדת לעיקרון הדמוקרטיה אך אין זה צודק שמגדלים אותם לשלום ואז נותנים להם נשק ביד ושולחים אותם למלחמה. והם צריכים לבחור, לבחור בין זה ובין זה. ואין זה משנה, ימין כשמאל, אנו המשכנו ליפול חללים חללים אל פני הפוליטיקה הישראלית. אני, נערה הולכת לבחור ואז לצבא, אני הולכת להחזיק נשק ביד. נשק שיכול להרוג. אך נטילת חיים לא נראית לי כל כך רחוקה. כל כך לא מובנת. היא נראית לי טרווילית, טבעית. היא קורת כל יום, היא הופכת אט אט למוסרית. ואותי, את הילדה התמימה שכל שרצתה זה שלום, שולחים למלחמה. אל אותה ילדה שהבטיחו שלום וביטחון רוצים שתבחר. תבחר בין מה, מציאות או אשליה? אני אלך לבחור, ואין זה משנה איזה פתק אשלשל, אני יודעת ועוד רבים כמוני יודעים שאין זה ימנע ממני ללכת למלחמה. המלחמה מחכה לי שם מעבר לפינה. האויב נשאר אותו אויב, השאלה היא מי החברים. נ.ב. נכתב לאחר הבחינה באזרחות לפני כמה שבועות.
לבקשת מנהל הפורום אני יכתוב פה משהו "קטן" : כן, יש זכות כזו. יש זכות לבחור. בדמוקרטיה יש זכות לבחור. בדמוקרטיה יש זכות לבחור בין כמה מועמדים. בדמוקרטיה כל אחד יכול לבחור או להיבחר. האם הדמוקרטיה נכשלה?! אני, נערה בת 18. כמה ימים אחרי בחינתה באזרחות, תוהה. תוהה אם באמת יש לנו את הזכות לבחור. אני מביטה בעברי ורואה כאב. כאב של משפחות הרוסות של חברים בוכים ולמה?, למה אתם שואלים. בגלל שלום, מילת קסם שהבטיחו לי בילדותי. נולדנו לשלום, או כך אמרו לנו. לא יהיו עוד מלחמות. אז מה זה אני שואלת? האין זה מלחמה? השמים נצבעו באדום מדם ואבל מהשלום? אני, אני בת שמונה עשרה עוד מעט ואני צריכה לבחור, אני צריכה ללכת לקלפי ולבטוח במנהיג שיהיה מספיק חזק, לא בשביל שלום אלא בשביל ביטחון. ביטחון שיתן לי לצאת לרחוב בראש מורם ולדעת שאני בטוחה מכל פגע. אך אין זה קורה ולא קרה בתקופת חיי הקצרה. השלום המובטח התנפץ לרסיסים והרבה דבק יצטרכו בכדי לשקמו. אין זה אומר שהוא לא יגיע אבל האם אנו נהיה אז מוכנים לקבלו. האם ניתן לשים פרח באגרטל שבור? בחירה ניתנת לבוגרים, לאנשים היודעים מספיק בכדי להחליט. בארצנו גם נותנים נשק לאותם אנשים. הם אמורים להחליט בין זה או אחר, אך האם הם יכולים. אין אני מתנגדת לעיקרון הדמוקרטיה אך אין זה צודק שמגדלים אותם לשלום ואז נותנים להם נשק ביד ושולחים אותם למלחמה. והם צריכים לבחור, לבחור בין זה ובין זה. ואין זה משנה, ימין כשמאל, אנו המשכנו ליפול חללים חללים אל פני הפוליטיקה הישראלית. אני, נערה הולכת לבחור ואז לצבא, אני הולכת להחזיק נשק ביד. נשק שיכול להרוג. אך נטילת חיים לא נראית לי כל כך רחוקה. כל כך לא מובנת. היא נראית לי טרווילית, טבעית. היא קורת כל יום, היא הופכת אט אט למוסרית. ואותי, את הילדה התמימה שכל שרצתה זה שלום, שולחים למלחמה. אל אותה ילדה שהבטיחו שלום וביטחון רוצים שתבחר. תבחר בין מה, מציאות או אשליה? אני אלך לבחור, ואין זה משנה איזה פתק אשלשל, אני יודעת ועוד רבים כמוני יודעים שאין זה ימנע ממני ללכת למלחמה. המלחמה מחכה לי שם מעבר לפינה. האויב נשאר אותו אויב, השאלה היא מי החברים. נ.ב. נכתב לאחר הבחינה באזרחות לפני כמה שבועות.
